שלום שמחון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלום שמחון
שלום שמחון
תאריך לידה 7 בדצמבר 1956 (בן 57)
ג' בטבת ה'תשי"ז
ממשלות 29, 30, 31, 32
כנסות 14 - 18
סיעה העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד, העצמאות
תפקידים בולטים

שלום שמחון (נולד ב-7 בדצמבר 1956) הוא פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי. כיהן בעבר כשר התעשייה, המסחר והתעסוקה וכחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה וסיעת העצמאות שהתפלגה ממנה.

קריירה מוקדמת וחיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמחון נולד למסעוד וסוזאן שמחון ובנעוריו למד בפנימייה. בצה"ל הוא שירת בחיל השריון כמפקד טנק והשתחרר בדרגת רס"ל.

לאחר שחרורו עבר להתגורר בנהריה ועבד כמדריך ורכז נוער במועצה האזורית מעלה יוסף עד 1982. לאחר מכן, שימש משך שלוש שנים מנחה מטעם משרד החינוך באזור הגלבוע ובקעה. כמו כן, שמחון כיהן כחבר מזכירות הנוער העובד והלומד, כיו"ר עמותת "יד אליעזר", כחבר בוועד הפועל וכמזכיר המשמרת הצעירה במושבים, ואף כמרכז חטיבת בני המושבים.

ב-1993 שב לאבן מנחם, שם הוא מתגורר עד היום. בשנה זו נבחר למזכ"ל תנועת המושבים והמרכז החקלאי. כמו כן כיהן כיו"ר הוועדה הבין-מושבית, כיו"ר הנהלת "תנובה", כחבר במועצת המשביר המרכזי וכיו"ר הנהלת "תגמולים".

את השכלתו רכש בבית הספר לעבודה סוציאלית של האוניברסיטה העברית, הוא חקלאי ועובד סוציאלי במקצועו. הוא נשוי לד"ר אורנה שמחון, מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך, ואב לשניים.

קריירה בכנסת ובממשלות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרם הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה, שמחון זקף לזכותו הישג פוליטי ראשון: בשלהי כהונת הממשלה בראשות שמעון פרס מקורבו, התקבלה החלטה להעניק סיוע נרחב ליישובי קו העימות בעקבות מבצע ענבי זעם.

ב-1996, שמחון נבחר לכנסת מטעם מפלגת העבודה.

ב-1999 נבחר בשנית. בכנסת זו, ה-15 במספר, כיהן כיושב ראש ועדת הכספים. ב-2001, דווקא לאחר נפילת ממשלת ברק והבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בהן נבחר אריאל שרון, מונה שמחון לראשונה לשר בממשלה. הוא כיהן כשר החקלאות עד לפרישת מפלגת העבודה מהקואליציה בשלהי שנת 2002.

בכנסת ה-16 כיהן כיושב ראש ועדת הכלכלה ועסק בעיקר בקידום תחום הצרכנות בישראל. גולת הכותרת של פעילות זו- גיבוש עסקת חבילה שתוזיל את עמלות הבנקים לטובת הלקוחות. שמחון נבחר כאיש השנה של ynet בתחום הצרכנות. ועדת הכלכלה בראשות שמחון זכתה בפרס ראש הממשלה למצוינות על תרומתה לעידוד הצמיחה במשק. ב-10 בינואר 2005, עם הצטרפות מפלגתו לממשלה, מונה לשר לאיכות הסביבה. במסגרת תפקידו יזם את פרויקט "הולכים על נקי זו הארץ שלנו" שמטרתו שיפור הניקיון ברשות הרבים, קידם את חוק הקרינה הבלתי מייננת, שמטרתו הסדרת כל נושא הקרינה, והביא לאישור תוכנית פארק איילון בממשלה. שמחון פעל נחרצות, כחבר ועדת השרים להתנתקות נגד כוונת הממשלה להקים יישובים למפוני גוש קטיף בשמורת החולות. מאבקם של שמחון והארגונים הירוקים סיכל את כוונת הממשלה. שמחון התפטר מתפקידו עם פרישת סיעתו מן הקואליציה ב-23 בנובמבר 2005.

ב-4 במאי 2006, עם כינון ממשלת אולמרט שב שלום שמחון לכהן בתפקיד שר החקלאות. במהלך כהונתו התמקד שמחון בהובלת שינויים מבניים במועצות הייצור החקלאיות ובהסדרת ענפי חקלאות מרכזיים והתאמתם לפעילות בשנים הבאות. בנוסף, פעל לחיזוק ופיתוח המגזר הכפרי ולביסוס תעסוקות חלופיות לחקלאות. שמחון קידם מדיניות של חקלאות ירוקה (חקלאות בשירות הסביבה), שעיקרה עידוד השימוש בשיטות עיבוד ידידותיות לסביבה, הפחתת שימוש בחומרי הדברה, שמירת שטחים ירוקים וריאות ירוקות, שימוש במי קולחין ובפסולת עירונית לצרכים חקלאיים. בנוסף, הציב שמחון את תחום רווחת בעלי חיים ושמירת היערות במקום גבוה מאד בסדר העדיפויות של משרד החקלאות. לצד הדאגה לחקלאים ולסביבה פעל שמחון למען הצרכן הישראלי, בהסדרת תקני איכות לפירות וירקות, בהשלמת התקנות לחקלאות אורגנית ובשמירה על רמת מחירים סבירה לצרכן.

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-12 ברשימת העבודה לכנסת. שמחון תמך בכניסת מפלגת העבודה לקואלציה, לאחר שהתברר כי מפלגת קדימה בחרה להשאר באופוזיציה. בממשלת נתניהו מונה שמחון לשר חקלאות, זו הפעם השלישית.

ב-17 ביוני 2010 נבחר כמועמד המוביל לתפקיד יו"ר קק"ל, מטעם הסיעה המשותפת של העבודה-מרץ-זו ארצנו בקונגרס הציוני הל"ו, אך בעקבות צו מניעה שנתן בית המשפט המחוזי מחוז מרכז, לבקשת היו"ר הנוכחי אפי שטנצלר עוכב מינויו.

ב-17 בינואר 2011 פרש ממפלגת העבודה יחד עם ארבעה חברי כנסת נוספים בראשותו של שר הביטחון, אהוד ברק, והקים אתם את סיעת העצמאות. בעקבות המהלך מונה שמחון לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה וכאחראי על ענייני המיעוטים.

רפורמת הביצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2008, כשר החקלאות, הוביל שמחון את "רפורמת הביצים". לפי הרפורמה, לולים במושבים יועברו ללולים תעשייתיים בגליל, שייבנו על חשבון שטחים פתוחים. מתנגדי הרפורמה, לאה יוגב ויוסי אדוני ממושבי הצפון, טענו כי המשמעות היא חיסול המשק המשפחתי והעברת ייצור הביצים ל"אוליגרכים בחקלאות". מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס חקר את הפרשה וקבע כי שמחון פעל בניגוד עניינים, משום שהוא ובני משפחתו עתידים ליהנות אישית מהרפורמה.‏[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלום שמחון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


שרי החקלאות בממשלות ישראל

אהרון ציזלינג | דב יוסף | פנחס לבון | לוי אשכול | פרץ נפתלי | קדיש לוז | משה דיין | חיים גבתי | אהרן אוזן | אריאל שרון | שמחה ארליך | מנחם בגין | פסח גרופר | אריה נחמקין | אברהם כ"ץ-עוז | יצחק שמיר | רפאל איתן | יצחק שמיר | יעקב צור | רפאל איתן | אהוד ברק | חיים אורון | אהוד ברק | שלום שמחון | ציפי לבני | ישראל כ"ץ | זאב בוים | שלום שמחון | אורית נוקד | יאיר שמיר

שרים להגנת הסביבה בממשלות ישראל

רוני מילוא | רפאל אדרי | יצחק שמיר | אורה נמיר | יוסי שריד | רפאל איתן | דליה איציק | צחי הנגבי | יהודית נאות | אילן שלגי | שלום שמחון | גדעון עזרא | גלעד ארדן | עמיר פרץ

יושבי ראש ועדת הכספים בכנסות ישראל

דוד צבי פנקס | ישראל גורי, דוד צבי פנקס | ישראל גורי | ישראל קרגמן, יוסף קרמרמן | ישראל קרגמן | שלמה לורינץ, ישראל קרגמן | שלמה לורינץ | אברהם יוסף שפירא | מיכה חריש, משה-זאב פלדמן, אברהם בייגה שוחט | גדליה גל | אברהם רביץ | אלי גולדשמידט, יעקב ליצמן, שלום שמחון | אברהם הירשזון, יעקב ליצמן | אבישי ברוורמן, יעקב ליצמן, סטס מיסז'ניקוב | משה גפני | ניסן סלומינסקי

יושבי ראש ועדת הכלכלה של הכנסת

מנחם בדרמרדכי בנטובבנימין אבניאלאברהם שכטרמןיגאל הורביץשמואל תמירגד יעקוביאליהו שפייזרשושנה ארבלי-אלמוזלינואברהם בייגה שוחטצחי הנגביגדעון פתאלי גולדשמידטאברהם יחזקאלאמנון רובינשטייןאברהם פורזאיתן כבלאמנון כהןשלום שמחוןרוברט אילטובגלעד ארדןישראל חסוןמשה כחלוןאופיר אקוניסכרמל שאמה הכהןאבישי ברוורמן