ביאליסטוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ביאליסטוק
Białystok
סמל העיר דגל העיר
ביאליסטוקארמון ברניצקי
מדינה / טריטוריה Flag of Poland.svg  פולין
מחוז פודלסיה
שטח 102.12 קמ"ר
תאריך ייסוד המאה ה-14
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

294,265‏  (נכון ל-2008)
370,000‏  (נכון ל-2006)
3102 נפש לקמ"ר (נכון ל-2008)
קואורדינטות 53°20′N 23°10′E / 53.333°N 23.167°E / 53.333; 23.167קואורדינטות: 53°20′N 23°10′E / 53.333°N 23.167°E / 53.333; 23.167
אזור זמן UTC +1
http://www.um.bialystok.pl
אתר הנצחה ליהדות ביאליסטוק ביהוד

ביאליסטוק (פולנית: Białystok (מבוטא ביאוִּ‏יסטוק); יידיש: ביאַליסטאָק; רוסית: Белосто́к; בלארוסית: Беласто́к; ליטאית: Balstogė) היא עיר בצפון-מזרח פולין, מרכז תעשייה וצומת מסילות ברזל. הייתה בשלטון פרוסיה ורוסיה לפני שהושבה ב-1919 לפולין.

העיר משמשת כבירת מחוז פודלסיה. אוכלוסייתה מונה כ-295,000 תושבים (נכון לשנת 2008).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל לחשוב שהעיר נוסדה על ידי גדימינס, נסיך ליטא ב-1320, והוא זה שנתן לה את שמה. העיר נזכרת לראשונה בתעודות ב-1437, אז נתן המלך קזימיר היגלוני את הקרקע שליד נהר ביאלקה לרצ'קו טבוטוביץ'. ב-1547 עברה הבעלות למשפחת ויסילובסקי. משפחה זאת בנתה מבצר מלבנים וכנסייה. ב-1645 נפטר הנצר האחרון לבית ויסילובסקי והעיר הפכה לרכוש המדינה.

ב-1661 קיבל סטפן צ'רניצקי את העיר כפרס על שרותו בצבא הפולני ועל ניצחונו על השבדים. ארבע שנים לאחר מכן עברה העיר בירושה לבתו אלכסנדרה וממנה למשפחת ברניצקי. במחצית השנייה של המאה ה-18 שלט בעיר אחד מהשליטים הכי מפוארים שהיו בה, ההטמן יאן קלמנס ברניצקי. יאן קלמנס פיתח את העיר לכדי מרכז אצילי ומשכילי פולין. הוא בנה בה ארמונות, פארקים ואוניברסיטה.

ביאליסטוק קיבלה זכויות עירוניות ב-1749. ב-1795 בחלוקת פולין השלישית סופחה לפרוסיה, ולפי הסכם טילזיט מ-1807, עברה לאימפריה הרוסית. במאה ה-18 התפתחה העיר לכדי מרכז טקסטיל חשוב. תמורות אלא הביאו לעלייה מתמדת באוכלוסייה. בשנת 1857 היו בה 13,787 תושבים, בשנת 1889 56,629 תושבים ובשנת 1901 65,781 תושבים. רוב התושבים של ביאליסטוק באותו פרק זמן היו יהודים ופולנים.

העיר סבלה קשות במלחמת העולם הראשונה. היא הופצצה על ידי הגרמנים מספר פעמים, ורבים מבתיה נהרסו. ב-13 באוגוסט 1915 נכבשה העיר על ידי גרמניה, וביולי 1918 הוכרזה כבירת חבל ליטא הדרומית, שהיה אמור להפוך לחלק מליטא. ב-19 בפברואר 1919 הועברה העיר לרוסיה הלבנה.

ב-1920 עברה ביאליסטוק לידי צבא סובייטי וזה ניסה להקים משטר קומוניסטי בפולין בהנהגת יוליאן מרצ'בסקי, שמטהו היה בעיר, אך הניסיון לא צלח והעיר חזרה לבלארוס. לפי הסכם מולוטוב ריבנטרופ, ביאליסטוק הייתה אמורה להיכנס לברית המועצות.

בשנת 1939, בראשית מלחמת העולם השנייה, נכנסו לעיר חיילים גרמנים, אך מיד עזבוה, ובמקומם נכנסו חיילים סובייטיים כחלק של פלישת ברית המועצות לפולין, וצירפו את העיר לבלארוס הסובייטית. ב-27 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את העיר שוב. במהלך המלחמה השמידו הנאצים את הקהילה היהודית בעיר רובה ככולה. בעיר גם פעלו גדודים של פרטיזנים, שיהודים רבים נטלו בהם חלק. ב-1945 חזרה העיר לתחומי ברית המועצות, אך הוחזרה לפולין.

יהודי ביאליסטוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים התיישבו בעיר בראשית המאה ה-18 ובמאה ה-19 היה להם תפקיד מפתח בפיתוח תעשיית הטקסטיל, שהעיר הייתה למרכזה.

הקהילה היהודית קיבלה זכויות לשלטון עצמי בשנת 1745. ב-1765 התגוררו בעיר 765 יהודים. יהודים רבים שגורשו מרוסיה הגיעו לביאליסטוק בין השנים 18251835 וכן ב-1845. מצבם הכללי של היהודים הורע. ב-1856 הם מנו 13,787 נפש, מביניהם 9,547 איש היו מקרב המגורשים מרוסיה - ברובם חסרי בית ועבודה. בעקבות כך הוקמו בעיר מוסדות צדקה רבים.

ב-1895 כבר ישבו בעיר 47,783 יהודים, שהיו כ-73% מכלל האוכלוסייה, וב-1913 הם מנו 61,500.

ב-14 ביוני 1906 פרץ בעיר פוגרום ביאליסטוק נגד יהודי העיר, ונרצחו בו כ-100 יהודים. הפוגרום נחשב כחלק מהפרעות האנטישמיות שבוצעו בהשראת השלטונות הרוסיים בין השנים 19031908, לצד פרעות קישינב ופוגרומים בקייב, באודסה ובערים נוספות.

בין השנים 1915 - 1929 היותה את מרכז חסידי לחסידות סלונים כאשר האדמו"ר רבי אברהם וינברג (השני) קבע את מגוריו ובית מדרשו בעיר.

בשנת 1922 קבעה ישיבת נובהרדוק בהנהלת הרב אברהם יפה'ן את מרכזה בעיר, והפכה את ביאליסטוק למרכז תורני ליהודי פולין.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נכנסו הגרמנים לעיר, אך שבוע אחר כך מסרו אותה לרוסים. ביוני 1941 שבו הגרמנים וכבשו את העיר ולמחרת שרפו את הרובע היהודי. כ-3,000 איש הצטופפו בבית הכנסת הגדול ונשרפו בו.

באוגוסט אותה שנה הקימו הגרמנים את גטו ביאליסטוק וריכזו בו 50,000 יהודים.

בפברואר 1943 החלו הנאצים לחסל את הגטו ולהעביר את היהודים ברכבות אל מחנה ההשמדה טרבלינקה. עוד בראשית ימיו של הגטו קמה תנועת מרי שביצעה פעולות חבלה. ביולי 1943 קרא הארגון ליהודים להתנגד לגרמנים בכוח ולא לעלות על הרכבות. בגטו פרץ מרד, שנמשך חודש ימים עד שדוכא על ידי הצבא הנאצי. לאחר המלחמה נותרו בעיר כ-1,000 יהודים מתוך כ-50,000.

כ-60 איש מחלוצי קהילת ביאליסטוק (מכונים קבוצת הביאליסטוקאים) עלו לארץ ישראל והתיישבו בפתח תקווה וביהוד, בה הקימו קריה על שם העיר ביאליסטוק, וכמו כן הקימו במקום אתר הנצחה לזכר הנספים מעיר הולדתם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]