שמואל מפלייזא

רבי שמואל בן שלמה מִפָלַייזָא, הנקרא רבינו שמואל משַּׁאטוֹ טְיֶיר, היה מבעלי התוספות בממלכת צרפת במאה ה-13. כינויו בצרפתית היה שִׂיר מוֹרֶל (או: מוֹרִיאֵל, מוֹרְיֶיל) ובשם זה הוא מכונה לעיתים קרובות גם בספרות הרבנית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חי בשאטו טיירי (אנ') ופאלז (אנ'). היה תלמידם של רבי יהודה שירליאון, רבי ברוך בעל התרומה ורבי שלמה מדרויש, ומתלמידיו היו רבי פרץ בן אליהו ומהר"ם מרוטנבורג.

בשנת 1240 נאלץ להשתתף יחד עם רבי יחיאל מפריז וחכמים נוספים בוויכוח פומבי מול ניקולס דונין, ויכוח המכונה משפט פריז. בעקבות הוויכוח נשרף התלמוד בשנת 1242 ברחבי צרפת, ור' שמואל נאלץ לכתוב את חיבוריו ללא ספרים. הוא מתאונן על כך באחת מתשובותיו בדברים הבאים: "אזל רוחי ותש כחי ואור עיני אין אתי, מחמת המציק אשר גברה ידו עלינו ומחמד עינינו לקח ואין בידינו ספר להשכיל ולהבין".

ממשפחתו ידועים שני נכדיו שחיברו פירושים לתורה הראשון הוא רבי חיים מפלייזא שפירושו עודנו מצוי בכתב יד והוא מזכיר בו את פירושי סבו והשני רבי יצחק בן יהודה הלוי מחבר הפירוש "פענח רזא".