זקן

ערך זה עוסק בשיער פנים. אם התכוונתם לאדם מבוגר, ראו זקנה; לתלמיד חכם הממרה את פי הסנהדרין ראו זקן ממרא.

זקן שבדי

זקן הוא שם כולל לשער הצומח החל מגיל ההתבגרות המאוחר בסנטר ובלחיים אצל גברים. בחלק מהתרבויות נחשב הזקן כמיותר ומגלחים אותו, בתרבויות אחרות נהוג להשאיר את הזקן.

זקן כאמצעי זיהוי

גידול זקן (או אי גידולו, בריכוזים של תרבויות המעודדות גידול זקן) יכול לשמש כאמצעי זיהוי. יחד עם זאת, מכיוון שניתן לגדלו או לגלחו הוא לא משמש כתנאי הכרחי בזיהוי פושעים.
פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה היה מוכר בכינויו "ברברוסה" ("אדום הזקן"). שודד הים אדוארד טיץ' הוא דוגמה לאדם שזהותו עוצבה סביב זקנו והוא מוכר בהיסטוריה כ"שחור הזקן".
במשחק התפקידים מבוכים ודרקונים אחד מסימני הגמד הוא זקן עבות.

סוגי זקנים

תספורות שונות של זקן, פאות ושפם:
(1)זקן לא מגולח- זקן מהפאות ועד הסנטר, מקוצר, מגולח מעט.
(2)שפם - השיער שנמצא בין האף לפה.
(3)זקן תיש - זקן מגולח כולו, למעט החלק שמתחת לפה.
(4)זקן צרפתי - זקן קצר, עם חיבור לשפם וללא חיבור לפאות.
(5)שיער לחיים - תספורת זקן זו היא למעשה השארת פאות רחבות יותר.
(6)זקן מלא עם סנטר מגולח
(7)שפם ארוך עם זקן תיש - ללא פאות.
(8)זקן מלא - זקן שבדי, ארוך מעט.

בתמונה: עבדקן - אדם בעל זקן עב וארוך ("דקן" בארמית פירושו זקן)

הזקן בתרבויות שונות

ההלכה אוסרת על גברים להשחית את פאת הראש והזקן בתער או להתגלח בצורה הדומה לשל עובדי אלילים. איסור זה מבוסס על הפסוק: "לא תקיפו פאת ראשכם; ולא תשחית את פאת זקנך" (ספר ויקרא, פרק י"ט, כ"ז) ההלכה אינה אוסרת לגזור את הזקן במספריים, או לאכל את השערות בעזרת חומר כימי. יהודים חרדים, ובתוכם במיוחד החסידים, נוהגים לרוב לא לגלח את הזקן גם באופן המותר. אצל הליטאים נהוג על פי רוב לגדל זקן רק אחרי החתונה.

אחת ממצוות הדת הסיקית, היא האיסור לגלח או לקצר שער בכול חלקי הגוף כולל הזקן. כמו כן בקרב חברי כת האיימיש נהוג לגדל זקן (אך מקובל לגלח את השפם).

נראה שבזמן התנ"ך היה מקובל לגדל זקן, וגילוחו היה נחשב ביזיון, לפחות אצל יהודים. כשדוד שולח שליחים לחנון מלך עמון על מנת לנחמו על מות אביו, מלך עמון מפרש את ביאת שליחי דוד כריגול ושולח אותם חזרה לדוד כשחצי זקנם מגולח ובגדיהם חתוכים בגובה המפשעה. כשדוד שומע על כך הוא מורה לשליחיו לשהות ביריחו עד שזקנם יצמח בחזרה. (שמואל ב' פרק י').

מכאן מסיקים רוב החוקרים שגידול זקן היה מקובל מאד, שאם לא כן, השליחים היו יכולים לגלח את החצי השני, שהיא פעולה פשוטה ודורשת הרבה פחות זמן.

לקריאה נוספת

• הרב איתמר מחפוד, קדושת ישראל, 2005 - על גידול זקן ביהדות.
• אלימלך הורוביץ, ‏על משמעויות הזָקָן בקהילות ישראל במזרח ובאירופה בימי-הביניים ובראשית העת החדשה, פעמים 59, אביב תשנ"ד

ראו גם

• שפם
• גילוח
• הקפת הראש והשחתת הזקן

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זקנים

• מי זכאי לגדל זקן בצה"ל ובאילו תנאים, מאתר "צה"ל - אנשים ברשת"
• יורם שורק, האבולוציה וההיסטוריה של הזקן, באתר נענע 10
• סהר שלו, מה שטוב להרצל ולג'ורג' קלוני, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2011