חולון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חולון
Coat of arms of Holon.svg


סמל עיריית חולון


Holon Logo 2012.svg

Flag of Holon Version3.svg

דגל עיריית חולון

PikiWiki Israel 32889 Entrace to Holon.JPG
הכניסה לחולון מרחוב המלאכה בצורה המציגה את העיר כ"עיר הילדים"
מחוז תל אביב
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה מוטי ששון
גובה ממוצע ‎20‏ מטר
תאריך ייסוד 1940
סוג יישוב עיר בעלת 100 - 200 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 185,306 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.9%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 9,791 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 18,927 דונם
מיקום חולון
חולון
חולון
דירוג חברתי-כלכלי 5 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4058
פרופיל חולון נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.holon.muni.il

חוֹ‏לוֹ‏ן היא עיר במחוז תל אביב, התשיעית בגודל אוכלוסייתה בישראל. חולון ממוקמת מדרום-מזרח לתל אביב, מצפון לראשון לציון, ממזרח לבת ים וממערב לכביש 4. שטח השיפוט שלה הוא 19,200 דונם ואוכלוסייתה מונה כ-185,000 תושבים.‏[1] העיר נוסדה בשנת 1940 כאיחוד של חמש שכונות: גרין, מולדת, אגרובנק, קריית עבודה ושכונת עם. חולון הוכרזה כעיר בשנת 1950. העיר חברה בארגון פורום ה-15, והיא העיר השנייה בגודלה במחוז תל אביב.

שם וסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של העיר ניתן לה בעקבות מיקומה על חולות הים התיכון, והוא לקוח מספר יהושע:

"וְאֶת-חֹלֹן וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת-דְּבִר וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ"

יהושע, כ"א:15

"וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה: עָרִים אַחַת-עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן"

– יהושע, ט"ו:51

סמל העירייה נוצר על ידי הציירת שושנה ברלין, אשתו של האדריכל יוסף ברלין בשנת 1937 והוא מציג את עץ השקמה העומד בכניסה לעיר (צומת חולון).‏[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות קיומה של חולון, התגלו בה ממצאים ארכאולוגיים רבים מתקופות פרה-היסטוריות, המעידים על כך שהאזור היה מיושב בתקופות קדומות:

היסטוריה מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשיתה של העיר (19331937) לא היה לה שם, והיו שקראו לה בשם מולדת (השכונה השנייה) או "דרומיה" או "דרום תל אביב". אחרים קראו לשכונות שהוקמו מדרום ליפו בשם: "שכונות הדרום". חולון כמועצה מקומית הוקמה לאחר איחוד חמש השכונות שהיו במרחב ב-19 ביוני 1940 (שכונת גרין, מולדת, אגרובנק, קריית עבודה ושכונת עם). כנראה שקדמה להתיישבות בשכונות הללו התיישבותו ב-1930 של אברהם שפילר, "מוזיקנט" מיפו, שהתיישב בבית ערבי נטוש בלב החולות ומשנוכח שאין איש בסביבתו קם וחזר ליפו.

שכונת גרין (1924)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של חולון בשנת 1924, אז רכש שלמה גרין, סוחר ועמיל מכס יפואי, אדמות על החולות מדרום-מזרח ליפו. בשנת 1929, בעקבות מאורעות תרפ"ט, נאלצו גרין ומשפחתו לשוב ליפו. לימים נקראה השכונה הראשונה על שם מייסדה, "שכונת גרין", והיא ממוקמת סמוך לכניסה הצפונית לעיר, ליד רחוב הלוחמים, ממזרח לרחוב המעפילים, צירה המרכזי הוא רחוב החשמונאים (מצפון לשדרות דב הוז).

גרין הקים את צריף המגורים הראשון והיה לתושב הראשון. בשנת 1931 החל לשווק את הקרקעות שרכש, שמחיריהן היו זולים ממחירי הקרקעות בתל אביב הצעירה. לאחר זמן מה הקים צריף לבית כנסת, נחפרה באר מים ונוספו עוד כמה צריפי מגורים. בשנה הראשונה חי עם משפחתו בבדידות, עד לבואם של תושבים חדשים (1932) וכמה משפחות (1933). הוקם ועד שנטל על עצמו את ארגון השמירה, בסיועם של גפירים מתל אביב. הגישה לשכונה הייתה באמצעות כרכרה רתומה לבהמות, ומאוחר יותר באמצעות אוטובוס (שֶכּוּנה "הציפור הכחולה") שרכש גרין. בשנת 1945 היו בשכונה כ-140 יחידות דיור במבני קבע, והגנו עליהן שומרים ששכר גרין.

שכונת מולדת (1930)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל המים בשכונת מולדת
שרידי מבנים הרוסים במולדת
הכתובת "אגרובנק" על אבן שפה ברחוב ז'בוטינסקי בחולון

שכונת מולדת היא השכונה הדרומית ביותר, בגבול רצועת החולות, כיום מדרום וממזרח לשכונת קריית שרת. במרכזה היה מגדל המים. אדמותיה נרכשו (1930) על ידי חברת 'המזרח', שבראשה עמד מהנדס בעיריית תל אביב, אלכסנדר (סשה)חיסין, יליד רוסיה 1890. בנם של פניה וחיים חיסין הבילויי"ם עלה עם משפחתו ארצה בשנת 1905 למד הנדסה בננסי שבצרפת. נפטר ב 26.12.1946 ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. מייסדיה היו שמונה משפחות של יוצאי תימן, שכירי יום ובעלי מלאכה. שמונה המשפחות הקימו צריפי מגורים (1934), בית כנסת ובית טבילה, שנבנו באקראיות וללא תכנון מוקדם. במקום הוקם ב-1935 בית חרושת לעיבוד עורות ('קונקורדיה'); כמו כן עבדו בני השכונה במפעל עורות בשם 'בלנגה' ובפרדסים באזור. בסוף 1934 גרו בשכונת מולדת כ-100 משפחות.

דרך חלופית לדרך יפו–ירושלים, שכונתה "דרך הביטחון", נסללה בתחילת שנת 1948 מתל אביב אל מושבות הדרום וירושלים ועברה בשכונת מולדת, וכך חוברה השכונה לבסוף ליישובים אחרים. לקראת מלחמת השחרור, ועם הרעת המצב בדרכים הראשיות, הלכה והפכה הדרך לחשובה יותר ויותר. ללא מעבר ב"דרך הביטחון" לא ניתן היה לעבור ב"דרך בורמה" שבהרי יהודה.

השכונה הייתה מרוחקת מהיישובים והשכונות היהודיות האחרות, והיישובים הקרובים ביותר אליה היו הכפרים הערביים יאזור ובית דג'אן. במאורעות המרד הערבי הגדול (1936) נפגעה השכונה בידי ערביי יפו וננטשה כמעט לחלוטין. תושביה עברו כולם אל מחסה בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל". בית החרושת המשיך לפעול עוד מספר שנים, תחת שמירה הדוקה של 'גפירים'. עם סגירתו נותרו בשכונה תושבים בודדים.

שכונת אגרובנק (1934)[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב מירנבורג[3] ושמעון יעבץ, שני בנקאים יוצאי רוסיה, מראשי בנק "אַגְרוֹבַּנְק (בנק לחקלאות ולבניין לא"י)", חלמו להקים שכונה תעשייתית ורכשו בשנת 1934 כ-3,000 דונם של אדמות חול בלב אזור החולות (כיום מרכז העיר חולון, בין רחוב חנקין, רחוב סוקולוב ומקווה ישראל). מיד החלו בתכנון השכונה, בשיתוף עם החברה ההסתדרותית "שיכון עובדים". בשנת 1934 החלו בהכשרת תשתיות לבנייה ובסלילת כביש, שיחבר את השכונה לכביש תל אביב–ירושלים. גם כיום ניתן להבחין כי על אבני השפה ברחובות ז'בוטינסקי וקראוזה חקוק השם "אגרובנק", בעברית ובאנגלית.

שלא כמקובל באותם ימים, רק לאחר שסיימו להניח את התשתיות המלאות לשכונה הוחל בשיווק המגרשים לבנייה. כדי למשוך אנשים לשכונה החדשה, הוקצה בפאתי השכונה שטח ללא תמורה לשם העברת בית החרושת לטקסטיל "לודז'יה" ממקום משכנו ברחוב נחמני בתל אביב (כיום כיכר צמרת, בצומת שדרות קוגל ורחוב סוקולוב). אריה שנקר, מחלוצי התעשייה בארץ ישראל, הקים שם את המפעל החדש, שסיפק מקומות עבודה רבים לתושבי השכונות החדשות. בית החרושת נקרא על שם העיר לודז' בפולין, שממנה הגיעו מקימי המפעל שגם בפולין היה תעשייני טקסטיל.
אריה (לייב) שנקר נפטר בתל אביב ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בשנת 1959.

בשנת 1935 החל לפעול באופן סדיר קו תחבורה ציבורית של חברת "דרום יהודה" מתל אביב לאזור השכונה, ובכך הקל במידת-מה על הריחוק מהעיר העברית הראשונה.

הקמת המפעל ושיפור התשתיות והתחבורה מתל אביב גרמו לעלייה במחירי הקרקעות באזור; הדבר גרם להאטה בקצב הגידול של השכונה, ועודד בעלי משפחות ממעמד הביניים להתיישב בה.

שכונת קריית עבודה (1936)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונה זו נמצאת בין הרחובות ביאליק וארלוזורוב, ויצמן וההסתדרות. "גן הרצל" חוצה אותה לכל אורכה. הקרן הקיימת לישראל מימנה עבור חברת "שיכון - חברה לשכונות עובדים בע"מ" ההסתדרותית את רכישת האדמה מחברת 'אגרובנק'. בשלב הראשון רכשה "שיכון" כ 3,000 דונם באזור החולות שמדרום לתל אביב. קבוצות מאורגנות של פועלי בניין, פקידי ציבור וחברי משקים מרחבי הארץ הצטרפו ליוזמה. חלקם קיבלו הלוואה והחזירו אותה בימי עבודה. הם היו הבנאים הרצפים ועוד. מכאן גם שמה "קריית עבודה". הסיבה העיקרית להקמת הקריה הייתה הצורך במציאת פתרון למצוקת הדיור של הפועלים העירוניים, חברי ההסתדרות המאורגנים שהתגוררו בתנאים קשים בתל אביב. ואכן, מייסדי השכונה ראו בה מודל לשכונה ברוח עקרונות הסתדרות העובדים.

ב-27 בפברואר 1936 הונחה אבן הפינה לשכונה. בשכונה המתוכננת נסללו כבישים, הונחו תשתיות מים וחשמל, נבנו מוסדות ציבור, בית ספר וצרכניות קואופרטיביות, וניטעו גנים. מתכנן השכונה היה מהנדס עיריית תל אביב יעקב שיפמן (בן סירא), עזר לידו המהנדס יוסף רינגס. כדי להקל על התחבורה אל השכונה וממנה, נסלל כביש המחבר בין השכונה לכביש יפו–ירושלים, על שטח שהקצה לכך מקווה ישראל. הכביש התחבר אל רחוב שנקר וממנו אל רחובות הקריה. תושבי השכונה ראו חשיבות רבה בהשקעה בחינוך ברוח ערכי תנועת העבודה; לאחר שקמה השכונה, הוקמו בה מוסדות חינוך ותרבות כגון בית החינוך לילדי עובדים (בית הספר ביאליק, 1938, הראשון שהוקם בחולון) קונסרבטוריון וספרייה ציבורית, בקריה התקיימו הרצאות של חוקרים בכירים ומנהיגי היישוב, ונערכו בה מדי שנה חגיגות אחד במאי.

השכונה נוהלה על ידי "האגודה השיתופית של קריית עבודה". אגודה זו הייתה גוף עצמאי ובו ועד שנבחר באסיפה כללית. רוכשי הבתים בשכונה התחייבו לחתום על תקנון מחמיר: בין השאר נאסר על החברים להחזיק בית במקום אחר בארץ, והיה עליהם להיות חברים בחברת העובדים. הקרקעות כולן נרשמו על שם האגודה, ונקבע בתקנותיה כי לכל חבר יוחכר רק מגרש אחד ועליו יוקם רק בית אחד, וכן תקנות מגבילות אחרות, שנועדו לשמור על צביונה הסוציאליסטי של השכונה.

הטיפול בענייני הביטחון בשכונה (נושא שהיה קריטי באותם הימים, לאור הקרבה לכפרים ערבים עוינים), פרנסה, הסברה ותרבות נמסר בידי סניף מפא"י. כמו כן, הוקמו בקריה גם סניפים של מפלגות פועלים אחרות כמו מפ"ם ואחדות העבודה. מועצת הפועלים דאגה לענייני תעסוקה, רווחת הפועלים, ביטחונם הסוציאלי, אך גם לענייני השתלמויות, לימוד עברית, סיורים, פעילויות הסברה, תרבות ואמנות לחברי השכונה.

שכונת עם (1937)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונה זו, ממערב לשד' קוגל, הוקמה בקיץ 1937 על ידי חברת "שיכון עממי", ומתיישביה היו יוצאי תימן, פולין, עיראק, רוסיה וגרמניה - מרביתם פועלי בניין, עובדי פרדסים ומיישרי חולות, חלקם עולים חדשים וחלקם תושבי תל אביב שהתגוררו בה בתנאים קשים.

השטח שבו הוקמה השכונה נמצא בין שכונת קריית עבודה ושכונת גרין, והיה חשש כי הערבים ישתלטו עליו, מה שנתפס כאיום על השכונות היהודיות החדשות שהוקמו באזור. לכן בניית השכונה הייתה חפוזה (כדי להימנע מהתערבות הבריטים לטובת הערבים במריבה), בוצעה ללא תכנון מקדים, ונעשה שימוש בחומרים זולים באיכות נמוכה. השכונה יושבה ב-1937 על ידי למעלה מ-140 משפחות, כולן ממעמד סוציו-אקונומי נמוך: רובן מבני עדות המזרח שבאו מתל אביב, ומיעוטן עולים חדשים מאירופה.

חרף החיפזון בבניית השכונה, הוקם בה במהרה ועד שאמור היה לנהל את ענייניה, ובראש ובראשונה ענייני הביטחון. ועד השכונה החל לפעול בתחומי הביטחון, החינוך, התרבות, תשתיות המים והתברואה, אך בשל מצבם הכלכלי הקשה רוב תושבי השכונה לא שילמו דמי ועד, ולכן מרבית הנושאים הבסיסיים לא טופלו. כיוון שלא היו מים זורמים ואף לא הייתה באר בשכונה, נאלצו התושבים להביא מים מהשכונות הסמוכות, שכונת גרין וקריית עבודה; כמו כן, משום שלא היו בשכונה מבני ציבור רבים ואף לא בית-ספר, נאלצו התושבים לשלוח את ילדיהם ללמוד ב"בתי החינוך לילדי עובדים" של קריית עבודה הסמוכה, שהייתה שונה מאוד ברוחה ובצביונה משכונת עם. הדבר גרם למתיחות בין תושבי שתי השכונות בשנותיהן הראשונות.

האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולון בשנות ה-40 של המאה ה-20 (כיכר השבעה)

במשך השנים הראשונות להקמת השכונות, שהיו סמוכות זו לזו (פרט לשכונת מולדת המבודדת), קיימו התושבים חיים נפרדים, בעיקר בגלל ההבדלים התרבותיים והאידאולוגיים בין האוכלוסיות (למשל, שכונת אגרובנק על אוכלוסייתה הבורגנית לעומת שכונת קריית עבודה על אוכלוסייתה הסוציאליסטית).

עם זאת, הצורך הבסיסי ביותר של השכונות היה הצורך בביטחון. בשנת 1936 פרץ המרד הערבי הגדול, והשכונות, שהיו מוקפות ביישובים ערביים קטנים, סבלו מאוד מהתקפות חוזרות ונשנות על השכונות ועל הדרכים המובילות אליהן ומהן. תושבים רבים ברחו לתל אביב ולמקווה ישראל הסמוכות, ואנשי ההגנה הגיעו כדי להגן על השכונות והדרכים (בין השאר, נסלל הכביש לשכונת מולדת, שבידודה עד אז הקשה מאוד בהגנה עליה). במהלך המרד הערבי חזרו לשכונות רוב התושבים והוקמה תחנת נוטרים; עם הזמן הצטרפו לפעילות הלוחמתית בעיר גם אנשי האצ"ל.

לחצים חיצוניים הופעלו על ועדי השכונות העצמאיות, הן מצד שלטונות המנדט הבריטי שעודד אותן להתאחד על בסיס קרבה טריטוריאלית, והן מצד "ההגנה" בגלל הצורך להבטיח עליונות יהודית באזור שבין תל אביב ליפו, שתאפשר תנועה חופשית בכביש ירושלים–תל אביב. ואכן, בחסות מושל מחוז לוד, רוברט אדוארד הרולד קרוסבי, החלו במרץ 1940 בחיבורה של חוקה משותפת לחמש השכונות. החוקה כללה לראשונה מיסוי פרוגרסיבי על כלל התושבים, הרחבת מעגל בעלי זכות הבחירה לכל אזרח שהתגורר בשכונות, בין אם הוא בעל בית או דייר, וחידושים נוספים. הדיון הפוליטי הקשה סביב עקרונות החוקה גרם לסערה ציבורית בכל רחבי היישוב היהודי בארץ ישראל, כי גורמים בימין חששו כי עקרונות אלה ייושמו גם ביישובים אחרים, ואילו רוב גורמי השמאל תמכו בה.

ב-19 ביוני 1940 אוחדו חמש השכונות תחת השם "חולון". השם "חולון" נקבע כבר ב-9 באפריל 1937, על פי הצעתו של ד"ר חיים הררי.‏[4] מקור השם הוא מספר יהושע (טו, נא), והוא מתאר את אחת הערים שחולקו לנחלות בני ישראל. ככל הנראה, העיר המקראית לא שכנה באזור חולון המודרנית, ושם זה נבחר כדי לתאר את גבעות החול שעליהן נבנו השכונות הראשונות, ולאחר מכן כל העיר. כמו כן, השם התאים לתחושת החלוציות שאפפה את התיישבותם של ראשוני העיר. ניתן להבחין ברוח זו בסמל המועצה החדשה, שהוא סמל העיר חולון עד היום, ובו עץ שקמה גדול וחולות רבים שמהם עולים כמה בתים קטנים באמצע השממה. הכתובת "אף על פי כן ולמרות הכול" מסמלת את הקשיים הרבים שהיו כרוכים בהקמת השכונות הראשונות.

המועצה המקומית חולון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 ביולי 1940‏[5] כונסה לראשונה המועצה המקומית חולון. הישיבה התקיימה ב"קפה סבוי" בעיר. המועצה הראשונה נבחרה לקדנציה בת 18 חודשים וחבריה היו: ד"ר חיים קוגל (נשיא המועצה), יהודה חובארה, שלמה לבקוביץ, חיים שטיין, בן ציון שנקר, משה לכטמן, שמעון סליטרניק, משה סנטו, אלכסנדר ספיבאקוב, ד"ר יצחק שינין ומרדכי שנקר. בבית הקפה נאספו כמאתיים נוכחים, ביניהם סגן מושל המחוז הבריטי, קצין המחוז י' קופרמן, מייסדי השכונות, נציגי המוסדות, חברות הקרקע ומוזמנים שונים. ביום היווסדה של המועצה, אזור שיפוטה של חולון היה בן 16 אלף דונם ואוכלוסייה בת 28,000 נפשות.

ד"ר קוגל פתח את הישיבה, שנערכה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בנאום שבו שיבח את הכוחות הבריטים הנלחמים למען החופש והצדק. בדברים נרגשים הזכיר את חללי העם היהודי שנפלו על קידוש הארץ, ואת אלו שנפלו באירופה תחת הכיבוש הנאצי. לאחר מכן נאמו יו"ר קק"ל, מר טויבמן, גולדה מאיר (אז מאירסון) בירכה בשם הוועד הפועל של ההסתדרות, מר ל' קופמן בשם "שיכון", מר אליהו קראוזה, מנהל בית הספר מקווה ישראל, מר שפסל מירנבורג, מראשי "אגרובנק" ואחרים. קוגל סיים את הישיבה בנאום תודה, ובירך את אריה שנקר, מחלוצי התעשייה בארץ ישראל, אשר תרם רבות לפיתוח התעשייה בעיר החדשה. הישיבה הסתיימה בשירת התקווה.

המועצה החלה בעבודתה המעשית ב-20 באוגוסט 1941 והעבירה לרשותה את כל השירותים מ-1 באוקטובר אותה שנה.

ב-12 באפריל 1942 התקיימו הבחירות הראשונות. לתפקיד ראש המועצה נבחר ד"ר חיים קוגל, והמועצה כללה 11 חברים.

בשנות כהונתה של המועצה המקומית, הוקמו מספר שכונות נוספות כדי לענות על הצורך הגובר בפתרונות דיור, בעיקר עקב העלייה בשנים אלה. השכונות הן: "שכונת אביב", שהוקמה ב-1943; שכונת "בלוקונים", שהוקמה ב-1944; ושכונות רסקו א' ו-ב', במחצית השנייה של שנות ה-40.

למרות התבססות העיר המאוחדת, ענייני הביטחון המשיכו להיות הדאגה העיקרית; בפברואר 1946 אירעה בשכונת אגרובנק התקפת כוחות לח"י: אנשי לח"י התקיפו את חיילי הגדוד האפריקאי הבריטי, שחנה בסמוך לשכונת אגרובנק. בתגובה, חיילי הגדוד התקיפו את האזרחים בשכונת אגרובנק. בהתקפה נהרג בן-ציון שנקר (אחיו של התעשיין אריה שנקר), שמואל פרלמן ואליהו יודאיוב, ורבים נפצעו. "כיכר השלושה" בשכונה נקראת על שמם.‏[6]

חולון במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילבוקס בתל גיבורים (תל א ריש)

בשנת 1948, בפרוץ מלחמת העצמאות, הייתה חולון מבודדת בין הכפרים הערבים, וחשופה לצליפות וירי יומיומי. בחולון הוקם באותה עת כוח של "ההגנה" שניסה לכבוש את הגבעה ואת המבצר שבו התבצרו הצלפים מהכפר הערבי הסמוך תל א-ריש.‏[7] לבסוף, לאחר קרבות עקובים מדם, שוחררה הגבעה על ידי כוח של חטיבת קרייתי בערב פסח 1948, במסגרת מבצע חמץ, והכפר תל א-ריש נכבש.

לימים ניטע פארק רחב ידיים על גבעה זו וקיבל את השם פארק הפילבוקס; המבצר משמש אתר זיכרון לחללי מלחמת העצמאות. למרגלות הגבעה נבנתה שכונת "תל גיבורים" על שם משחררי העיר חולון במלחמה.

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום המלחמה ובמהלך השנים הבאות נבנו בחולון שכונות חדשות והיא גדלה בהתמדה, עד שב-1950 קיבלה מעמד של עיר והייתה לעיר ה-16 במדינת ישראל. חיים קוגל מונה לראש העירייה הראשון. בשנת 1953, לאחר מותו של קוגל, מונה פנחס אילון לראש העיר, וכיהן בתפקיד 34 שנה. בימי כהונתו צמחה העיר והתפתחה ונבנו שכונות חדשות. מספר תושביה הוכפל מספר פעמים והיא הייתה העיר הרביעית בגודלה בארץ באותם הימים. בשנת 1954 נחנכה בעיר נווה-פנחס, שכונה שומרונית. כמו כן התפתח אזור התעשייה בעיר והיה שנים רבות השני בגודלו בישראל, אחרי חיפה.

בעקבות גל העלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 קלטה העיר חולון 34,000 עולים חדשים.‏[8]

בשנת 1993 נבחר מוטי ששון לראשות העיר. תחת ניהולו של מוטי ששון עברה חולון שינוי תדמית: היא נפטרה מהדימוי הרווח של עיר נחשלת עם אוכלוסייה ממעמד נמוך, ומיתגה את עצמה מחדש כ"עיר הילדים" הישראלית. על מנת לבסס תדמית זו הוקם מוזיאון הילדים חולון והוקמו גני סיפור ברחבי העיר (גני משחקים עם מוטיבים עיצוביים מספרי ילדים). בנוסף לכך הוקמו פארק פרס, המדיטק וקניון חולון. חולון זכתה במשך חמש שנים ברציפות לציון של "חמישה כוכבי יופי" מטעם המועצה לישראל יפה, ובשנת 2000 זכתה בתחרות "דגל היופי". בשנים שלאחר מכן זכתה העיר מספר פעמים נוספות ב"חמישה כוכבי יופי". בשנת 2008 זכתה חולון (יחד עם כרמיאל, ראשון לציון, רמת גן ומועצה מקומית כפר תבור) בתואר "עמית קריה יפה", המוענק על זכייה ב"חמישה כוכבי יופי" במשך 15 שנה ברציפות.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז הרפואי וולפסון


לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בחולון 185,306 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.9%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 5 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 70.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 7,859 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[9] להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר מאז קום המדינה:

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

קניון חולון

העיר חולון הייתה אחת מהזוכות בפרס החינוך היישובי לשנת התשס"ה. בעיר פועלות תנועות נוער אחדות ובהן שני קנים של הנוער העובד והלומד (קן חולון וקן תל גיבורים), "הבית למדע ועמדה" של הנוער העובד והלומד בשכונת נאות רחל, סניף "המחדשים של הנוער העובד והלומד- האיגוד המקצועי לנוער וצעירים" בקריית שרת, מרכז "הפוך על הפוך", סניף בני עקיבא, שלושה שבטים של תנועת הצופים (שבט ארנון, שבט עומר ושבט עתיד), שלושה קינים של השומר הצעיר (ג'סי כהן, בן-גוריון וקרית שרת) וסניף של ארגון הנוער צמר"ת. בעיר מופעלים מרכזי נוער העוסקים בתחומים שונים כגון מוזיקה ומחשבים. המפורסם שבהם הוא בית המדיטק.

בעיר חולון פועל גם מסלול מחוננות בבית הספר היסודי "א. ד גורדון" ועד חטיבת הביניים והתיכון "פנחס איילון".

מוסדות החינוך הגבוה בעיר הם מכון טכנולוגי חולון, ישיבת חולון והמכללה האקדמית לחינוך תלפיות. בנוסף יש בעיר 14 בתי ספר תיכוניים, בהם מקווה ישראל, תיכון קוגל, תיכון עתידים ותיכון אילון.

מסחר ותעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם ההיי-טק עזריאלי חולון. בניינים 3,4 בבנייה

ברחובותיה הראשיים של חולון (כגון סוקולוב) חנויות רבות המשרתות את תושבי העיר. מדרום לעיר נמצא אזור מב"ת (מסחר, בילוי ותעשייה) מערב של ראשון לציון שבו קניונים רבים המשרתים גם את תושבי חולון. בצפון מזרח חולון נמצא אזור תעשייה גדול ובו מפעלים כ"וישי", קבוצת "אורד", מוסכים ובתי מלאכה רבים. באזור התעשייה נמצאים גם בתי כל-בו (סופרמרקטים) גדולים המשרתים את תושבי האזור. בין הרשתות שפתחו סניף באזור זה ניתן למצוא את: "מגה", "חצי חינם", "שופרסל" ועוד.

החל מאמצע העשור הראשון של שנות ה- 2000 מסתמנת מגמה של התחדשות ומתיחת פנים לאזור התעשייה. השינוי מתבטא בפתיחת מרכזי קניות חדשים, כגון הפרמיום סנטר ברח' המלאכה ומרכז דוד (פרופיט) ברח' המרכבה, הקמת בנייני משרדים חדשים מוכווני היי-טק (מרכז גב-ים, מרכז עזריאלי). התהליך מלווה בפיתוח סביבתי ושיפוץ תשתיות בכלל אזור התעשייה.

קניון חולון, שנפתח בשנת 1998, משרת את כל תושבי האזור, כמו כן ישנם מרכזים מסחריים רבים כמו - מרכז נאות רחל (בשכונת נאות רחל), מרכז סאדאב ומרכז דר-גת (בשכונת קריית בן-גוריון), מרכז קריית שרת (בשכונת קריית שרת) ועוד.

רבים מתושבי חולון, בדומה לתושבי ערים נוספות הסמוכות לתל אביב, מוצאים את פרנסתם בתל אביב.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון הילדים
המוזיאון לקומיקס

מוזיאונים ומרכזי אומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוזיאון העיצוב חולון - מוזיאון ראשון מסוגו בישראל המתמקד בעיצוב נפתח בינואר 2010. בניין המוזיאון תוכנן על ידי המעצב והאדריכל רון ארד ומהווה נקודת ציון באדריכלות המקומית.
  • המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית – הוקם במטרה לקדם ולהפיץ את אמנות המדיה והווידאו בישראל ומהווה חוליה מקשרת בין שדה האמנות העכשווית והקהילה. המרכז מחויב לתפיסה דינאמית של עולם האמנות והתרבות העכשווית ולשיקוף ההשפעות הטכנולוגיות על התרבות והאמנות.
  • מוזיאון הילדים חולון נחנך בשנת 1998, שוכן בפארק פרס בדרום-מזרחה של העיר, ובו ארבעה מסלולי ביקור עיקריים לילדים, וכן שתי תערוכות קבועות למבוגרים יותר: "דיאלוג בחשיכה" – מסלול סיור בחשיכה, בלוויית מדריכים עיוורים או מוגבלי ראייה, "הזמנה לשקט", מסלול בהדרכת חירשים, "דיאלוג עם הזמן" - תערוכה ייחודית במינה העוסקת בנושא הזקנה מנקודת מבט ייחודית שו של הזקנים.
  • המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס – מוזיאון המציג עבודות של אומנים ישראלים בנושאי הקומיקס והקריקטורה. במקום כמה תערוכות קבועות ותערוכות מתחלפות בנושא.
  • מדיטק – הספרייה המרכזית והתיאטרון לצעירים – הספרייה הציבורית הגדולה והמשוכללת בארץ, כוללת גם את הספרייה למוזיקה, מתחם "שעת סיפור" ייחודי בצורת ביצה ועוד. חלקה השני הוא תיאטרון לצעירים שמעלה הצגות וגם חדר חזרות לאומנים צעירים. המקום נפתח באפריל 2004. בספריית המדיטק נמצאת גם "ספריית החומרים" היחידה בישראל, שמטרתה להראות סוגים שונים של חומרים ואת הנעשה איתם.
  • מוזיאון הרכב ההיסטורי – מכיל אוסף נדיר של האוטובוסים ההיסטוריים של "אגד", חלקם מלפני קום המדינה. כל האוטובוסים משוחזרים למצבם האותנטי וכשירים לנסיעה. המוזיאון ממוקם בשטח חניון "אגד" חולון בדרום העיר, בקריית בן-גוריון.

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון חולון, התיאטרון העירוני של חולון, מעלה מופעים והצגות ומארגן כל שנה פסטיבלים כגון "פסטיבל אישה" ו"פסטיבל מספרי סיפורים". מדי שנה מתקיים "החגיגטרון", שבו תלמידי מגמות התיאטרון מעלים הפקות. כמו כן, אירח התיאטרון את "פסטיבל ישראל" והועלו בו הצגות מחו"ל. מבנה התיאטרון מאכלס גם את "בית יד לבנים".

עם זאת, ברחבי חולון פזורים מספרי תיאטראות קטנים יותר המשמשים בעיקר להצגות ילדים:

  • "בית שטיינברג" אשר נמצא בשכונת קריית שרת.
  • "תיאטרון לצעירים" אשר נמצא בתוך ספריית המדיטק.
  • "מרכז פיס קריית רבין/קציר" אשר נמצא בשכונת קריית רבין.

בתי קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחולון פעלו בעבר שישה בתי קולנוע:

  • "גיל" - ברחוב פרופסור שור.
  • "רון" - ברחוב התנאים שבשכונת ג'סי כהן.
  • "מגדל" - בפינת הרחובות ההסתדרות וויצמן .
  • "ארמון" - ברחוב שנקר.
  • "סבוי" - בפינת הרחובות סוקולוב וחנקין.
  • "רינה" - בשדרות קוגל בחולון.

במהלך שנות ה-80 וה-90 נסגרו כל בתי הקולנוע בחולון (בדומה לתהליך עירוני שאפיין ערים נוספות בישראל), ומבניהם נותרו נטושים עד היום פרט לחלקם התחתון המשמש לרוב כמרכז מסחרי שכונתי. קולנוע "גיל" הוא היחיד שנהרס, ובאתרו הוקמו מגדלי מגורים יוקרתיים. כאשר הוקם קניון חולון, בשנת 1998, נפתח בתוכו בית קולנוע של רשת "גלובוס מקס" שכלל שישה אולמות צפייה. בית הקולנוע כונה "גיל" והיה הקולנוע היחיד בחולון במהלך שנות הפעלתו. עם זאת, גם קולנוע זה היה בסכנת סגירה עקב קשיים כלכליים הנובעים מהתמעטות בכמות הצופים בשנים האחרונות מחד, ומאידך חוסר היכולת להתחרות במתחמי הענק בתצורת מגה-פלקס שנפתחו ברחבי המדינה במהלך העשור הראשון של המאה ה- 21. לבסוף, בתחילת חודש ינואר 2009, לאחר כ- 11 שנות פעילות בלבד, נסגר בית הקולנוע בעקבות החלטת הנהלת הקניון על פתיחת חנות של המשביר לצרכן בשטחו.

החל מ-23 ביולי 2008 פועל בעיר סינמטק, במסגרת מרכז המדיטק. הסינמטק פועל במתכונת הרצה ומקרין כמה סרטים מדי שבוע. השקתו הרשמית הייתה באוקטובר 2008.

מחול[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקות המחול הורה רעים - חולון מייצגות את העיר במופעים, אירועים ופסטיבלים בישראל ובעולם ברפרטואר של ריקודים פולקלוריסטים ישראליים.

אתרים היסטוריים ואתרי הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצודה בחוסמסה
  • בית הרצפלד - ארכיון ומוזיאון לתולדות חולון. נמצא בביתו של אברהם הרצפלד שתרם אותו למטרה זו.
  • מוזיאון חוסמסה יד ל"הגנה" – מצודה ובראשה מגדל תצפית ששימש את אנשי ההגנה לאימונים ולמסתור נשק. במלחמת העצמאות שימש כנקודת תצפית ואיתות מלחמה נגד הערבים, וכתחנה בדרך הביטחון אשר עברה מתל אביב לירושלים והנגב. במקום נמצא מבנה בסגנון הבינלאומי שכיום משמש כמוזיאון באתר. במוזיאון תערוכת קבע המתארת את אימוני חברי ה"הגנה" בחולות חולון בתקופת המנדט, את בניית חמש שכונות חולון הראשונות (גרין, מולדת, אגרובנק, קריית עבודה ושכונת עם) ואת המאבק במלחמת העצמאות, הקרב על "הפילבוקס" והאירועים שהתרחשו לאורך "דרך הביטחון".
  • בית יד לבנים – בבניין התיאטרון העירוני של חולון שוכן "בית יד לבנים" להנצחת החללים תושבי העיר חולון ובו לוח אלקטרוני המציג מידע על כל אחד מהחללים.
  • שרידי שכונת מולדת סמוך מדרום לפארק פרס. במקום מגדל מים, הריסות מבנים ושלטי הסבר אודות השכונה ודרך הביטחון. מעט מזרחה משם, ליד מחלף חולון מזרח, נמצאת עמדת הבטון שהגנה על השכונה.
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שכונת מולדת בוויקישיתוף
  • פארק הנוער, ה"פילבוקס" והמצודה הערבית – פארק ירוק ורחב ידיים המשתרע על גבעה בצפון מערב העיר. אתר היסטורי המסמל את המאבק להישרדותה של העיר בזמן מלחמת העצמאות. המצודה הערבית משמשת בתור אתר זיכרון לחללי מלחמת העצמאות שלחמו להגנת העיר מפני הערבים.
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פארק הנוער בוויקישיתוף
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפילבוקס בוויקישיתוף
  • אנדרטה לנופלים במערכות ישראל - מאת מיכאל קארה, במרכז העיר, מול בית העירייה.
  • המיצדית הטורקית – מבנה בן קומה אחת הנמצא מדרום לכביש יפו ירושלים הישן (כביש מספר 44). המבנה ניצב על גבי גבעת כורכר נישאה. המיצדית נבנתה בשלהי המאה ה-19 על ידי השלטון העות'מאני כחלק מנסיונם לשפר את הביטחון בדרך העולה אל ירושלים. במקור נבנו 17 מיצדיות כאלה, היום נותרו רק שלוש: המצדית בחולון, חורבת חרסיס בשער הגיא (מצפון לתחנת הדלק) ומבנה משטרת מחנה יהודה (לשעבר) הנמצא ברחוב יפו 107 בירושלים. בכל מיצדית כזו ישב משמר טורקי שעסק באבטחת הדרך ובעיקר באבטחת תנועת הצליינים ועולי הרגל.


גנים ופארקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה בגן היפני
פסלי טוטם בגן הקוריאני
  • גן הרצל – גן גדול שממוקם במרכז העיר, ונמתח מצפון לדרום במקביל לרחוב ויצמן. בגן ישנם פסלי ענק שפוסלו בידי פסלים ישראלים המשמשים כמתקני משחקים לילדים.
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גן הרצל בוויקישיתוף
  • פארק פרס – הפארק הגדול ביותר בחולון. נקרא על-שם שמעון פרס בעודו בחיים. ממוקם מדרום לשכונת קריית שרת. במרכזו אגם מלאכותי עם מגוון סירות לשיט, מפל ואמפיתיאטרון בו מתקיימים מופעים.
  • הגן היפני – הגן אשר עוצב על ידי האדריכל חיים כהנוביץ מעוצב כגן יפני מסורתי וכולל מוטיבים עיצוביים מהמזרח הרחוק. נמצא בשדרות ירושלים.
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הגן היפני בוויקישיתוף
  • גן הקקטוסים – הגן מכיל אוסף גדול של קקטוסים, סוקולנטים ושאר מינים קרובים. נמצא בשדרות ירושלים פינת משה שרת.
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גן הקקטוסים בוויקישיתוף
  • גן פסלים מיצירותיו של הפסל הישראלי יגאל תומרקין - ממוקם ברחוב ויצמן 61, בסמוך למבנה בו נפתח המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס. הגן הוקם בשנת 1971 ועוצב כשורה של חללים התחומים בקירות בטון, ביניהם פזורים כ-20 מיצירותיו של תומרקין.
  • הגן הקוריאני - נמצא ברחוב ברקת פינת לבון. זה גן יחיד במינו ובתוכו 13 פסלי טוטם. הגן נחנך ב-2003 כביטוי לקשרי הידידות שנוצרו בין העיר חולון והעיר אנדונג בקוריאה. פסלי העץ המגולפים מאפיינים את המסורת הקוריאנית.
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הגן הקוריאני בוויקישיתוף

גני סיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר קיימים 36 גני סיפור הפרושים בכל רחבי העיר. הגנים הוקמו בין השנים 2000 - 2012. כל גן סיפור מוקדש ומפוסל לפי סיפור ילדים ישראלי, כדוגמת גינת הגמדים, הכינה נחמה, דירה להשכיר, דודי שמחה, המפוזר מכפר אז"ר ושמוליקיפוד. בשני גנים (הנסיך הקטן והעץ הנדיב) מתוארות יצירות של כותבים זרים.

  • ברחוב מוטה גור בקריית פנחס אילון נמצא אשכול ובו שמונה סיפורים.
  • בחורשת היובל (רחוב משה דיין) נמצא אשכול ובו ארבעה גנים: הנסיך הקטן, הדינוזאור של דודו, המטריה הגדולה של אבא, איתמר פוגש בארנב.
  • בין הרחובות שנקר והשומרון נמצא אשכול ובו ארבעה גנים: האריה הרעמתן והג'ירפה גם, הזיקית, האוצר של צ'מבלו, "מה לעשות עם חתולה שכזאת?".


ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל חולון בכדורסל הייתה מועדון צמרת בשנות השמונים, והוותה מוקד של גאווה עירונית, אך לאחר שורת משברים כספיים ומקצועיים ירדה לליגה הלאומית ואף לארצית. בעונות שלאחר מכן הצליחה הקבוצה להשתקם, ובעונת 2005-6 עלתה חזרה לליגת העל, אך בהיעדר תמיכה מן העירייה לא הייתה יכולה להשתתף בה ונשארה בלאומית. בסוף עונת 06-07, חולון עלתה לליגת העל בפעם השנייה ברציפות, והפעם מימשה את זכותה לשחק בה. בעונת 2007-08 זכתה הפועל חולון באליפות ליגת העל בכדורסל, לראשונה בתולדותיה. עונה לאחר מכן ב-2008-2009 זכתה הקבוצה לראשונה בתולדותיה בגביע המדינה.

הפועל צפרירים חולון, קבוצת הכדורגל הבכירה בעיר, שבשיאה הייתה קבוצה בינונית בליגה הבכירה, התדרדרה עד ליגה ב' בעונת 2008-2009, אך בסוף עונה זו הצליחה לסיים ראשונה בטבלה ולחזור חזרה לליגה א'. שנתיים מאוחר יותר נשרה הקבוצה חזרה לליגה ב'.

בעיר פועלות שתי קבוצות כדורגל נוספות - עוצמה חולון אשר משחקת בליגה ב' ו- א.ס. חולון אשר משחקת בליגה ג'.

אליצור חולון, קבוצה בעלת עבר מפואר בכדורסל נשים, התדרדרה ונמצאת כיום בתחתית הליגה הבכירה.

קבוצות הגברים והנשים של מועדון כדוריד חולון משחקות בליגות הבכירות בכדוריד. קבוצת הנשים היא קבוצת צמרת ומועמדת קבועה לאליפות.

אתרי ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרכז הספורט "בריזה" חולון – מרכז ספורט מהגדולים בארץ, כולל אולם כושר בגודל 1,000 מ"ר, מגוון רחב של חוגים ומספר בריכות שחייה.
  • מגרש כדורגל הלוחמים 1 – במגרש זה משחקת הפועל צפרירים חולון.
  • אצטדיון הכדורסל אחד במאי הידוע בתור אולם הפחים – אולם הכדורסל המקורה הראשון בארץ, הממוקם ברחוב אחד במאי 38. אולמה הביתי של הפועל חולון.
  • פארק המים "ימית 2000" – פארק מים מהמשוכללים בארץ, כולל 3 בריכות שונות – אולימפית פתוחה, בריכה מקורה, ובריכת מנויים. עוד ישנן מגוון של 20 מגלשות אקסטרים למבוגרים וילדים.
  • אצטדיון הכדורסל טוטו חולון אצטדיון כדורסל בעל קיבולת של 5000 מושבים שנבנה כעת בפארק פרס בעיר.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדרות קוגל בכניסה הצפונית לעיר
כיכר הלוחמים - מעגל התנועה הגדול בכניסה הצפונית לעיר

אוטובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולון היא עיר נוחה למדי מבחינת תחבורה ציבורית. כ-25 קווי אוטובוס של חברת אגד וכ-10 קווים של חברת דן משרתים את העיר ומחברים אותה עם ערי הסביבה. בנוסף, מפעילה אגד 3 קווים פנימיים העוברים ברוב השכונות בעיר.

החל מקיץ 2009 הופעל בעיר קו לילה לתל אביב, כחלק מפרויקט של משרד התחבורה. נכון לשנת 2010, ישנם 2 קווי לילה הפועלים בעיר, ומכסים את רוב שטחה. שני הקווים מופעלים על ידי חברת אגד.

רכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסילת הרכבת תל אביב - בני-דרום, שנפתחה לתנועת נוסעים ב-2011, עוברת בתוואי כביש מס' 20, בין חולון לבת-ים. ארבע תחנות רכבת בקו זה משרתות את העיר: צומת חולון, חולון-וולפסון, בת-ים יוספטל ובת-ים קוממיות.

כמו כן, במסגרת פרויקט הרכבת הקלה המתוכננת בגוש דן, ישרת את העיר הקו הירוק של הרכבת הקלה ויחבר אותה עם תל אביב. בחולון יהיו לקו שתי שלוחות: אחת שתחצה את העיר מצפון לדרום ותסתיים בקניון הזהב בראשון לציון, ושלוחה שנייה שתעבור ברחובות סוקולוב ושד' ירושלים.

כבישים בין-עירוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולון תחומה בין שלושה כבישים בין-עירוניים:

  • כביש 4 ("גהה") – עובר בגבולה המזרחי של העיר. בקיץ 2010 נפתח חלקו הראשון של מחלף השקמה (מחלף חולון מזרח), המחבר את העיר ישירות לכביש ומהווה כניסה נוחה לעיר ולאזור התעשייה ממזרח. חלקו השני של המחלף, המאפשר כניסה לחולון מכביש 4 מצפון, נפתח בפברואר 2011. יציאה מהמחלף לכביש 4 בכיוון צפון טרם הוקמה, ונמצאת בשלב התכנון.
  • חלקו הדרומי של כביש מספר 20 (נתיבי איילון) – עובר לאורך הגבול המערבי של העיר. מאז סלילתו מהווה הכביש את עורק התחבורה העיקרי לבאים וליוצאים מחולון. הכביש רצוף מחלפים לכל אורכו, דבר ההופך את התנועה בו לנוחה ומהירה.
  • דרך השבעה (כביש 44) – עובר בגבול הצפון-מזרחי של העיר ומחבר אותה עם לוד, רמלה וצריפין.

כיכר הלוחמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר הלוחמים היא מעגל תנועה בצפונה של העיר, המוכר בכינוי "כיכר הדמעות", בשל היותו גורם משמעותי בכישלון תלמידים במבחני נהיגה מעשיים הנערכים באזור. הכיכר היא אחד ממעגלי התנועה העמוסים בארץ.

שכונות בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אגרובנק – נבנתה בשנות ה-30, כוללת את מרכז העיר, רחוב סוקולוב, ז'בוטינסקי וכיכר השבעה, הקרויה על שם שבעה נוטרים שנהרגו במלחמת העצמאות. מפעל לודז'יה המפורסם, היה ממוקם בה עד שנות ה-60, עת נהרס, ובמקומו נבנה מרכז מסחרי "צמרת", כיכר עירונית וקבוצה של בניינים רבי קומות.
  • קריית עבודה – נבנתה בשנות ה-30, במרכזה נמצא רחוב ויצמן וגן הרצל הוותיק, ששוקם ונבנה מחדש בשנת 1996.
  • גרין – השכונה הראשונה של חולון, נמצאת ממזרח לרחוב המעפילים. בין הבתים הפרטיים שבה, ניתן למצוא עד היום כמה מבתיהם של מייסדי העיר, ביניהם ביתו של שלמה גרין, שנשמרו כמעט בשלמותם.
  • שכונת עם – נבנתה בשנות ה-30, ממזרח לשכונת גרין וממערב לשד' קוגל. בשכונה נמצאת "כיכר סטרומה" ובה אנדרטה לנספים באוניה סטרומה.
  • שיכון "המפדה האזרחי" (מפדה) - נבנה על ידי חברת "המפדה האזרחי" בשנים 1950-51 ובו 500 יח' דיור צמודות קרקע בבתים דו-משפחתיים על שטח של כחצי דונם לכל משפחה. הרב המכריע של תושבי השכונה המקוריים היו עולים חדשים יוצאי פולין והשפה הפולנית הייתה השפה השלטת בשכונה בשנותיה הראשונות. במרכז השכונה נמצא "הגן הכחול" שנקרא כך על שם הצמחייה שנטעה בו ושברובה כללה שיחים ועצים בעלי פרחים כחולים. האגם המלאכותי שהיה קיים בגן בשנותיו הראשונות נסתם ומולא בחול מאוחר יותר. בפתח הגן ברח' טהון נמצא ה"קיוסק" שבו מכרו גזוז בטעמי פטל ולימון ומיני מתיקה שונים. השכונה תחומה ברחובות יהושע טהון מצפון ופרופ' שור מדרום ומצד מערב בשד' ירושלים. רבים מהבתים המקוריים שהורחבו עם השנים, נהרסו מאוחר יותר ובתים חדשים וגדולים בהרבה נבנו במקומם, אבל איסור בנייה גבוהה שימר את האופי המיוחד של השכונה - בתים נמוכים טובלים בירק, וסמטאות רבות לאורך הרחובות הראשיים, בדומה לשכונת נווה ארזים הסמוכה.
  • שיכון פרוגרסיבים - שכונה של בתים דו- קומתיים בעלי כניסה אחת או שלוש שנבנתה באמצע שנות ה-50 ונקראה כך ע"ש המפלגה הפרוגרסיבית שביתה היה בשכונה. השכונה נתחמת על ידי שד' ירושלים ממערב, רח' יהושע טהון מדרום וביה"ס החקלאי "מקוה ישראל" מצפון.
  • רסקו א',ב',ג' – צפונית לרח' ההסתדרות ומשני צידי רחוב גאולים המחלק את השכונה ל-ב', ול-א' ו-ג', מסמלת את ההתפתחות המואצת של העיר, בשנות ה-60. נקראה על-שם חברת רסקו שבנתה את השכונה.
  • תל גיבורים – נבנתה בשנות ה-50 סביב גבעת הפילבוקס, לזכר הלוחמים שנפלו במלחמת העצמאות בקרב לשחרור הגבעה. בהמשך ניטע פארק הפילבוקס שמהווה את הפארק השני בגודלו בעיר ואחד היפים בה. קבוצת צפרירים חולון הוותיקה הוקמה בשכונה ואימוניה התקיימו ב"מגרש הפחים" האהוב שבמרכז השכונה, במשך שנים רבות. במהלך השנים התרכזה בשכונה אוכלוסייה דלת אמצעים. בשנות ה-90 התקיים ניסיון מוצלח לשקמה באמצעות מיזמי מגורים "חולון הירוקה", "חולון הצעירה", ועוד מיזמי נדל"ן נוספים שבמסגרתם נבנו בשכונה מספר רב של בניינים חדשים עם פתרונות דיור משתלמים ולא יקרים. כמו כן, שכונת תל גיבורים מוכרת בזכות משרד הרישוי אשר נמצא מזרחית לפילבוקס. במזרח השכונה, בסמיכות לנתיבי איילון ומשרד הרישוי נמצא ה"קאנטרי קלאב" של חולון. כמו כן, המרכז הרפואי וולפסון נמצא בגבולה המערבי של השכונה עם העיר בת ים. על פי השנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2004, התגוררו בשנת 2003 בתל גיבורים 13,103 נפש.
  • מולדת / גבעת חולון – מולדת הייתה אחת השכונות הראשונות בחולון, הוקמה בחולות שבדרום מזרח העיר, אך ננטשה בסוף שנות ה-40. במרחק לא רב משרידי "מולדת" ההיסטורית, מדרום לשכונת קריית שרת, הוקמה שכונה מבודדת, המורכבת מקומץ בתים חד-קומתיים, שקיבלה את הכינוי "גבעת חולון". אל השכונה מוביל כביש סלול היוצא מרח' דוד אלעזר. מדרום לשכונה ממוקם בית המטבחיים של העיר, ולצידו עובר כביש אספלט שהתחבר בעבר לשכונת נווה אליהו בראשון לציון, אך עקב הזנחה כוסה בחולות, ואינו בשימוש יותר.
  • ג'סי כהן – נבנתה בשנות ה-50 כשכונה לשיכון עולים. במשך שנים רבות בגלל אוכלוסיית העולים שבה, רכשה השכונה מעמד של שכונת מצוקה. בסוף שנות ה-90, נבנתה בצידה המזרחי שכונה חדשה בשם "נאות בן-גוריון" שמהווה למעשה את ג'סי כהן החדשה. מקס וג'סי כהן היו עסקנים ונדבנים יהודים מארצות הברית, שתרמו למטרות שונות בחולון בתחילת שנותיה של המדינה. על שמם נקראה השכונה שנבנתה על ידי אגף השיכון במשרד העבודה, ונמסרה לטיפולה של חברת עמידר.
  • נווה-פנחס – שכונה שומרונית, נוסדה ב-1954. שוכנת דרומית מזרחית לקריית שרת, סמוך לנווה ארזים ונאות יהודית.
  • נאות רחל – נבנתה בשנות ה-60 בגבול המערבי של חולון, כשבמרכזה מרכז מסחרי גדול. על פי השנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2004, התגוררו בשנת 2003 בנאות רחל 17,372 נפש.
  • קריית שרת – השכונה הדרום-מזרחית בחולון, נבנתה בשנות ה-70. על פי השנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2004, התגוררו בשנת 2003 בקריית שרת 24,930 נפש, ולפיכך היא השכונה הגדולה ביותר בחולון. השכונה נקראת על שם ראש הממשלה השני של ישראל, משה שרת. את השכונה חוצה רחוב קרן היסוד ממזרח למערב. הרחובות המרכזיים בשכונה הם רחוב דוד אלעזר, שמהווה את הגבול עם שכונת פנחס אילון, רחוב אלופי צה"ל ורחוב מפרץ שלמה. האתרים המרכזיים בשכונה הם בית שטיינברג (תיאטרון וספרייה), מרכז פיס קריית שרת, מנש"ה - מרכז הנוער שער האריות, פארק פרס, ימית 2000 - פארק המים הגדול בישראל והמרכז מסחרי קריית שרת. בשכונה יש שלושה בתי ספר יסודיים, שתי חטיבות ביניים ובית ספר תיכון אחד.
  • קריית בן-גוריון – שכונה גדולה בדרום העיר חולון, הגובלת באזור התעשייה המערבי של ראשון לציון. השכונה הוקמה בתחילת שנות ה-80 ונחשבה לשכונת יוקרה. לפי השנתון הסטטיסטי של עיריית חולון, נכון לשנת 2003, התגוררו בקריית בן-גוריון 18,096 תושבים, והיא אחת השכונות הצפופות באזור המרכז.
  • נאות שושנים – שכונה קטנה מדרום לרחוב ההסתדרות. נבנתה בשנות ה-70.
  • נאות יהודית – שכונה קטנה המונה רק שלושה רחובות: מרבד הקסמים, מעלות ואנה פרנק. נבנתה בסוף שנות ה-70 ונמצאת כחוצץ בין קריית שרת לנווה ארזים. בתחום השכונה נמצא גן הקקטוסים המפורסם של חולון שנחשב לאחד מגני הקקטוסים המגוונים בעולם.
  • נווה ארזים – השכונה מהווה מובלעת בתוך אזור התעשייה, במרכזה עמדה בשנות ה-50 המעברה הגדולה בחולון ("הבלוקונים") ובה שכנו עולים חדשים מעיראק, פרס ותימן. כיום נווה ארזים היא שכונת וילות.
  • קריית מיכה - מובלעת בשטח העיר בת ים, השייכת לחולון, ובה נמצאת קריית ספורט והאצטדיון הדרומי של העיר. השכונה החלה להתפתח בשנות ה-90 של המאה ה-20, וכיום מתגוררים בה כמה מאות תושבים. בשכונה מספר רחובות והראשי שבהם רחוב התנאים, שבמרכזו ניצב גשר להולכי רגל המקשר אותה עם שכונת ג'סי כהן שמעבר לנתיבי אילון.
  • קריית רבין – בנייתה החלה בסוף שנות ה-90, ועדיין לא הסתיימה. ממוקמת מצפון לקרית בן-גוריון וממזרח לשכונת ג'סי כהן.
  • נווה רמז – השכונה נמצאת בין שכונת קריית רבין לבין קריית פנחס אילון. בחלק המזרחי שלה נמצא בית הספר ע"ש גולדה מאיר ומועדון "בריזה". בחלקה המערבי היא גובלת עם רחוב אהרונוביץ', ובצפון היא גובלת עם רחוב הופיין. על פי השנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2004, התגוררו בשנת 2003 בנווה רמז 7,136 נפש.
  • קריית פנחס אילון (ח'-300) – השכונה החדשה ביותר בחולון, משתרעת על פני שטח גדול - מרח' דוד אלעזר מערבה ועד מתחם ביאליק הנמצא דרומית לביטוח לאומי החדש, כמחצית משטח השכונה נבנה עד כה בבנייני מגורים בני 10 קומות ומעלה. במרכזה נמצא קניון חולון והמדיטק, השכונה תחומה במסלול ההליכה ושביל האופנים המכונה "גולדה".
  • שיכון ותיקים - השכונה נמצאת בין שכונת ג'סי כהן לבין נאות רחל והמרכז. היא כוללת בעיקר בתים פרטיים. בחלקה המערבי היא גובלת עם רחוב אילת ובמזרח עם רחוב אהרונוביץ', בצפון עם רחוב הופיין ובדרום עם רחוב ג'סי כהן. בשכונה נמצא מוזיאון תיאטרון הבובות ובית הספר גורדון.
  • ח'-501 (מגדלים בשדרה) - בניית השכונה נמצאת בעיצומה. תחומה בין הרחובות שד' גולדה מאיר, פיכמן, ההסתדרות ודגניה. השכונה תכלול בניינים רבי קומות משני צידיה של שדרה שתשתרע מצפון לדרום. בקצה השכונה, מול קניון חולון, ייבנה מרכז מסחרי.

נתוני האוכלוסין מבוססים על המפה "אוכלוסיית חולון שנת 2003 לפי אזורי שירות" מהשנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2004.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן ערים תאומות בחולון, ובו סמליהן של חולון וארבע הערים התאומות שלה, ללא אנשאן, אשר הברית עמה נחתמה לאחר הקמת הגן. מימין לשמאל: מיטה-ברלין, דייטון, חולון, סירן, האן-מונדן.
  • Flag of France.svg סירן, צרפת – הברית נחתמה לפני יותר מ-40 שנה. ממוקמת במבואות פריז. הכיכר המרכזית בשכונת נאות רחל, כיכר סירן, נקראת על שם העיר התאומה. אוכלוסייה: כ-42 אלף תושבים.
  • Flag of Germany.svg מיטה, ברלין, גרמניה – הברית נחתמה ב-1970.
  • Flag of Germany.svg האן-מונדן, גרמניה – הברית נחתמה ב-1988, בסיוע העיר סירן, שכבר הייתה עיר תאומה של האן-מונדן. העיר ממוקמת בסקסוניה התחתונה, במפגש שני הנהרות פולדה ו-וורה. העיר מפורסמת בבתיה העתיקים, שחלקם נבנו לפני 600 שנה. העיר אירחה בשנת 2000 את תערוכת אקספו העולמית. אוכלוסייה: 28,000 תושבים.
  • Flag of the United States.svg דייטון, אוהיו, ארצות הברית – היוותה מרכז חיוני של פיתוח, שיווק ויישום של מוצרים חדישים, של ארצות-הברית ושל העולם.
  • Flag of the People's Republic of China.svg אנשאן, סין – הברית הראשונה עם עיר במזרח הרחוק. נחתמה בשנת 2000. העיר ידועה בתעשיית הברזל שלה.

לציון הבריתות האלה נבנה "גן ערים תאומות" בחולון, ובו סמלי 4 הערים התאומות (ללא אנשן, אשר הברית עימה נחתמה לאחר הקמת הגן). כמו כן, בגן נמצאת מזרקה ייחודית. הגן ממוקם בכיכר הלוחמים, סמוך לתחנת הדלק "פז".

בנוסף קיים שיתוף פעולה עם העיר אנדונג, אשר בקוריאה הדרומית. בשנות ה-60 הייתה חולון אף בקשרי ערים תאומות עם ג'קסונוויל בפלורידה וטאמאטב במדגסקר.

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גן ערים תאומות בוויקישיתוף

ראשי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבני העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מכהנים בעיר שני רבנים הרב האשכנזי הוא הרב אליהו יוחנן גוראריה והספרדי הוא הרב אברהם יוסף בנו של הרב עובדיה יוסף.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי עיריית חולון
חיים קוגל פנחס אילון חיים שרון משה רום מוטי ששון
1940 - 1953 1953 - 1987 1987 - 1989 1989 - 1993 1993 -

קואורדינטות: 32°1′3.71″N 34°46′48.35″E / 32.0176972°N 34.7800972°E / 32.0176972; 34.7800972