אדם לאדם זאב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"אדם לאדם זאב" (בלטינית: Homo homini lupus) הוא פתגם בלטינית שמשמעותו הוא שאדם מתנהג לאדם אחר כזאב מטבעו - הוא חשדן כלפי רעהו ושואף לפגוע בו. הביטוי נטבע בידי המחזאי הרומאי פלאוטוס במחזהו אסינריה ב-195 לפנה"ס. לעתים הביטוי מתורגם כ״אדם הוא זאב לרעהו״, משמע האדם הוא הטורף של מינו עצמו. שימוש שגור בביטוי הוא בנושא הזוועות להן מסוגלים בני האדם.

הפילוסוף והמחזאי הרומאי סנקה כתב, כטענת נגד לביטוי, ש״לעתים, אדם לאדם מקודש״[1]. הפילוסוף האנגלי תומאס הובס עסק בשני הביטויים האלה. בספרו De Cive‏‏[2] כתב הובס:

Cquote2.svg

אם נדבר ללא משוא פנים, נוכח כי שתי האמרות נכונות מאוד. אדם לאדם הוא סוג של אלוהים; ואדם לאדם הוא זאב תועה. הראשון נכון אם נשווה את האזרחים ביניהם לבין עצמם; והשני, אם נשווה ערים.

Cquote3.svg

אבחנתו של הובס מהדהדת בקו לטענתו של פלאוטוס על פיה האדם הוא אנוכי מטבעו‏[3].

הפילוסוף הקנדי סרג' בושארד אמר כי ״אדם לאדם זאב, עליך להסכים, אינו מחמיא במיוחד לזאב״[4]. במשפט זה טוען בושרד כי טבע האדם אכזרי ובוגדני אף יותר משנהוג לייחס לזאב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזכורים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארסמוס מרוטרדם דן במשפט של פלאוטוס בחיבור הביאורים הלטיניים ויווניים שלו, אדאגיה (1500)
  • וולטר עשה שימוש אירוני במשפט בספרו קנדיד (1759), כדי לטעון נגד הפילוסופיה של האופטימיות
  • ״אדם לאדם זאב״ היא הנחת הבסיס בספרו של זיגמונד פרויד, Civilization and Its Discontents‏ (1929)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ״Homo, sacra res homini (...)". סנקה: ״Epistulae morales ad Lucilium‏ XCV, 33
  2. ^ הנתין/האזרח, פורסם במקור בלטינית ב-1947 באמסטרדם
  3. ^ טענה זאת עומדת במרכז הגותו של הובס. בספרו המפורסם לויתן טוען הובס כי זכותו הטבעית הראשונה של האדם היא לאגואיזם מוסרי וכי במצב הטבע, זכות זו מובילה אותו למלחמת כל בכל.
  4. ^ סרג' בושארד, Quinze lieux communs, Les armes, Boréal editions‏, p. 177