אורי קושניר
 | |
| לידה |
1943 (בן 81 בערך)  |
|---|---|
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
מרכז וולקני |
  | |
אורי קושניר (נולד בשנת 1943) הוא חוקר במכון למדעי הצמח במכון וולקני. מתמחה בגנטיקה של צמחים ופיתוח זנים של חיטה. זכה ב"אות הוקרה למפעל חיים" לשנת 2009 מטעם מכון וולקני וב"אות קנט" לחקלאות פורצת דרך לשנת 2011. כמו כן הוא יו"ר עמותת הל"ה של משפחות חללי מחלקת הל"ה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קושניר נולד בישראל, לאביו - הסופר שמעון קושניר ולאמו לאה, אחותו של הווטרינר פרופ' אברהם קמרון. קושניר הוא בעל תואר PhD בגנטיקה של צמחים מטעם מכון ויצמן. הוא התמחה בגנטיקה ובטיפוח חיטה באוניברסיטת מלבורן ובמכון וולקני. כיום, הוא עוסק במחקר ופיתוח של חיטת לחם לתעשיית האפייה, חיטת דורום לתעשיית הפסטה, חיטת לחם למספוא וביות צמח הספלריה למספוא.
קושניר פיתח מספר זנים חדשים של חיטה:
- זן חיטת דורום. נוצר על ידי הכלאות והעברות גנים מחיטת הבר "אם החיטה"- שנתגלתה בארץ ישראל על ידי אהרון אהרונסון - אל חיטות דורום מדבריות אמריקאיות מאריזונה. זן זה מניב יבול גבוה, ועמיד למחלת החילדון. במכון וולקני הוחלט לקרוא לזן החדש על שם שלום שמחון, כאות הערכה לשר החקלאות לשעבר.
- זן חיטת דורום - גבתי. נבחן בהצלחה על ידי חברת הפסטה האיטלקית "פסטה גרופאלו" לקראת יצורו באופן מסחרי באיטליה.
- זן חיטה על שם האפיפיור בנדיקטוס ה-16, לרגל ביקורו בישראל במאי 2009. הזן נוצר על ידי הכלאה בין זן ישראלי של חיטת לחם, לבין מין הבר הישראלי בן חיטה קטוע. זן חיטה זה, הנקרא בישראל גם "בנימין", עמיד למחלות, מניב יבולים גבוהים ובעל עמידות לעקת חום.
- זן חיטת הלחם "רותה". זהו זן חיטת הלחם המסחרי הראשון שפותח בהנדסה תאית. הזן אומץ על ידי טחנות קמח גדולות בישראל- שטיבל ומאפיות אנג'ל.
בשנת 2010, פיתח קושניר גידול מספוא חדש לחקלאות, על ידי ביות של מין הבר שלמון יפואי Cephalaria joppensis. הזן החדש, "ראשון", נמצא כבעל יבול גבוה של חומר יבש לתחמיצים, ויכול לשמש כמחליף לחיטה הן בהזנת בעלי חיים והן במחזור הזרעים בחקלאות. המספוא מגודל בישראל, ושווק גם לדרום אפריקה.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2009 זכה ד"ר קושניר ב"אות הוקרה למפעל חיים" מטעם מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני. בנימוקי הוועדה האקדמית נכתב כי הפרס מוענק "על עבודתו רבת השנים ותרומתו המדעית הייחודית והחדשנית בפיתוח המצבור העצום של זנים ותת-זנים של חיטה בארץ, על החזון של פיתוח טיפוסי חיטה ייחודיים לייצוא, ועל כושר הביצוע המעולה בהפיכת החזון לזנים רשומים. פיתוחים אלה תרמו לשינוי ענף החיטה בישראל כנגד כל הסיכויים וכמעט ללא תמיכה, תוך עבודה מדעית איכותית ועבודה שיווקית ועסקית יוצאת מן הכלל".
בשנת 2010 נבחר על ידי מגזין העסקים של ישראל, TheMarker, בין 101 המשפיעים לטובה בישראל. בנימוקי צוות המגזין נכתב: "קרוב ל-100 שנים לא ייצאה ישראל חיטת דורום וד"ר קושניר הצליח לפתח זן חיטה איכותי ומבוקש המשמש בתעשיית הפסטה והקוסקוס כענף חדש של ייצוא חיטת דורום - אפילו לאיטליה".
בשנת 2011 זכה קושניר ב"אות קנט לחקלאות פורצת דרך". בנימוקי הוועדה נכתב כי "ד"ר אורי קושניר תרם רבות לפיתוח זן של גרעיני חיטת דורום, ולמעשה יצר ענף חדש של ייצוא בחקלאות הישראלית".
עמותת הל"ה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחיו (מנישואיו הראשונים של אביו), טוביה קושניר, שהיה בוטנאי, נהרג במלחמת העצמאות עם מחלקת הל"ה בדרך להגנת גוש עציון. אורי קושניר הוא יו"ר עמותת הל"ה, העוסקת בהנצחת זכרם של החללים ושימור מורשת הקרב שבו נפלו. בשנת 2007 פרסם ד"ר קושניר את הספר "בנתיב הל"ה: דפי עדות ויצירה", בהוצאת משרד הביטחון. כמו כן פרסם מאמר מקיף לזכרו של אחיו בכתב העת גלילאו בינואר 2011. הוא גם כתב הקדמה לספרו של נח נפתולסקי "השמיים מצפים מחכה האדמה - שירי חנינא איש נבו" שיצא בשנת 1975. עם מרים בן-פרץ, כתב את ההקדמה למהדורה השלישית של הספר "למד הא" שיצאה לאור בשנת 1998, בהוצאת ראובן מס.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הדף של אורי קושניר באתר של מכון ווֹלקני