ויקינגים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "ויקינג" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ויקינג (פירושונים).
שייטים ויקינגים בספינותיהם, ציור מהמאה ה-9 או ה-10

ויקינגים (Viking) היו קבוצה אתנית שהורכבה ברובה משבטים צפון-גרמאניים. חלקם היו פיראטים, ונהגו לערוך פשיטות על חופי צפון אירופה, מערב אירופה והאיים הבריטיים מסוף המאה ה-8 עד המאה ה-11. יעילותם וכיבושיהם נודעו ברחבי אירופה והם הפכו לאימת חופיה המערביים של היבשת. במקביל לכישורי הלחימה שלהם היו הוויקינגים ידועים גם כסוחרים ומתיישבים. הם התיישבו בארצות זרות והיו סוחרים ובעלי מלאכה.

התקופה הוויקינגית החלה בזמן הפשיטות הראשונות, בשלהי המאה השמינית, ונמשכה עד כיבוש ממלכת אנגליה על ידי "ויליאם הכובש" מלך הנורמנים. את התקופה הזו, של התפשטות ונדידת שבטים צפון-גרמאניים מסקנדינביה, ניתן לראות כשלב מאוחר יותר של נדידת השבטים הגרמאניים, הסלאבים ואחרים, שהתרחשה בין המאה הרביעית למאה התשיעית לספירה.

זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש להדגיש כי "ויקינגים" הוא כינוי ליורדי ים שעסקו (בין היתר) בשוד, ולא לקבוצה שבטית. בשפה הנורדית של ימי הביניים, "Viking" היה מסע שוד או מלחמה ימי, ושודדים או לוחמים יורדי ים נקראו Vikingr. מקור השם שנוי במחלוקת. בין ההשערות שעלו למקור הביטוי ניתן למנות את המילים "מפרצון" (Vic בנורדית עתיקה) או "מחנה צבאי ארעי" (Wic באנגלית עתיקה). באנגלו-סקסונית של המאה השמינית, משמעות שם העצם Wicingsceaoa היה "פיראטיות". לעתים מכנים את הוויקינגים אשר פשטו על מזרח אירופה והאימפריה הביזנטית בשם "ורנגים". ברונות עתיקות שנחקקו על סלע בשבדיה במאה ה-11, נכתב כי "טוֹלָה הציבה את האבן הזאת לזכר בנה גֵייר, גבר טוב ואמיץ שנפל במהלך ויקינג." במקורות אנחנו רואים גם שמות חלופיים רבים אחרים. האנגלו-סקסונים קראו להם גם "דֶנים", הפרנקים כינו אותם "נורמנים" (אנשי הצפון, ומכאן שם הנחלה בצרפת שניתנה להם, נורמנדי). בערבית הם נקראו "רוסים", על שם ממלכת רוּס שהקימו, ובאירית עתיקה "גאלים" (זרים). בתרגום נורבגי של התנ"ך מהמאה ה-13, תורגם הפסוק מספר מלכים ב, י"ג כ': "וּגְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ בָאָרֶץ, בָּא שָׁנָה", כ-á því sama ári herjaðu ",nökkurir víkingar af ríki Moab á Israelitas, שפירושו: "באותה שנה, הגיעו ויקינגים מממלכת מואב כדי לשדוד את בני ישראל". מכאן ניתן ללמוד כי בסקנדינביה ויקינגים היו פשוט שודדים, בלי קשר הכרחי לקבוצה אתנית כלשהי. במקרים אחרים, שימש המושג לתיאור בריונים, עובדי אלילים או נוצרים ש"סטו מדרך הישר". הויקינגים לא היו בהכרח סקנדינביים - רבים מהם היו ככל הנראה סלאבים, באלטים או בני עמים אחרים. כך, למשל, בכתובת שבדית מהמאה ה-13: "והם הפליגו מערבה לאורך הים [הבלטי], ואז תקפו אותם ויקינגים אסטונים".

התרבות הוויקינגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמונת הוויקינגים הייתה פגאנית והתבססה על המיתולוגיה הנורדית. הם האמינו כי מוות בקרב הוא המוות המהולל ביותר ורק מי שמת מוות כזה זכאי להגיע לואלהלה, גן העדן של הלוחמים. כל ויקינגי נולד עם תג מחיר, ששוויו נקבע לפי המעמד בו הוא נולד, וזה המחיר שאותו לדוגמה היה מחויב רוצח לשלם למשפחה של הנרצח.

עם זאת, לאור העובדה כי החברה הוויקינגית הייתה מאוד ניידת, תג מחיר זה לא היה קבוע. על אף שלא ניתן היה לרדת מתחתיו, ניתן היה לעלות. האדם התקדם בחברה על פי כישוריו ואם הוא נולד למעמד נמוך לא היה זה הכרח שיישאר במעמד זה. כישורים מסוימים כמו כושר גופני טוב וכוח פיזי, יכולת להשתמש במגוון כלי נשק, יכולת לקרוא ולדבר כמה שפות וידע במלאכות מסוימות היו יכולים להעלות את ערכו של האדם הוויקינגי.

בניגוד למיתוס המקובל על דמות הוויקינגים כפראים מוזנחים, השתמשו הוויקינגים בכלים דוגמת מסרק, סכין גילוח, מלקטת וכדומה. הוויקינגים באנגליה אף זכו למוניטין של מתנקים כפייתיים שכן הם התרחצו פעם בשבוע, בניגוד לאנגלו-סקסונים. עם זאת, ישנם גם דיווחים סותרים. הנוסע והדיפלומט הערבי אחמד אבן פדלאן, שביקר את הויקינגים ברוּס ותיעד את מנהגיהם, כתב שהם אומנם "יפים ובעלי גוף מושלם", אולם גם "המטונפים ביותר מבין ברואיו של אללה". אבן פדלאן תיאר גם באריכות את מנהגם של הויקינגים לשרוף את מתיהם בתוך סירה, ואת קורבנות האדם שהקריבו (במקרה זה, שפחה צעירה שנחנקה למוות, "מרצונה", כביכול, על גופת אדוניה). גם מקורות אחרים מדווחים שהויקינגים נהגו להקריב קורבנות אדם לאל אודין, לרוב בתלייה. התלויים נחשבו כשייכים לאל אודין, ובעלי כוחות ניבוי כמותו, משום שהם מרחפים בין עולם האדם לעולם האלים. אמונה זו מתקשרת למיתוס הנורדי הידוע, לפיו אודין תלה את עצמו על עץ העולם יגדראסיל ו"הקריב את עצמו לעצמו" כדי להשיג יידע נבואי על אחרית הימים.

הוויקינגים דיברו נורדית עתיקה וכתבו באמצעות האלפבית הרוני.

התפשטות הוויקינגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפשטות הוויקינגים
מסעות הוויקינגים

תחילת ההתפשטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו רוב הסקנדינבים היו גם הוויקינגים תחילה ציידים, חוואים ודייגים אשר חיו בקהילות אוטונומיות קטנות. עם פיצוץ האוכלוסין בסקנדינביה, התגלעו עימותים פנימיים והתעורר הצורך בשווקים חדשים למסחר. אז החלו חלק מהשבטים לחפש את פרנסתם בים (כמו הפיניקים והיוונים בזמנם) ולהתנחל בחופי הים הצפוני והים הבלטי. כך הפכו חלק מהם ל"וויקינגים", המכונים גם נורדים בתקופה מאוחרת יותר, יורדי ים ובוני ספינות מהמובילים בתקופתם.

כלי השיט העיקרי של הוויקינגים היה ה'ספינה הארוכה'. הדגם דומה לגליאה עם הבדל משמעותי אחד: הספינה התאימה למסע ארוך באוקיינוס. ספינותיהם הארוכות באופן בולט היו בנויות בעיקר מעץ אלון וכללו 40 - 60 חותרים. לכל ספינה היה תורן בודד ועליו מפרש מרובע, ודפנותיה היו מכוסות מגנים. כל ספינה הייתה זוויתית בשני צדיה כך שיכלה לנוע קדימה ואחורה מבלי להסתובב.

הוויקינגים היו עורכים את פשיטותיהם עם בוקר מן הים על יישובים לחופי אירופה, הם נהגו לבזוז אותם ואחר להעלותם באש. ובטרם היה מגיע כוח סיוע להגן על היישוב, כבר היו הוויקינגים מפליגים אל לב ים בספינותיהם. הציים הוויקינגיים לא היו גדולים, אך היות שלמדינות באירופה המערבית לא היו ציי מלחמה ראויים לשמם, כוחו של הצי הוויקינגי היה כה גדול, עד שאפילו האימפריה הביזנטית סבלה מנחת זרועם.

במרוצת הזמן השתלטו הוויקינגים על שטחים נוספים מחוץ לארצותיהם והחלו להתיישב בהם. אימתם של הוויקינגים על תושבי אירופה הייתה כה גדולה, עד שלעתים, היו תושבי היישובים נמלטים כשרק התקרבו הוויקינגים לאזור, וכך נוספו ללוחמים שטחים חדשים ללא מאמץ. סיפורי הפשיטות, הקרבות והתגליות תועדו בסאגות הנורדיות, שתחילה עברו מפה לאוזן, ובתקופה מאוחרת יותר הועלו על הכתב.

ידוע גם על פלישות ויקינגיות בים התיכון. הוויקינגים ניווטו על פי השמש והכוכבים, ונסחפו כאשר היה יורד הערפל, לכן הקפידו רוב הזמן לשוט בטווח ראייה מהחופים.

שיא ההתפשטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל שהתרחבה ההיכרות של הוויקינגים עם התרבויות האירופאיות, הם הושפעו מהן, והחברה שלהם נהייתה עשירה יותר. הוויקינגים שנודעו כיורדי ים וכדייגים, החלו גם לעבד את האדמה, ובחלוף הזמן נודעו גם בקשרי מסחר עם ערים רבות. וכך, מעמד הסוחרים התחיל להשפיע יותר מאשר מעמד הלוחמים שהיה השליט עד אז. קמו התיישבויות קבע נורדיות במקומות דוגמת בריטניה, נורמנדי שבצרפת ופנים רוסיה ואוקראינה. סגנונו הלוחם של העם הוויקינגי השתנה, ורבים מהם פנו לעסוק במסחר, בחקלאות, ובגילוי ארצות. על אף זאת, היו כאלה שהמשיכו להתקיים בעיקר משוד, דבר שניכר בביצורים של ערים נורדיות באותה תקופה, שנאלצו להתגונן מפני לוחמים מבני עמן.

קבוצות ויקינגים החלו נודדות מערבה, ואחת מהן בהנהגת לייף איריקסון, הגיעה לאיסלנד. קבוצה אחרת הגיעה לניו פאונדלנד שבצפון אמריקה (זמן רב לפני קולומבוס) שנקראה בפיהם וינלנד, והקימו בה מושבות לאורך החוף. על פי העדויות שנותרו ועל פי ממצאים בשטח נראה שהם נהדפו עקב פשיטות של שבטי אינדיאנים מקומיים.

קבוצות אחרות, שכונו ורנגים, נדדו מזרחה, וקיימו יחסי מסחר עם קיסרי ביזנטיון. חלק מהם אף עבדו כשכירים במשמר ראש הקיסר. היו אלו חיילי "המשמר הוורנגי" מטיל-האימה, החיילים המובחרים ביותר בצבא הביזנטי.

התפלגות השבטים הוויקינגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים התפלגו השבטים הוויקינגיים ללאומים שונים וכיום צאצאיהם חיים בדנמרק, בשבדיה, בנורבגיה ובאיסלנד; הדבר בא לידי ביטוי בין השאר, בהבדלים הלשוניים בין שפות הארצות שמקור כולן בנורדית העתיקה.

כמו כן, אחוז ניכר מהאוכלוסייה של אנגליה, סקוטלנד, בלארוס, אוקראינה, מזרח אירלנד וצפון צרפת הוא בעל שורשים ויקינגיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]