אברהם תירוש
| |
| לידה |
25 בספטמבר 1937 כ"ה בתשרי תרצ"ז תל אביב, ארץ ישראל המנדטורית   |
|---|---|
| פטירה |
7 בינואר 2024 (בגיל 86) כ"ו בטבת תשפ"ד רעננה, ישראל  |
| מדינה | ישראל |
| תקופת הפעילות | 1967–2022 (כ־55 שנים) |
| עיסוק | עיתונאי |
| מעסיק | מעריב |
| תחקירים בולטים | "המלחמה שלא הסתיימה", על מלחמת לבנון הראשונה |
| פרסים והוקרה | פרס סוקולוב (1984) |
  | |
אברהם תירוש (25 בספטמבר 1937, כ"ה בתשרי תרצ"ז – 7 בינואר 2024, כ"ו בטבת תשפ"ד) היה עיתונאי ישראלי ששימש שנים רבות ככתב וכפובליציסט בעיתון "מעריב", ונמנה עם בכיריו. חתן פרס סוקולוב ופרס בני ברית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אברהם תירוש נולד בתל אביב, בן ליוסף תירוש (וינר),[1][2] איש הפועל המזרחי, ולאה (לבית הכהן), מוותיקות תנועת אמונה.[3] הוריו עלו מביאליסטוק בשנות ה-30.
תירוש השלים את לימודיו בבית הספר היסודי מוריה, בישיבה התיכונית "היישוב החדש" ובישיבת מרכז הרב, ושירת בצה"ל במסגרת הנח"ל.[4]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
את דרכו העיתונאית הוא החל בכתיבה לעיתון בית הספר היסודי ולעלוני סניף תל אביב של בני עקיבא.[5]
מגיל צעיר התחבב עליו התחום הפוליטי, בו עסק לימים רבות כעיתונאי. הוא נהג להמתין לנבחרי ציבור מחוץ לכנסת בתל אביב, כשפנקס בידו, בתקווה לקבל חתימות מחברי הכנסת. באחת הפעמים שוטר התנפל עליו בשעה שקרב למכוניתו של משה שרת, וקרע את הפנקס. חברי הכנסת התגייסו לתקן את העוול.[6]
תירוש שימש ככתב מעריב בין השנים 1967 ל-2002. הוא התחיל את דרכו ככתב אזורי ובהמשך נשא בשורה ארוכה של תפקידים בעיתון: כתב לענייני עלייה וקליטה והעם, כתב ומראיין במוספי שבת, כתב פוליטי ופרלמנטרי, רכז הכתבים, ראש מערכת החדשות, ראש מערכת שבת, ממלא מקום עורך העיתון, סגן העורך, פובליציסט, כותב מאמרי מערכת ואומבודסמן.[7] לאחר צאתו לגמלאות המשיך לכתוב בעיתון בתור פובליציסט עד ינואר 2022.
נוסף על עבודתו העיתונאית שימש כשליח לשכת הקשר נתיב בברית המועצות, וכיהן כחבר הנהלת ברית עברית עולמית.[5]
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס סוקולוב ב-1984 על תחקיר מקיף שכתב עם עמיתיו אבי בטלהיים ויעקב ארז, ואשר עסק במלחמת לבנון הראשונה (בה נפצע בנו, אילון).[8]
- 2010 - פרס בני ברית למפעל חיים על תרומתו ליחסי ישראל ויהדות העולם.[7][9]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תירוש היה נשוי לזהבה, גננת, מ-1959 עד לפטירתו. שניים מבניהם הם הרב אוהד תירוש[4] והיזם אילון תירוש.[10] היה סב לנכדים ולנינים. לאורך חייו התגורר בתל אביב, בקיבוץ סעד, באורנית, בחולון וברעננה.
נפטר בינואר 2024 ונטמן בבית העלמין החדש ברעננה.[4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מצבת קברו של יוסף תירוש, באתר gravez
- ^ מודעה לרגל נישואיו של אברהם תירוש, באתר הצופה, 10 ביולי 1959
- ^ מצבת קברה של לאה תירוש, באתר gravez
- ^ 1 2 3 דביר עמר, אביו של הרב אוהד: הלך לעולמו העיתונאי אברהם תירוש, באתר ערוץ 7, 7 בינואר 2024
- ^ 1 2 יוסי אחימאיר, מנחם רהט, פרידה מסגן עורך מעריב לשעבר, אברהם תירוש, שמעולם לא כשל, באתר מעריב אונליין, 9 בינואר 2024
- ^ ציוץ של העיתונאי עופר אדרת, 8 בינואר 2024
- ^ 1 2 ערן סויסה, אברהם תירוש ממעריב זכה בפרס בני ברית, באתר מעריב, 22 באפריל 2010
- ^ פרס סוקולוב - לארז, בטלהיים ותירוש מ"מעריב" ואיזק מ"דבר", באתר מעריב, 13 בספטמבר 1984
- ^ B’nai B’rith World Center Announces Winners of 2010 Award for Journalism Recognizing Excellence in Diaspora Reportage, B'nai B'rith, 22 באפריל 2010
- ^ אביבה לורי, יש להם כסף, אל תתביישו לבקש, באתר הארץ, 30 במרץ 2005
| בקרת זהויות |
|
|---|