אור (דעת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אור הוא מושג פילוסופי, בין השאר במחשבת ישראל ובקבלה. בהגות, מאז העת העתיקה מושאל האור, שהוא עצם חומרי, לתיאור וכינוי המושגים: דעת, נפש, הכרה ברורה, נבואה, רוחניות ואלוהות. ראשית ההבחנה בין אור חומרי לבין אור רוחני, בהגות העת העתיקה, למשל בתנ"ך.

במחשבת היהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר תהילים האור נמשל לטוב ולחיוב: "אור החיים".‏[1]

בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי סעדיה גאון בספרות אמונות ודעות כתב על "האור ההוא שנקרא שכינה".‏[2] רבי יהודה הלוי, ריה"ל, תיאר את תהליך קבלת הנבואה של משה רבנו כאור רוחני אשר חדר אל נפשו והוקרן כאור גשמי בפניו:

"האור המושכל אשר חל בנפשו מהנבואה, והאור המורגש אשר חל על פניו".‏[3]

הרמב"ם, רבי משה בן-מימון, השתמש במונח אור, ובמשמע זה, כדי להבחין בין דרגות נבואה שונות בספרו מורה נבוכים, לגבי מדרגה נמוכה של נבואה, כתב:

"ויש מי שלא יגיע למדרגת שיאור חשכו בו בברק וכו', ואפילו האור ההוא הקטן אשר יזריח עליו גם כן אינו תדיר, אבל יציץ ויעלם".‏[4]

אם בהגות הפילוסופים כגון הרמב"ם וריה"ל עסקו בדרכים להשגת האור הרוחני, הרי שבהגות המקובלים פותח מושג האור הרוחני, ושאלות מהות האור עצמו. המונח אור, במובן רוחני, פותח ושוכלל בחיבוריהם במושגים: אור אין סוף, "אור קדמון", "אור צח", "אור עליון", "אור שבעת הימים", וכן גם "אור נערב" ו"אור הגנוז". כך למשל, החכם אברהם כהן דה-הירירה התייחס בספרו שער השמיים אל נשגבותה של האלוהות מעל ומעבר להשגתו של האדם במילים:

"האור המשתלשל מאין-סוף ברוך הוא כחיה באוֹפן גדלה מעלתו ורוממתו, כי אין לאל יד יתר העלולים (הנבראים) לקבלו".‏[5]

בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית העת החדשה, נוצרה בצפת קבלת האר"י ותלמידיו; שאחד מנושאיה הוא הבריאה, ומה שקדם לה בטרם שעלתה ברצונו של האל. תלמיד האר"י רבי חיים ויטאל אשר חי במפנה המאות ה-15 - ה-16, כתב בספרו עץ חיים, על הגדרת מהותו "אור עליון פשוט" שהוא גם "אור אינסוף":
"כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות וכו'. והוא הנקרא אור אינסוף".‏[6]

בעקבות קבלת האר"י ותלמידיו, הסביר רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, איש המאה ה-18 בספרו חוקר ומקובל את האלוהות ופעולתה בעולם כאור רוחני, שיש בו סוגים שונים:
"דע שהרצון בכלל קראוהו הארה, ואין סוף (אור) קראוהו אור פשוט".‏[7]

במאה ה-20, תפיסת האור כרוחניות בוטאה בספריו של הראי"ה קוק, וכותריהם: אורות (תרפ"א-1921), אורות התשובה (תרפ"ה-1925), אורות התורה (ת"ש 1940), אורות הקודש (תשכ"ג-תשל"ג 1973-1962).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב קלצקין, הערך: אור, אוצר המונחים הפילוספיים, א-ד, ברלין: הוצאת אשכול, תרפ"ח

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר תהילים, פרק נ"ו, פסוק י"ד.
  2. ^ סעדיה גאון, אמונות ודעות, ב, ח.
  3. ^ יהודה הלוי, הכוזרי, א, ק"ט.
  4. ^ משה בן-מימון, מורה נבוכים, פתיחה.
  5. ^ אברהם כהן דה-הירירה, שער השמיים, ח.
  6. ^ חיים ויטאל, עץ חיים, שער א - היכל אדם קדמון, ענף ג'.
  7. ^ משה חיים לוצאטו, חוקר ומקובל.