ויקינגים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "ויקינג" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו ויקינג (פירושונים).
שייטים ויקינגים בספינותיהם, ציור מהמאה ה-9 או ה-10

ויקינגים (Viking) היו יורדי ים, ברובם שבטים צפון-גרמאניים דוברי נורדית עתיקה שמקורם בסקנדינביה. הם נהגו לערוך פשיטות על חופי צפון אירופה, מערב אירופה והאיים הבריטיים, כמו גם לאורך הנהרות במזרח אירופה עד לים הכספי, מסוף המאה ה-8 עד המאה ה-11. יעילותם וכיבושיהם נודעו ברחבי אירופה והם הפכו לאימת חופיה המערביים של היבשת. במקביל לכישורי הלחימה שלהם היו הוויקינגים ידועים גם כסוחרים ומתיישבים. הם התיישבו בארצות זרות והיו סוחרים ובעלי מלאכה.

התקופה הוויקינגית החלה בזמן הפשיטות הראשונות, בשלהי המאה השמינית, ונמשכה עד כיבוש ממלכת אנגליה על ידי "ויליאם הכובש", מלך הנורמנים. את התקופה הזו, של התפשטות ונדידת שבטים צפון-גרמאניים מסקנדינביה, ניתן לראות כשלב מאוחר יותר של נדידת השבטים הגרמאניים, הסלאבים ואחרים, שהתרחשה בין המאה הרביעית למאה התשיעית לספירה.

זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש להדגיש כי "ויקינגים" הוא כינוי ליורדי ים שעסקו (בין היתר) בשוד, ולא לקבוצה שבטית. מעבר לכך, הוויקינגים היו קבוצות, לרוב ללא מוצא אתני משותף, שהתאגדו סביב מנהיג צבאי אחד. בתהליך של אתנו-ג'נסיס לאורך הדורות, נוצרה קבוצה בעלת מאפיינים תרבותיים דומים.

בשפה הנורדית של ימי הביניים, "Viking" היה מסע שוד או מלחמה ימי, ושודדים או לוחמים יורדי ים נקראו Vikingr. מקור השם אינו ברור. בין ההשערות שעלו למקור הביטוי ניתן למנות את המילים "מפרצון" (Vic בנורדית עתיקה) או "מחנה צבאי ארעי" (Wic באנגלית עתיקה). באנגלו-סקסונית של המאה השמינית, משמעות שם העצם Wicingsceaoa היה "פיראטיות". ברונות עתיקות שנחקקו על סלע בשוודיה במאה ה-11, נכתב כי "טוֹלָה הציבה את האבן הזאת לזכר בנה גֵייר, גבר טוב ואמיץ שנפל במהלך ויקינג." במקורות רואים גם שמות חלופיים רבים אחרים. הוויקינגים אשר פשטו על מזרח אירופה והאימפריה הביזנטית כונו על ידי הסלאבים והיוונים הביזנטיים בשם "ורנגים". האנגלו-סקסונים קראו להם גם "דֶנים", הפרנקים כינו אותם "נורמנים" (אנשי הצפון, ומכאן שם הנחלה בצרפת שניתנה להם, נורמנדי).

בערבית הם נקראו "רוסים", על שם ממלכת רוּס שהקימו, ובאירית עתיקה "גאלים" (זרים). בתרגום נורווגי של התנ"ך מהמאה ה-13, תורגם הפסוק מספר מלכים[1]: ”וּגְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ בָאָרֶץ, בָּא שָׁנָה”, כ-á því sama ári herjaðu ",nökkurir víkingar af ríki Moab á Israelitas, שפירושו: "באותה שנה, הגיעו ויקינגים מממלכת מואב כדי לשדוד את בני ישראל". מכאן ניתן ללמוד כי בסקנדינביה ויקינגים היו פשוט שודדים, בלי קשר הכרחי לקבוצה אתנית כלשהי. במקרים אחרים, שימש המושג לתיאור בריונים, עובדי אלילים או נוצרים ש"סטו מדרך הישר".

הוויקינגים לא היו בהכרח סקנדינביים - רבים מהם היו ככל הנראה סלאבים, באלטים או בני עמים אחרים. כך, למשל, בכתובת שוודית מהמאה ה-13: "והם הפליגו מערבה לאורך הים [הבלטי], ואז תקפו אותם ויקינגים אסטונים"[2].

התרבות הוויקינגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמונת הוויקינגים הייתה פגאנית והתבססה על המיתולוגיה הנורדית. הם האמינו כי מוות בקרב הוא המוות המהולל ביותר ורק מי שמת מוות כזה זכאי להגיע לוולהאלה, גן העדן של הלוחמים. כל ויקינגי נולד עם תג מחיר, ששוויו נקבע לפי המעמד בו הוא נולד, וזה המחיר שאותו לדוגמה היה מחויב רוצח לשלם למשפחה של הנרצח.

עם זאת, לאור העובדה כי החברה הוויקינגית הייתה ניידת מבחינה מעמדית, תג מחיר זה לא היה קבוע. על אף שלא ניתן היה לרדת מתחתיו, ניתן היה לעלות. האדם התקדם בחברה על פי כישוריו, וגם אם נולד למעמד נמוך, לא בהכרח נשאר במעמד זה. כישורים מסוימים כמו כושר גופני טוב וכוח פיזי, יכולת להשתמש במגוון כלי נשק, יכולת לקרוא ולדבר כמה שפות וידע במלאכות מסוימות, היו יכולים להעלות את ערכו של האדם הוויקינגי.

בניגוד למיתוס המקובל על דמות הוויקינגים כפראים מוזנחים, השתמשו הוויקינגים בכלים דוגמת מסרק, סכין גילוח, מלקטת וכדומה, ומנהג נפוץ היה לסרק את שיערם בכל יום. דימוי נוסף שככל הנראה שגוי הוא ששערם היה בהיר. על פי בדיקות גנטיות נראה שבדרך כלל היה שחור[3]. הוויקינגים באנגליה אף זכו למוניטין של מתנקים כפייתיים שכן נהגו להתרחץ פעם בשבוע, בניגוד לאנגלו-סקסונים. עם זאת, ישנם גם דיווחים סותרים. הנוסע והדיפלומט הערבי אחמד אבן פדלאן, שביקר את הוויקינגים ברוּס ותיעד את מנהגיהם, כתב שהם אומנם "יפים ובעלי גוף מושלם", אולם גם "המטונפים ביותר מבין ברואיו של אללה". ניתן לייחס את הבדל זה לכך שמנהגי המוסלמים כללו התנקות יומית, בניגוד לוויקינגים. אבן פדלאן תיאר גם באריכות את מנהגם של הוויקינגים לשרוף את מתיהם בתוך סירה, ואת קורבנות האדם שהקריבו (במקרה זה, שפחה צעירה שנחנקה למוות, "מרצונה", כביכול, על גופת אדוניה). גם מקורות אחרים מדווחים שהוויקינגים נהגו להקריב קורבנות אדם לאל אודין, לרוב בתלייה. התלויים נחשבו כשייכים לאל אודין, ובעלי כוחות ניבוי כמותו, משום שהם מרחפים בין עולם האדם לעולם האלים. אמונה זו מתקשרת למיתוס הנורדי הידוע, לפיו אודין תלה את עצמו על עץ העולם יגדראסיל ו"הקריב את עצמו לעצמו" כדי להשיג ידע נבואי על אחרית הימים.

הוויקינגים דיברו נורדית עתיקה וכתבו באמצעות האלפבית הרוני.

התפשטות הוויקינגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפשטות הוויקינגים
מסעות הוויקינגים

תחילת ההתפשטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו רוב הסקנדינבים היו גם הוויקינגים תחילה ציידים, חוואים ודייגים אשר חיו בקהילות אוטונומיות קטנות. עם פיצוץ האוכלוסין בסקנדינביה, התגלעו עימותים פנימיים והתעורר הצורך בשווקים חדשים למסחר. אז החלו חלק מהשבטים לחפש את פרנסתם בים ולהתנחל בחופי הים הצפוני והים הבלטי. כך הפכו חלק מהם ל"וויקינגים", יורדי ים ובוני ספינות מעולים.

כלי השיט העיקרי של הוויקינגים היה הספינה הארוכה. הדגם דומה לגליאה עם הבדל משמעותי אחד: הספינה הארוכה התאימה למסע ארוך באוקיינוס. ספינותיהם הארוכות באופן בולט היו בנויות בעיקר מעץ אלון וכללו 40–60 חותרים. לכל ספינה היה תורן בודד ועליו מפרש מרובע, ודפנותיה היו מכוסות מגנים. כל ספינה הייתה זוויתית בשני צדיה כך שיכלה לנוע קדימה ואחורה מבלי להסתובב.

הוויקינגים היו עורכים את פשיטותיהם עם בוקר מן הים על יישובים לחופי אירופה, הם נהגו לבזוז אותם ואחר להעלותם באש. בטרם היה מגיע כוח סיוע להגן על היישוב, כבר היו הוויקינגים מפליגים אל לב הים בספינותיהם. הציים הוויקינגיים לא היו גדולים, אך היות שלמדינות באירופה המערבית לא היו ציי מלחמה שיכלו להילחם בהם, כוחו של הצי הוויקינגי היה כה גדול, עד שאפילו האימפריה הביזנטית סבלה מהם.

במרוצת הזמן השתלטו הוויקינגים על שטחים נוספים מחוץ לארצותיהם והחלו להתיישב בהם. אימתם של הוויקינגים על תושבי אירופה הייתה כה גדולה, עד שלעיתים, היו תושבי היישובים נמלטים כשרק התקרבו הוויקינגים לאזור, וכך כבשו הלוחמים שטחים חדשים ללא מאמץ. סיפורי הפשיטות, הקרבות והתגליות תועדו בסאגות הנורדיות, שתחילה עברו מפה לאוזן, ובתקופה מאוחרת יותר הועלו על הכתב.

ידוע גם על פלישות ויקינגיות בים התיכון. הוויקינגים ניווטו על פי השמש והכוכבים, ונסחפו כאשר היה יורד הערפל, לכן הקפידו רוב הזמן לשוט בטווח ראייה מהחופים.

שיא ההתפשטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל שהתרחבה ההיכרות של הוויקינגים עם התרבויות האירופאיות, הם הושפעו מהן, והחברה שלהם נהייתה עשירה יותר. הוויקינגים שנודעו כיורדי ים וכדייגים, החלו גם לעבד את האדמה, ובחלוף הזמן נודעו גם בקשרי מסחר עם ערים רבות. וכך, מעמד הסוחרים התחיל להשפיע יותר מאשר מעמד הלוחמים שהיה השליט עד אז. קמו התיישבויות קבע נורדיות במקומות דוגמת בריטניה, נורמנדי שבצרפת ופנים רוסיה ואוקראינה. סגנונו הלוחם של העם הוויקינגי השתנה, ורבים מהם פנו לעסוק במסחר, בחקלאות ובגילוי ארצות. על אף זאת, היו כאלה שהמשיכו להתקיים בעיקר משוד, דבר שניכר בביצורים של ערים נורדיות באותה תקופה, שנאלצו להתגונן מפני לוחמים מבני עמן.

קבוצות ויקינגים החלו נודדות מערבה, ואחת מהן, בהנהגת לייב אייריקסון, הגיעה לאיסלנד. קבוצה אחרת הגיעה לניופאונדלנד שבצפון אמריקה (זמן רב לפני קולומבוס) שנקראה בפיהם וינלנד, והקימו בה מושבות לאורך החוף. על פי העדויות שנותרו ועל פי ממצאים בשטח נראה שהם נהדפו עקב פשיטות של שבטי אינדיאנים מקומיים.

קבוצות אחרות, שכונו ורנגים, נדדו מזרחה, וקיימו יחסי מסחר עם קיסרי ביזנטיון. חלק מהם אף עבדו כשכירים במשמר ראש הקיסר. היו אלו חיילי "המשמר הוורנגי" מטיל-האימה, החיילים המובחרים ביותר בצבא הביזנטי.

סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויקינגים עסקו במסחר במדינות ברחבי העולם הידוע והייתה להם השפעה עמוקה על ההתפתחות הכלכלית של אירופה וסקנדינביה. העולם הוויקינגי לא הכיר את השימוש במטבעות ממתכת זולה, והתבסס בעיקר על מטבעות זהב, ומתכות יקרות (כמו כסף). כסף היה המתכת הנפוצה ביותר במשק הוויקינגי, וזהב שימש גם במידה מסוימת. כסף הועבר ממקום למקום בעיקר בצורה של מטיל זהב, תכשיטים ואביזרים. מספר רב של מטמוני מטבעות מתקופת הוויקינגים נחשפו, בסקנדינביה ובארצות בהן הסחר התקיים. סוחרים נשאו מאזניים קטנים, מה שאפשר להם למדוד משקל בצורה מדויקת מאוד, כך שניתן היה לקיים מסחר בשיטה מדויקת מאוד של מסחר והחלפה, גם ללא מטבע רגיל.

סחורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייבוא:

  • תבלינים הושגו מסוחרים סינים ופרסיים, שנפגשו עם הסוחרים הוויקינגים ברוסיה. הוויקינגים השתמשו בתבלינים ועשבי תיבול תוצרת בית כמו קימל, טימין, חזרת וחרדל, אך הוויקינגים ייבאו קינמון.
  • זכוכית זכתה להערכה רבה על ידי הנורדים. הזכוכית המיובאת נעשתה לעיתים קרובות לחרוזים לקישוט ואלה נמצאו באלפים. העיר אווס בסקניה ועיר השוק העתיקה ריבה היו מרכזים מרכזיים לייצור חרוזי זכוכית.
  • משי היה מצרך חשוב מאוד שהושג מביזנטיון (איסטנבול של ימינו) ומסין. המשי היה מוערך על ידי תרבויות אירופאיות רבות באותה תקופה, והוויקינגים השתמשו בו כדי לציין מעמד כמו עושר ואצילות. רבים מהממצאים הארכאולוגיים בסקנדינביה כוללים משי.
  • יין יובא מצרפת וגרמניה כמשקה של עשירים, ונחשב כיוקרתי יותר מהבשר והבירה הרגילים.

כדי להתמודד עם ייבוא יקר ערך זה, הוויקינגים ייצאו מגוון גדול של סחורות. סחורות אלו כללו:

יצוא:

  • ענבר - השרף המאובן של עץ האורן - נמצא לעיתים קרובות בים הצפוני ובקו החוף של הים הבלטי. הוא הפך לחרוזים וחפצי נוי, לפני שנסחר.
  • פרווה יוצאה כיוון שהיא סיפקה חום. יצוא הפרוות כלל פרוות של דלק אירופי, שועלים, דובים, לוטרות ובונים.
  • בד וצמר. הוויקינגים היו אורגים מיומנים, וייצאו בד וצמר באיכות גבוהה.
  • פוך נאסף ויוצא. החוף המערבי של נורווגיה סיפק פוכים ולפעמים נוצות נקנו מהסאמים. פוך שימש למצעים ולבגדים מרופדים. ציד עופות על מדרונות התלולים והצוקים הייתה עבודה מסוכנת ולעיתים קרובות הייתה קטלנית.
  • עבדים. בפשיטות שלהם, הוויקינגים לכדו אנשים רבים, ביניהם נזירים ואנשי דת. לעיתים הם נמכרו כעבדים לסוחרים ערבים תמורת כסף.

התפלגות השבטים הוויקינגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים התפלגו השבטים הוויקינגיים ללאומים שונים ובימינו צאצאיהם חיים בדנמרק, בשוודיה, בנורווגיה ובאיסלנד; הדבר בא לידי ביטוי בין השאר, בהבדלים הלשוניים בין שפות הארצות שמקור כולן בנורדית העתיקה.

כמו כן, שיעור ניכר מהאוכלוסייה של בריטניה, בלארוס, אוקראינה, מזרח אירלנד וצפון צרפת הוא בעל שורשים ויקינגיים.

בסקירה גנטית שבוצעה בשנת 2020, והייתה הרחבה מסוגה שבוצעה עד אז, נאספו ממצאי DNA מקברים רבים שמקושרים לוויקינגים. על פי מסקנות הסקירה, מסעות הסחר והפשיטה של הוויקינגים היו מורכבים במקרים רבים מאנשים שמקורם באותו אזור וכללו קרובי משפחה. הוויקינגים הדנים, השוודים והנורווגים לא נטו להתערבב ביניהם ושמרו על הפרדה בדרך כלל, למעט במספר ערי סחר-ימי מרכזיות שהיו יותר רב-תרבותיות. הוויקינגים הנורווגים היו אלו שהרחיקו יותר מכולם, והם אלו שיישבו את אירלנד, איסלנד וגרינלנד[3].

על פי הערכות החוקרים, נכון לשנת 2020, כ-5% מהפולנים הם צאצאי הוויקינגים, ומספר קרוב לכך ככל הנראה גם באנגליה[3].

המורשת הוויקינגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויקינגים נהגו לשפוט נאשמים בפני קבוצה של 12 איש, מסורת שהתגלגלה לחבר המושבעים בימינו. התושבים המקומיים במזרח אירופה כינו את הוויקינגים "רוּס", מילה שבהמשך התייחסה לטריטוריה ומאוחר יותר לרוסיה עצמה. יישובים רבים באנגליה עם הסיומת by מקורם ביישובים קדומים שהקימו הוויקינגים. חלק מימי השבוע באנגלית נקראו בשמות של אלים ויקינגיים כמו יום רביעי, Wednesday, הקרוי על שמו של האל אודין ויום חמישי, Thursday, הקרוי של שמו של האל תור.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרק י"ג, פסוק כ'
  2. ^ דני אורבך, הקסדה של אוֹלָף השעיר: אז מי היו בעצם הוויקינגים? "הינשוף". 4 בפברואר 2012
  3. ^ 1 2 3 ד"ר יונת אשחר, ויקינגים: לא מי שחשבתם, במדור "חדשות מדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 10 באוקטובר 2020