לדלג לתוכן

טריכוטילומניה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מאפיינים קלינייים - הורדתי פסקה אחרונה שחזרה על מידע שניתן בפרקים אחרים.
←‏מאפיינים קליניים: מחקתי את הטקסט שהיה קיים כי לא היו לו סימוכין והוא לא התיישב עם חומרים עדכניים. כתבתי במקומו טקסט המתבסס על DSM 5.
שורה 9: שורה 9:
'''טריכוטילומניה''' היא [[הפרעה נפשית]] המאופיינת ב[[דחף (פסיכולוגיה)|דחף]] [[אובססיביות קומפולסיביות|אובססיבי]] למרוט את ה[[שיער]]. בעקבות מריטה חוזרת ונשנית של השיער נוצרים איים גדולים והולכים של אזורים חסרי שיער, במיוחד באזור הקרקפת. אזורים אחרים אופייניים הם [[גבות]], [[ריס]]ים ו[[זקן]]. אזורים שכיחים פחות הם שיער ה[[בית החזה|חזה]] וה[[שער ערווה|בושת]]. מריטת השיער מלווה לעתים בטקס של שזירת השיער או לעיסתו.
'''טריכוטילומניה''' היא [[הפרעה נפשית]] המאופיינת ב[[דחף (פסיכולוגיה)|דחף]] [[אובססיביות קומפולסיביות|אובססיבי]] למרוט את ה[[שיער]]. בעקבות מריטה חוזרת ונשנית של השיער נוצרים איים גדולים והולכים של אזורים חסרי שיער, במיוחד באזור הקרקפת. אזורים אחרים אופייניים הם [[גבות]], [[ריס]]ים ו[[זקן]]. אזורים שכיחים פחות הם שיער ה[[בית החזה|חזה]] וה[[שער ערווה|בושת]]. מריטת השיער מלווה לעתים בטקס של שזירת השיער או לעיסתו.


ההפרעה מסווגת במדריך האבחנות הפסיכיאטרי [[ICD-10]] בקבוצת ההפרעות הקשורות לשליטה בדחפים, יחד עם [[קלפטומניה]], [[הימור פתולוגי]] ו[[פירומאניה]]. כך היא גם סווגה במדריך האבחנות DSM-IV-TR, אך בגרסה החדשה שלו, DSM-5, היא מסווגת בשל אופייה האובססיבי בקטגוריה חדשה בשם "אבחנות הקשורות בטורדנות כפייתית" (הכוללת גם [[הפרעה טורדנית-כפייתית]], [[הפרעת גוף דיסמורפית]], חיטוט אובססיבי בעור ו[[אגרנות כפייתית]]).
ההפרעה מסווגת במדריך האבחנות הפסיכיאטרי [[ICD-10]] בקבוצת ההפרעות הקשורות לשליטה בדחפים, יחד עם [[קלפטומניה]], [[הימור פתולוגי]] ו[[פירומאניה]]. כך היא גם סווגה במדריך האבחנות DSM-IV-TR, אך בגרסה החדשה שלו, DSM-5, היא מסווגת בקטגוריה חדשה בשם "אבחנות הקשורות בטורדנות כפייתית" (הכוללת גם [[הפרעה טורדנית-כפייתית]], [[הפרעת גוף דיסמורפית]], חיטוט אובססיבי בעור ו[[אגרנות כפייתית]]).


== אבחנת התסמונת<ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=American Psychiatric Association|שם=Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5)|מקום הוצאה=WDC|מו"ל=American Psychiatric Association|מהדורה=5|שנת הוצאה=2013|עמ=251-254|פרק=Obsessive Compolsive and Related Disorders}}</ref> ==
== אבחנת התסמונת<ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=American Psychiatric Association|שם=Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5)|מקום הוצאה=WDC|מו"ל=American Psychiatric Association|מהדורה=5|שנת הוצאה=2013|עמ=251-254|פרק=Obsessive Compolsive and Related Disorders}}</ref> ==
שורה 28: שורה 28:
מריטת שיער יכולה להופיע אצל תינוקות אך תופעה זו נורמלית וחולפת כעבור זמן קצר. מריטת השיער של טריכוטילומניה לעומת זאת מופיעה בדרך כלל סביב גיל ההתבגרות המינית. אזורי מריטת השיער יכולים להשתנות עם הזמן. המהלך של ההפרעה הוא בדרך כלל כרוני' עם תנודות של החמרה והקלה בתסמינים אם ההפרעה אינה מטופלת. אצל נשים הסימפטומים יכולים להחמיר ככל הנראה כתוצאה משינויים [[הורמון|הורמונליים]] ב[[הורמון מגרה זקיק|הורמוני המין]] הנשיים, בעיקר סביב [[גיל המעבר אצל נשים|גיל המעבר]].
מריטת שיער יכולה להופיע אצל תינוקות אך תופעה זו נורמלית וחולפת כעבור זמן קצר. מריטת השיער של טריכוטילומניה לעומת זאת מופיעה בדרך כלל סביב גיל ההתבגרות המינית. אזורי מריטת השיער יכולים להשתנות עם הזמן. המהלך של ההפרעה הוא בדרך כלל כרוני' עם תנודות של החמרה והקלה בתסמינים אם ההפרעה אינה מטופלת. אצל נשים הסימפטומים יכולים להחמיר ככל הנראה כתוצאה משינויים [[הורמון|הורמונליים]] ב[[הורמון מגרה זקיק|הורמוני המין]] הנשיים, בעיקר סביב [[גיל המעבר אצל נשים|גיל המעבר]].


== מאפיינים קליניים<ref>{{צ-ספר|מחבר=חנן מוניץ (עורך)|שם=פרקים נבחרים בפסיכיאטריה|מקום הוצאה=|מו"ל=דיונון|שנת הוצאה=2016|עמ=469|פרק=19: הפרעות שליטה בדחפים והפרעות התנהגות}}</ref> ==
== מאפיינים קליניים ==
תלישת השיער נעשית מתוך דחף בלתי נשלט למרוט שיערות. התלישה גורמת לאיבוד שיער בדרך כלל בצד הנגדי ליד הדומיננטית. השיער יכול להיות בכל מקום בגוף, אך בעיקר באזור הקרקפת (מריטת שיער מאזורים אחרים בגוף שכיחה פחות). טרם המריטה המתח גובר והוא ממשיך להתגבר בעת המריטה עצמה לאחר המריטה יש תחושת סיפוק ורגיעה הרפיה והנאה רבה. המריטה מלווה בטקס של שירת השיער או לעיסתו ולעיתים אף בליעתו (מה שהעניק להפרעה את שמה).<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Shannon M. Bennett, John T. Walkup|שם=Review of Trichotillomania, Skin Picking and Other Body-Focused Repetitive Behaviors, by Jon E. Grant, Dan J. Stein, Douglas W. Woods, and Nancy J. Keuthen|כתב עת=Journal of Child and Adolescent Psychopharmacology|כרך=26|עמ=183–184|שנת הוצאה=2016-03-01|doi=10.1089/cap.2015.29047.jeg|קישור=http://online.liebertpub.com/doi/abs/10.1089/cap.2015.29047.jeg}}</ref>. על פני העור המרוט לא ניתן להבחין בצלקות או דלקות כלשהן.
תלישת השערות נעשית על פי תבניות וטקסים. לרוב, מבוצעת התלישה בזמן פעילות [[ישיבה (תנוחה)|ישיבה]], כגון צפייה בטלוויזיה, קריאה, תוך כדי שיחת טלפון, [[שכיבה]] במיטה, נהיגה ואפילו בעת [[כתיבה]]. תלישת השערות מבוצעת בשתי הידיים בשכיחות שווה, בניגוד להשערה לפיה רוב האנשים עם ההפרעה יתלשו שערות ביד השולטנית. ייתכן שתלישת שערות ביד הלא שולטנית מתרחשת בעת שהיד השנייה עוסקת בפעילות אחרת, כמו כתיבה, דבר המצביע על חוסר מודעות להתנהגות התלישה. לאחר התלישה עלול החולה להכניס שיער לפיו ואף לאכול אותו (trichophagy). מעט אנשים עם ההפרעה מדווחים על כאב בעת התלישה, ובשכיחות גבוהה על [[נמלול]] וגרד באזורי התלישה. מקצת החולים טוענים, שהטריכוטילומניה נגרמת עקב תחושת [[גירוד|גרד]] קשה. מחקרים הראו כי לאנשים עם ההפרעה יש כ-10 עד 20 אירועי תלישת שיער בשבוע בממוצע. האדם עושה מאמץ רב להסתיר את חוסר השיער הנוצר ואף משנה את התסרוקת לשם כך. שימוש ב[[פאה נכרית|פיאה]], כובע, ריסים מלאכותיים, משקפיים ואיפור דווחו גם הם כשכיחים בקרב חולות טריכוטילומניה כחלק מהתנהגויות שמטרתן להסתיר את חוסר השיער. בנוסף, האישה תכחיש את פעולת התלישה ואף תנסה להתבודד חברתית.


==טיפול==
==טיפול==
בשנים האחרונות בחנו חוקרים רבים את יעילותם של טיפולים התנהגותיים שונים כמו [[ניטור עצמי]], [[דה-סנסיטיזציה]] ושינוי הרגלים<ref name=":1">{{צ-מאמר|מחבר=Reneta Slikboer, Maja Nedeljkovic, Steven J. Bowe, Richard Moulding|שם=A systematic review and meta-analysis of behaviourally based psychological interventions and pharmacological interventions for trichotillomania|כתב עת=Clinical Psychologist|כרך=21|עמ=20–32|שנת הוצאה=2017-03-01|doi=10.1111/cp.12074|קישור=http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/cp.12074/abstract}}</ref>.נסיון לטפל ב[[תרופות נוגדות דיכאון|נוגדי דיכאון]] העלה שאין להם השפעה מיטיבה על מצב האנשים עם ההפרעה. לעומת זאת טיפול ב[[אולנזאפין|אולנזופין]] (זיפרקסה) הראה תוצאות מבטיחות. <ref name=":1" />. כמו כן ישנן שיטות טיפול מקוון<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Steffi Weidt, Annette Beatrix Bruehl, Aba Delsignore, Gwyneth Zai|שם=Trichotillomania: the impact of treatment history on the outcome of an Internet-based intervention|כתב עת=Neuropsychiatric Disease and Treatment|כרך=13|עמ=1153–1162|שנת הוצאה=2017-04-21|doi=10.2147/NDT.S128592|קישור=http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC5407455/}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=Weidt, S., Klaghofer, R., Kuenburg, A., Bruehl, A. B., Delsignore, A., Moritz, S., & Rufer, M.|שם=Internet-Based Self-Help for Trichotillomania: A Randomized Controlled Study Comparing Decoupling and Progressive Muscle Relaxation|כתב עת=Psychotherapy and psychosomatics,|כרך=84(6)|עמ=359-367|שנת הוצאה=2015}}</ref> ושיטות שונות של עזרה עצמית.
בשנים האחרונות בחנו חוקרים רבים את יעילותם של טיפולים התנהגותיים שונים כמו [[ניטור עצמי]], [[דה-סנסיטיזציה]] ושינוי הרגלים. מכל השיטות נמצאה יעילה יותר השיטה של שינוי הרגלים. טיפולים התנהגותיים נוספים שהיו בשימוש בחולי טריכוטילומניה כוללים מתן שכר ועונש, מתן [[נזע חשמלי]] וכיסוי הפנים. [[טיפול פסיכולוגי]] בשילוב עם [[היפנוזה]] נמצא יעיל במקרים לא מעטים. כן נבדקת יעילותם של טיפולים [[תרופה|תרופתיים]], כגון מחקרים שנעשים על טיפול ב[[חומצה אמינית|חומצה האמינית]] נ-אצטיל ל-ציסטאין (N-Acetyl L-Cystein) -{{כ}} NAC.{{הערה|1=ביולי 2009 התפרסם [http://ihealthbulletin.com/blog/2009/07/06/n-acetylcysteine-supplement-effective-trichotillomania/ מחקר ראשוני], ממנו עולה כי נטילת NAC במינון של 1200 מיליגרם ביום, למשך תשעה שבועות לפחות, מפחיתה את הרצון לתלוש שיער אצל 56% מהנוטלים. זאת לעומת 16% בקבוצת הפלסצבו.}}


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
* יוליאן יאנקו, גדעון רצוני, אברהם ויצמן, אלן אפטר, "[[הרפואה]]", 124 (6) 353-350
* יוליאן יאנקו, גדעון רצוני, אברהם ויצמן, אלן אפטר, "[[הרפואה]]", 124 (6) 353-350
* א.אליצור, ש.טיאנו, ח.מוניץ, מ.נוימן, "'''פרקים נבחרים בפסיכיאטריה'''", מהדורה שישית, דיונון, 2016
* ננסי ג' קיוטן, דן ג' שטיין, גרי א' כריסטנסון, '''דרכי סיוע לתולשי השיער: להבין ולהתמודד עם טריכוטילומניה'''. הוצאת אח, 2010
* ננסי ג' קיוטן, דן ג' שטיין, גרי א' כריסטנסון, '''דרכי סיוע לתולשי השיער: להבין ולהתמודד עם טריכוטילומניה'''. הוצאת אח, 2010


גרסה מ־11:40, 22 באוגוסט 2017
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.


שגיאות פרמטריות בתבנית:מחלה
פרמטרים [ DSM-5, שם בלועזית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ טריכוטילומניה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

טריכוטילומניה
trichotillomanie
תחום בריאות הנפש
גורם חרדה, הפרעה טורדנית-כפייתית, דכדוך, דחק עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים קרחת עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 1071854 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D014256
סיווגים
ICD-10 F 63.3
ICD-11 6B25.0 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טריכוטילומניה היא הפרעה נפשית המאופיינת בדחף אובססיבי למרוט את השיער. בעקבות מריטה חוזרת ונשנית של השיער נוצרים איים גדולים והולכים של אזורים חסרי שיער, במיוחד באזור הקרקפת. אזורים אחרים אופייניים הם גבות, ריסים וזקן. אזורים שכיחים פחות הם שיער החזה והבושת. מריטת השיער מלווה לעתים בטקס של שזירת השיער או לעיסתו.

ההפרעה מסווגת במדריך האבחנות הפסיכיאטרי ICD-10 בקבוצת ההפרעות הקשורות לשליטה בדחפים, יחד עם קלפטומניה, הימור פתולוגי ופירומאניה. כך היא גם סווגה במדריך האבחנות DSM-IV-TR, אך בגרסה החדשה שלו, DSM-5, היא מסווגת בקטגוריה חדשה בשם "אבחנות הקשורות בטורדנות כפייתית" (הכוללת גם הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעת גוף דיסמורפית, חיטוט אובססיבי בעור ואגרנות כפייתית).

אבחנת התסמונת[1]

לפי DSM 5, כדי שפסיכיאטר יאבחן אדם עם הפרעה זו, על האדם לעמוד בקריטריונים האבחנתיים הבאים:

  1. משיכה חוזרת ונשנית של שיער הבאה לידי ביטוי באובדן שיער.
  2. ניסיון מתמשך להמעיט או להפסיק את מריטת השיער
  3. מריטת השיער גורמת למצוקה משמעותית מבחינה קלינית או שהיא גורמת לפגיעה בתיפקוד המקצועי החברתי או תפקוד אחר החשוב לאדם.
  4. מריטת השיער אינה תוצאה של מצב רפואי (דלעות עור וכדומה)
  5. מריטת השיער אינה ניתנת להסבר טוב יותר על ידי הפרעה אחרת (למשל נסיון להסתיר פגם כביכול בגוף כתוצאה מהפרעת גוף דיסמורפית.

שכיחות ואפידמיולוגיה[1]

השכיחות באוכלוסיה הכללית למשך 12 חודשים בקרב מבוגרים ומתבגרים היא בין 1% ל 2%. נשים נוטות לפתח את ההפרעה יותר מאשר גברים, ביחס של 10:1 בערך. עם זאת יש לקחת בחשבון שנשים נוטות יותר לחפש עזרה לכן ייתכן שהיחס הזה לא לגמרי מבטא את ההבדל בין אנשים שפתחו את ההפרעה. גם הבדלים תרבותיים בין מגדריים ביחס לשיער יכולים להשפיע על היחס בין גברים לנשים בהפרעה זו.

גורמי סיכון פרוגנוסטיים[1]

קיימת עדות לגורמים גנטיים המשפיעים על טריכוטילומניה. ה הפרעה נפוצה יותר אצל אנשים עם הפרעה טורדנית כפייתית, וכן בקרב קרוביהם מדרגה ראשונה.

מהלך ההפרעה[1]

מריטת שיער יכולה להופיע אצל תינוקות אך תופעה זו נורמלית וחולפת כעבור זמן קצר. מריטת השיער של טריכוטילומניה לעומת זאת מופיעה בדרך כלל סביב גיל ההתבגרות המינית. אזורי מריטת השיער יכולים להשתנות עם הזמן. המהלך של ההפרעה הוא בדרך כלל כרוני' עם תנודות של החמרה והקלה בתסמינים אם ההפרעה אינה מטופלת. אצל נשים הסימפטומים יכולים להחמיר ככל הנראה כתוצאה משינויים הורמונליים בהורמוני המין הנשיים, בעיקר סביב גיל המעבר.

מאפיינים קליניים[2]

תלישת השיער נעשית מתוך דחף בלתי נשלט למרוט שיערות. התלישה גורמת לאיבוד שיער בדרך כלל בצד הנגדי ליד הדומיננטית. השיער יכול להיות בכל מקום בגוף, אך בעיקר באזור הקרקפת (מריטת שיער מאזורים אחרים בגוף שכיחה פחות). טרם המריטה המתח גובר והוא ממשיך להתגבר בעת המריטה עצמה לאחר המריטה יש תחושת סיפוק ורגיעה הרפיה והנאה רבה. המריטה מלווה בטקס של שירת השיער או לעיסתו ולעיתים אף בליעתו (מה שהעניק להפרעה את שמה).[3]. על פני העור המרוט לא ניתן להבחין בצלקות או דלקות כלשהן.

טיפול

בשנים האחרונות בחנו חוקרים רבים את יעילותם של טיפולים התנהגותיים שונים כמו ניטור עצמי, דה-סנסיטיזציה ושינוי הרגלים[4].נסיון לטפל בנוגדי דיכאון העלה שאין להם השפעה מיטיבה על מצב האנשים עם ההפרעה. לעומת זאת טיפול באולנזופין (זיפרקסה) הראה תוצאות מבטיחות. [4]. כמו כן ישנן שיטות טיפול מקוון[5][6] ושיטות שונות של עזרה עצמית.

לקריאה נוספת

  • יוליאן יאנקו, גדעון רצוני, אברהם ויצמן, אלן אפטר, "הרפואה", 124 (6) 353-350
  • ננסי ג' קיוטן, דן ג' שטיין, גרי א' כריסטנסון, דרכי סיוע לתולשי השיער: להבין ולהתמודד עם טריכוטילומניה. הוצאת אח, 2010

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: טריכוטילומניה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טריכוטילומניה

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 American Psychiatric Association, Obsessive Compolsive and Related Disorders, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), 5, WDC: American Psychiatric Association, 2013, עמ' 251-254
  2. ^ חנן מוניץ (עורך), 19: הפרעות שליטה בדחפים והפרעות התנהגות, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, 2016, עמ' 469
  3. ^ Shannon M. Bennett, John T. Walkup, Review of Trichotillomania, Skin Picking and Other Body-Focused Repetitive Behaviors, by Jon E. Grant, Dan J. Stein, Douglas W. Woods, and Nancy J. Keuthen, Journal of Child and Adolescent Psychopharmacology 26, 2016-03-01, עמ' 183–184 doi: 10.1089/cap.2015.29047.jeg
  4. ^ 1 2 Reneta Slikboer, Maja Nedeljkovic, Steven J. Bowe, Richard Moulding, A systematic review and meta-analysis of behaviourally based psychological interventions and pharmacological interventions for trichotillomania, Clinical Psychologist 21, 2017-03-01, עמ' 20–32 doi: 10.1111/cp.12074
  5. ^ Steffi Weidt, Annette Beatrix Bruehl, Aba Delsignore, Gwyneth Zai, Trichotillomania: the impact of treatment history on the outcome of an Internet-based intervention, Neuropsychiatric Disease and Treatment 13, 2017-04-21, עמ' 1153–1162 doi: 10.2147/NDT.S128592
  6. ^ Weidt, S., Klaghofer, R., Kuenburg, A., Bruehl, A. B., Delsignore, A., Moritz, S., & Rufer, M., Internet-Based Self-Help for Trichotillomania: A Randomized Controlled Study Comparing Decoupling and Progressive Muscle Relaxation, Psychotherapy and psychosomatics, 84(6), 2015, עמ' 359-367

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טריכוטילומניה&oldid=21421778"