זקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
עבדקן - אדם בעל זקן עב וארוך ("דקן" בארמית פירושו זקן). דיוקן עצמי של הצלם ג'וזיה ג'ונסון הוז.
גבר מוסלמי מזוקן
גברים יהודים מזוקנים
ג'וני דפ עם זקן "ואן דייק" - זקן תיש עם שפם קצר.
זקן לא מגולח

זקן הוא שם כולל לשער הצומח החל מגיל ההתבגרות המאוחר בסנטר ובלחיים אצל גברים. בחלק מהתרבויות נחשב הזקן כמיותר ומגלחים אותו, בתרבויות אחרות נהוג להשאיר את הזקן.

זקן כאמצעי זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידול זקן (או אי גידולו, בריכוזים של תרבויות המעודדות גידול זקן) יכול לשמש כאמצעי זיהוי. יחד עם זאת, מכיוון שניתן לגדלו או לגלחו הוא לא משמש כתנאי הכרחי בזיהוי פושעים.
פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה היה מוכר בכינויו "ברברוסה" ("אדום הזקן"). שודד הים אדוארד טיץ' הוא דוגמה לאדם שזהותו עוצבה סביב זקנו והוא מוכר בהיסטוריה כ"שחור הזקן".
במשחק התפקידים מבוכים ודרקונים אחד מסימני הגמד הוא זקן עבות.

סוגי זקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמאות לתספורות שונות של זקן, פאות ושפם:
(1) זקן לא מגולח - זקן מהפאות ועד הסנטר, מקוצר, מגולח מעט.
(2)
שפם - השיער שנמצא בין האף לפה.
(3)
זקן תיש - זקן מגולח כולו, למעט החלק שמתחת לפה.
(4)
זקן צרפתי - זקן קצר, עם חיבור לשפם וללא חיבור לפאות.
(5)
שיער לחיים - תספורת זקן זו היא למעשה השארת פאות רחבות יותר.
(6)
זקן מלא עם סנטר מגולח
(7)
שפם ארוך עם זקן תיש - ללא פאות.
(8)
זקן מלא - זקן שבדי, ארוך מעט.

הזקן בתרבויות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההלכה אוסרת על גברים להשחית את פאת הראש והזקן בתער או להתגלח בצורה הדומה לשל עובדי אלילים. איסור זה מבוסס על הפסוק: "לא תקיפו פאת ראשכם; ולא תשחית את פאת זקנך" (ספר ויקרא, פרק י"ט, כ"ז) ההלכה אינה אוסרת לגזור את הזקן במספריים, או לאכל את השערות בעזרת חומר כימי. יהודים חרדים, ובתוכם במיוחד החסידים, נוהגים לרוב לא לגלח את הזקן גם באופן המותר. אצל הליטאים נהוג על פי רוב לגדל זקן רק אחרי החתונה.

אחת ממצוות הדת הסיקית, היא האיסור לגלח או לקצר שער בכול חלקי הגוף כולל הזקן. כמו כן בקרב חברי כת האיימיש נהוג לגדל זקן (אך מקובל לגלח את השפם).

נראה שבזמן התנ"ך היה מקובל לגדל זקן, וגילוחו היה נחשב ביזיון, לפחות אצל יהודים. כשדוד שולח שליחים לחנון מלך עמון על מנת לנחמו על מות אביו, מלך עמון מפרש את ביאת שליחי דוד כריגול ושולח אותם חזרה לדוד כשחצי זקנם מגולח. כשדוד שומע על כך הוא מורה לשליחיו לשהות ביריחו עד שזקנם יצמח בחזרה. (שמואל ב' פרק י').

מכאן מסיקים רוב החוקרים שגידול זקן היה מקובל מאד, שאם לא כן, השליחים היו יכולים לגלח את החצי השני, שהיא פעולה פשוטה ודורשת הרבה פחות זמן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]