אדריאנוס הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדריאנוס הראשון
(700; רומא
 - 25 בדצמבר 795) (בגיל 95)
Papa Hadrianus I.jpg
האפיפיור ה-95
תקופת כהונה 1 בפברואר 772 - 25 בדצמבר 795
הקודם בתפקיד סטפנוס השלישי
הבא בתפקיד לאו השלישי

אדריאנוס הראשון (לטינית: Hadrianus I) היה אפיפיור מה-1 בפברואר 772 עד ליום מותו ב-25 בדצמבר 795. הוא היה בן למשפחת האצולה רומאית (קולונה מטוסקולום) ואביו נקרא תאודור, אך יותר מכך לא ידוע על חייו שלפני האפיפיורות.

זמן קצר לאחר כניסתו של אדריאנוס לתפקיד, פלש דסידריוס מלך הלומברדים לשטח מדינת האפיפיור ואדריאנוס נאלץ לבקש את עזרתו של קרל הגדול מלך הפרנקים שהגיע לסייע בראש צבא גדול. קרל כיתר את כוחותיו של דסידריוס וצר על עיר הבירה הלומברדית, פאביה. ב-774 הכניע את העיר, הגלה את המלך למנזר בצרפת ונטל לעצמו את התואר "מלך הלומברדים". קרל הגדול אישר את מתת פפין והעניק למדינת האפיפיור את האקסרכיה של רוונה שכללה את הפנטאפוליס ("חמש ערים" ברצועת החוף של הים האדריאטי בין רימיני לאנקונה). אדריאנוס חגג את המאורע בהטבעת מטבעות על שמו ובהתאם למגמת ההתנתקות מהאימפריה הביזנטית ששלטה אז במערב אירופה, לא חתם יותר על מסמכיו במניין השנים של שנות שלטון הקיסר המזרחי, אלא של קרל הגדול. כמו כן, בנה אדריאנוס אחוזה מפוארת בצפון ויי שממנה הנהיג את דוכסות רומא והיא נקראה Domusculta Capracorum. האחוזה מתוארת בליבר פונטיפיקליס, אך שרידיה נמצאו רק בשנות ה-60 של המאה ה-20.

בתחרות שהתנהלה כל העת בין קרל הגדול לבין האימפריה הביזנטית ולבין דוכסות בנוונטו הלומברדים, נותר אדריאנוס בן ברית נאמן לקרל למרות חילוקי הדעות בנושא הסגידה לאיקונין שהיו ביניהם. אדריאנוס תמך בגישתה של הכנסייה המזרחית להתיר את האיקונין ואף הביע את דעתו בעניין באמצעות נציגיו בועידת ניקיאה השנייה ב-787.

אדריאנוס תחזק את אמות המים הרומית שהובילו מים לרומא ושיפץ כנסיות רבות, ביניהן בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו, כנסיית סן מרקו וכנסיית מריה הקדושה בקוסמדיני. במותו בגיל 95 הוא היה האפיפיור בעל הכהונה הארוכה ביותר, עד שפיוס ה-11 מהמאה ה-18 שבר את שיאו זה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל הגדול עם אדריאנוס הראשון
הקודם:
סטפנוס הרביעי
אפיפיור
(רשימה)
הבא:
לאו השלישי