קרב אדינגטון – הבדלי גרסאות
סקריפט החלפות (מדויק) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 37: | שורה 37: | ||
== מצבו של אלפרד בטרם הקרב == |
== מצבו של אלפרד בטרם הקרב == |
||
גוט'רום ואנשיו עשו שימוש באסטרטגיה הדנית הקבועה, אשר כללה כיבוש אתר, הקמת מחנה מבוצר והמתנה לתחילת משא ומתן להשגת "הסכם שלום", כלומר, קבלת כופר בתמורה להבטחה לעזוב את הממלכה באופן מיידי. אלפרד עקב מקרוב אחר הדנים מגבול הממלכה, בניסיון לעכב את התקדמותם ולצמצם בכך את הנזק שביכולתם לגרום. המערכה החלה ב-[[875]], כאשר גוט'רום וצבאו חמקו מצבאו של אלפרד וכבשו את [[ורהאם]] (Wareham) שב[[דורסט]]. בתמורה ל[[בני ערובה]] ולהבטחה לעזוב את הממלכה, שילם להם אלפרד את הכופר, אך הדנים הגיעו ל[[אקסטר]], עמוק יותר בשטח הממלכה, ושם נותרו עד סתיו [[877]]. פעם נוספת הגיע עימם אלפרד להסכם, והדנים עזבו, הגיעו ל[[גלוסטר]] ונותרו בה עד סוף אותה שנה. אלפרד בילה את [[חג המולד]] ב[[צ'יפנהאם]], כ-50 ק"מ מגלוסטר. הדנים תקפו את צ'יפנהאם בשעות הלילה, ככל הנראה בין ה-[[6 בינואר|6]] ל-[[7 בינואר]] [[878]], כבשו את העיר ואלפרד נאלץ להמלט עם כוח קטן אל תוך |
גוט'רום ואנשיו עשו שימוש באסטרטגיה הדנית הקבועה, אשר כללה כיבוש אתר, הקמת מחנה מבוצר והמתנה לתחילת משא ומתן להשגת "הסכם שלום", כלומר, קבלת כופר בתמורה להבטחה לעזוב את הממלכה באופן מיידי. אלפרד עקב מקרוב אחר הדנים מגבול הממלכה, בניסיון לעכב את התקדמותם ולצמצם בכך את הנזק שביכולתם לגרום. המערכה החלה ב-[[875]], כאשר גוט'רום וצבאו חמקו מצבאו של אלפרד וכבשו את [[ורהאם]] (Wareham) שב[[דורסט]]. בתמורה ל[[בני ערובה]] ולהבטחה לעזוב את הממלכה, שילם להם אלפרד את הכופר, אך הדנים הגיעו ל[[אקסטר]], עמוק יותר בשטח הממלכה, ושם נותרו עד סתיו [[877]]. פעם נוספת הגיע עימם אלפרד להסכם, והדנים עזבו, הגיעו ל[[גלוסטר]] ונותרו בה עד סוף אותה שנה. אלפרד בילה את [[חג המולד]] ב[[צ'יפנהאם]], כ-50 ק"מ מגלוסטר. הדנים תקפו את צ'יפנהאם בשעות הלילה, ככל הנראה בין ה-[[6 בינואר|6]] ל-[[7 בינואר]] [[878]], כבשו את העיר ואלפרד נאלץ להמלט עם כוח קטן אל תוך השטח הכפרי. |
||
עד אותו זמן, נראה היה כי אלפרד רדף אחר הדנים ברחבי וסקס, בעוד האחרונים פעלו כרצונם וכמעט ללא התנגדות. כותבי הכרוניקה האנגלו-סקסונית ניסו לתאר |
עד אותו זמן, נראה היה כי אלפרד רדף אחר הדנים ברחבי וסקס, בעוד האחרונים פעלו כרצונם וכמעט ללא התנגדות. כותבי הכרוניקה האנגלו-סקסונית ניסו לתאר מצב לפיו הייתה היוזמה בצידו של אלפרד, אך נכשלו בכך. גם אם היה ביכולתו של אלפרד ליצור מגע עם הדנים, לא היה ביכולתו להשיג דבר. כוחותיו נכשלו אפילו בהגנה על צ'פנהאם, בתקופה בה [[לוחמת מצור|לוחמת המצור]] לא הייתה מפותחת, והיה ספק גדול ביכולתם לנצח את הדנים בשדה הקרב, ללא סיוע של ביצורים. בין 875 ל-877 לא היה אלפרד מסוגל לעשות הרבה כנגד האיום הדני, מלבד לשלם לפולשים בתקווה שיעזבו את ממלכתו. |
||
== הקרב == |
== הקרב == |
||
לאחר אובדן צ'יפנהאם, נותר אלפרד עם חלק זעום מכוחותיו ולא היה ביכולתו לאיים על הדנים ולכבוש בחזרה את העיירה |
לאחר אובדן צ'יפנהאם, נותר אלפרד עם חלק זעום מכוחותיו ולא היה ביכולתו לאיים על הדנים ולכבוש בחזרה את העיירה, שבדומה לקרבות קודמים (כגון [[קרב רדינג (871)|קרב רדינג]]) הוכיחו את יכולתם להגן על עמדות מבוצרות. אלפרד נסוג דרומה, על מנת לארגן מחדש את כוחותיו ולהתכונן לקרב נוסף. התיעוד הבא של אלפרד לאחר התבוסה בצ'פנהאם הוא בסביבות [[חג הפסחא]], כאשר הוא בנה [[מצודה]] באת'לני (Athelney). בשבוע השביעי שלאחר חג הפסחא הזעיק אלפרד את תומכיו באמצעות [[גיוס חובה]] באתר המכונה "האבן של אגברט" (Ecgbryhtesstan או Egbert's Stone), ואנשים רבים מהאזורים הסמוכים של [[סאמרסט]], [[וילטשייר]] ו[[האמפשייר]] שעדיין לא נמלטו, חברו אליו שם. למחרת היום יצא אלפרד בראש כוחותיו אל אילי אוק (Iley Oak) וביום שלאחר מכן לעבר אדינגטון, שם, בתאריך שאינו ידוע במדויק, בין ה-[[6 במאי|6]] ל-[[12 במאי]] [[878]], לחמו האנגלו-סקסונים בגוט'רום ובצבאו. על פי "חיי המלך אלפרד", מאת אשר: |
||
{{ציטוט|תוכן=לוחמים בפראות, יוצרים קיר מגנים צפוף כנגד צבא הפאגאנים כולו, ועומדים כנגדו בגבורה... בסופו של דבר השיג [אלפרד] את הניצחון. הוא הניס את הפאגאנים לאחור תוך כדי טבח גדול והיכה בנמלטים, הוא רדף אחריהם הרחק עד למצודה|מקור=Smyth, A. '''[https://books.google.co.il/books?id=7r-HDAAAQBAJ&printsec=frontcover&dq=Smyth,+The+Medieval+Life+of+Alfred,&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwi4-_rAy9_aAhWCUlAKHWMfCqsQ6AEIJjAA#v=onepage&q=edington&f=false The Medieval Life of King Alfred the Great: A Translation and Commentary on the Text Attributed to Asser]'''. Springer, 2001. {{ISBN|0230287220}}. עמוד 27|מרכאות=כן}} |
|||
לאחר הקרב, כאשר תפסו הדנים מחסה מאחורי ביצוריהם, השמידו האנגלו-סקסונים את כל מקורות המזון בסביבה, כדי למנוע מהראשונים להשיג אספקה באמצעות גיחת פתע, והמתינו. לאחר שבועיים ביקשו הדנים הרעבים מאלפרד שלום, בהציעם בני ערובה ושבועות כי יעזבו לתמיד את ממלכתו, כמו במקרים הקודמים, אך עם הבטחה נוספת, שגוט'רום [[טבילה לנצרות|ייטבל לנצרות]]. ההבדל העיקרי בין הסכם זה להסכמים שהושגו באקסטר ובוורהאם היה שאלפרד הביס בצורה מכרעת את הדנים באדינגטון, ולא רק עצר את התקדמותם, ומכאן נראה היה בסבירות גבוהה שיקיימו את תנאיו. |
|||
הסיבה העיקרית לניצחונו של אלפרד היה גודלם היחסי של שני הצבאות היריבים. אפילו אנשי מחוז אחד יכלו להוות כוח לחימה ראוי, כפי שהוכיחו אנשי [[דבונשייר]], כאשר הביסו את צבאו של [[אופה רגנרסון]] ב[[קרב סינוויט]] באותה שנה. בנוסף, ב-[[875]] איבד גוט'רום את תמיכתם של מלכים דנים אחרים, ובכללם [[איבר חסר העצמות|איבר]] ואופה. כוחות אחרים התיישבו בתקופה שבין ההסכם באקסטר להתקפה על צ'פנהאם בשטחי מזרח אנגליה ומרסיה, ורבים נוספים אבדו יחד עם 120 ספינות בסערה מול חוף סוואנג'(Swanage) בין [[876]] ל-[[877]]. חוסר אחדות פנימי איים לפלג את הדנים והיה עליהם להרוויח זמן על מנת להתארגן מחדש. למזלה של וסקס, לא ניצלו הדנים את הזמן שניתן להם בצורה יעילה. |
|||
גרסה מ־16:56, 29 באפריל 2018
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי
פרמטרים ריקים [ ראש מדינה שני, צד שני-אבידות, ראש מדינה ראשון, צד ראשון-אבידות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | ||||||||||
| אנדרטה לציון קרב אדינגטון עשויית אבן סארסן, אשר הוקמה בשנת 2000 | ||||||||||
| מערכה: פלישת הוויקינגים לאנגליה | ||||||||||
| תאריכים | מאי 878 – הווה (כ־1,146 שנים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | אדינגטון, וילטשייר, ממלכת וסקס, אנגליה | |||||||||
| קואורדינטות |
51°15′50″N 02°08′34″W / 51.26389°N 2.14278°W | |||||||||
| תוצאה | ניצחון אנגלו-סקסוני מכריע | |||||||||
| ||||||||||
קרב אדינגטון (באנגלית: Battle of Edington) נערך בין ה-6 ל-12 במאי 878 בין האנגלו-סקסונים של ממלכת וסקס בפיקודו של המלך אלפרד הגדול לבין הוויקינגים הדנים בפיקודו של מלכם גוט'רום. הקרב הסתיים בניצחון אנגלו-סקסוני, אשר הוביל להסכם ודמור בין אלפרד לגוט'רום מאוחר יותר באותה שנה. המקורות העיקריים המתארים את הקרב מיקמו אותו ב"את'אנדוּן" (Ethandun או Ethandune), ועל סמך קונצנזוס בין ההיסטוריונים הוסכם כי אדינגטון שבווילטשייר הוא האתר בו התקיים, אם כי עדיין מכונה לעיתים "קרב את'אנדון".
אירועים שקדמו לקרב
הפשיטה הוויקינגית הראשונה על שטח אנגלו סקסוני ארעה ככל הנראה באי פורטלנד הסמוך לדורסט בין השנים 786 ל-802, שם נחתו שלוש ספינות והרגו את פקיד המכס של מלך וסקס באורטריק. ב-8 ביולי 793 פשטו הוויקינגים על המנזר באי לינדספרן שבצפון מזרח אנגליה, אירוע המסמל את תחילת הפשיטות הוויקינגיות על האי הבריטי. לאחר מכן נמשכו פשיטות אקראיות עד שנת 836 אז התעמת אגברט מלך וסקס מול כוח בן 35 ספינות ויקינגיות באזור סאמרסט, וב-838 הביס כוח משולב של ויקינגים ואנשי קורנוול בקרב הינגסטון דון.
הפשיטות נמשכו ותדירותן ועוצמתן גברו ככל שחלף הזמן. בשנים 865–866 החריף המצב לאחר הגעתו לאנגליה של הצבא הוויקינגי הגדול (או כפי שכונה בידי האנגלו-סקסונים "צבא הכופרים הגדול", "Great Heathen Army"). לא קיים תיעוד לגבי עוצמתו של צבא זה, אך מחקרים מודרניים מעריכים את כוחו הראשוני ב-500 עד 1,000 איש. בתחילה היה הצבא הוויקינגי הגדול תחת פיקודם של איבר חסר העצמות, אובה והאלפדן רגנרסון, והגעתו סימנה שלב חדש, של כיבוש והתיישבות, במקום פשיטות ולאחריהם נסיגה. עד 870 כבשו הוויקיניגים את ממלכות נורת'מבריה ומזרח אנגליה וב-871 תקפו את וסקס. מתוך תשעת הקרבות המוזכרים בכרוניקה האנגלו-סקסונית ניצחו האנגלו-סקסונים רק באחד, אך באותה שנה ירש אלפרד הגדול את כסאו של אחיו אתלרד הראשון לאחר מותו של האחרון בקרב מרטון, והגיע להסכם עם הוויקינגים, אשר עזבו את תחומי ממלכתו לאחר שקיבלו סכום כסף נכבד.
ממלכת מרסיה התמוטטה ב-874 ולכידות הצבא הוויקינגי נחלשה. האלפדן חזר לנורת'מבריה ולחם שם בפיקטים ובוולשים של ממלכת סטראט'קלייד (Kingdom of Strathclyde). צבאו התיישב באותו אזור והוא אינו מוזכר עוד לאחר 876. ב-875 הפליג צבא דני חדש בפיקודו של גוט'רום, יחד עם מלכים נוספים ששמם אינו מוזכר, ותקף את וסקס מספר פעמים, כאשר אלפרד עצמו כמעט ונלכד בהתקפה על מצודתו בצ'יפנהאם. עד 878 שלטו הדנים בצפון ובצפון-מזרח אנגליה ותבוסתם בקרב אשדון לא עצרה את התקדמותם. אלפרד בילה את החורף בשנה שקדמה לקרב באדינגטון באזורי הביצות של סאמרסט, כאשר מאפייניו הפיזיים של השטח העניקו לו הגנה כלשהי. באביב של שנת 878 הזעיק אלפרד אל דגלו את האנגלו-סקסונים תושבי האזור וצעד לעבר אדינגטון, שם פגש את הצבא הדני, בפיקודו של גוט'רום.
מצבו של אלפרד בטרם הקרב
גוט'רום ואנשיו עשו שימוש באסטרטגיה הדנית הקבועה, אשר כללה כיבוש אתר, הקמת מחנה מבוצר והמתנה לתחילת משא ומתן להשגת "הסכם שלום", כלומר, קבלת כופר בתמורה להבטחה לעזוב את הממלכה באופן מיידי. אלפרד עקב מקרוב אחר הדנים מגבול הממלכה, בניסיון לעכב את התקדמותם ולצמצם בכך את הנזק שביכולתם לגרום. המערכה החלה ב-875, כאשר גוט'רום וצבאו חמקו מצבאו של אלפרד וכבשו את ורהאם (Wareham) שבדורסט. בתמורה לבני ערובה ולהבטחה לעזוב את הממלכה, שילם להם אלפרד את הכופר, אך הדנים הגיעו לאקסטר, עמוק יותר בשטח הממלכה, ושם נותרו עד סתיו 877. פעם נוספת הגיע עימם אלפרד להסכם, והדנים עזבו, הגיעו לגלוסטר ונותרו בה עד סוף אותה שנה. אלפרד בילה את חג המולד בצ'יפנהאם, כ-50 ק"מ מגלוסטר. הדנים תקפו את צ'יפנהאם בשעות הלילה, ככל הנראה בין ה-6 ל-7 בינואר 878, כבשו את העיר ואלפרד נאלץ להמלט עם כוח קטן אל תוך השטח הכפרי.
עד אותו זמן, נראה היה כי אלפרד רדף אחר הדנים ברחבי וסקס, בעוד האחרונים פעלו כרצונם וכמעט ללא התנגדות. כותבי הכרוניקה האנגלו-סקסונית ניסו לתאר מצב לפיו הייתה היוזמה בצידו של אלפרד, אך נכשלו בכך. גם אם היה ביכולתו של אלפרד ליצור מגע עם הדנים, לא היה ביכולתו להשיג דבר. כוחותיו נכשלו אפילו בהגנה על צ'פנהאם, בתקופה בה לוחמת המצור לא הייתה מפותחת, והיה ספק גדול ביכולתם לנצח את הדנים בשדה הקרב, ללא סיוע של ביצורים. בין 875 ל-877 לא היה אלפרד מסוגל לעשות הרבה כנגד האיום הדני, מלבד לשלם לפולשים בתקווה שיעזבו את ממלכתו.
הקרב
לאחר אובדן צ'יפנהאם, נותר אלפרד עם חלק זעום מכוחותיו ולא היה ביכולתו לאיים על הדנים ולכבוש בחזרה את העיירה, שבדומה לקרבות קודמים (כגון קרב רדינג) הוכיחו את יכולתם להגן על עמדות מבוצרות. אלפרד נסוג דרומה, על מנת לארגן מחדש את כוחותיו ולהתכונן לקרב נוסף. התיעוד הבא של אלפרד לאחר התבוסה בצ'פנהאם הוא בסביבות חג הפסחא, כאשר הוא בנה מצודה באת'לני (Athelney). בשבוע השביעי שלאחר חג הפסחא הזעיק אלפרד את תומכיו באמצעות גיוס חובה באתר המכונה "האבן של אגברט" (Ecgbryhtesstan או Egbert's Stone), ואנשים רבים מהאזורים הסמוכים של סאמרסט, וילטשייר והאמפשייר שעדיין לא נמלטו, חברו אליו שם. למחרת היום יצא אלפרד בראש כוחותיו אל אילי אוק (Iley Oak) וביום שלאחר מכן לעבר אדינגטון, שם, בתאריך שאינו ידוע במדויק, בין ה-6 ל-12 במאי 878, לחמו האנגלו-סקסונים בגוט'רום ובצבאו. על פי "חיי המלך אלפרד", מאת אשר:
לוחמים בפראות, יוצרים קיר מגנים צפוף כנגד צבא הפאגאנים כולו, ועומדים כנגדו בגבורה... בסופו של דבר השיג [אלפרד] את הניצחון. הוא הניס את הפאגאנים לאחור תוך כדי טבח גדול והיכה בנמלטים, הוא רדף אחריהם הרחק עד למצודה
— Smyth, A. The Medieval Life of King Alfred the Great: A Translation and Commentary on the Text Attributed to Asser. Springer, 2001. ISBN 0230287220. עמוד 27
לאחר הקרב, כאשר תפסו הדנים מחסה מאחורי ביצוריהם, השמידו האנגלו-סקסונים את כל מקורות המזון בסביבה, כדי למנוע מהראשונים להשיג אספקה באמצעות גיחת פתע, והמתינו. לאחר שבועיים ביקשו הדנים הרעבים מאלפרד שלום, בהציעם בני ערובה ושבועות כי יעזבו לתמיד את ממלכתו, כמו במקרים הקודמים, אך עם הבטחה נוספת, שגוט'רום ייטבל לנצרות. ההבדל העיקרי בין הסכם זה להסכמים שהושגו באקסטר ובוורהאם היה שאלפרד הביס בצורה מכרעת את הדנים באדינגטון, ולא רק עצר את התקדמותם, ומכאן נראה היה בסבירות גבוהה שיקיימו את תנאיו.
הסיבה העיקרית לניצחונו של אלפרד היה גודלם היחסי של שני הצבאות היריבים. אפילו אנשי מחוז אחד יכלו להוות כוח לחימה ראוי, כפי שהוכיחו אנשי דבונשייר, כאשר הביסו את צבאו של אופה רגנרסון בקרב סינוויט באותה שנה. בנוסף, ב-875 איבד גוט'רום את תמיכתם של מלכים דנים אחרים, ובכללם איבר ואופה. כוחות אחרים התיישבו בתקופה שבין ההסכם באקסטר להתקפה על צ'פנהאם בשטחי מזרח אנגליה ומרסיה, ורבים נוספים אבדו יחד עם 120 ספינות בסערה מול חוף סוואנג'(Swanage) בין 876 ל-877. חוסר אחדות פנימי איים לפלג את הדנים והיה עליהם להרוויח זמן על מנת להתארגן מחדש. למזלה של וסקס, לא ניצלו הדנים את הזמן שניתן להם בצורה יעילה.