בריאת העולם (יהדות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בריאת העולם לפי היהדות היא סיפור של בריאה שהתרחשה לאורך שישה ימים, המובא בתחילת ספר בראשית, שאחריהם שבת אלוהים ביום השביעי. תיאורי בריאת העולם כפי שהם בתנ"ך מקובלים הן על ידי היהדות והן על ידי הנצרות, ואף בתיאור בריאת העולם במסורת האסלאם יש דמיון רב לתיאור התנ"כי‏[1].

ייצוג אומנותי של שבעת ימי הבריאה

במסורת היהודית נמנות השנים בלוח השנה העברי מבריאת העולם (שנה קודם בריאת אדם הראשון), ולפיה השנה הנוכחית - שנת ה'תשע"ה היא חמשת אלפים ושבע מאות ושבעים וחמש שנה לבריאת העולם.

סיפור הבריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור המוכר יותר הוא זה שבפרק א' (שבשל חלוקת הפרקים הנוצרית לתנ"ך מסתיים רק בפרק ב'), ולפיו אלוהים ברא את העולם במשך שישה ימים:

  1. ביום ראשון ברא אלוהים את השמים ואת הארץ והפריד את האור מהחושך.
  2. ביום שני ברא את הרקיע והבדיל בין המים העליונים לתחתונים.
  3. ביום שלישי חשף את היבשה וברא את הצמחים.
  4. ביום רביעי נבראו המאורות: השמש, הירח והכוכבים.
  5. ביום חמישי ברא את הדגים והעופות.
  6. ביום שישי ברא את שאר בעלי החיים ואת נזר הבריאה, אדם הראשון. לא מסופר על בריאת הגבר והאישה בנפרד, אלא כתוב: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם" (שם, כז); כך גם יש יחס של רבים לכל אורך תיאור בריאת האדם.
  7. ביום השביעי שָׁבַת אלוהים ממלאכה ובירך וקידש את היום השביעי, הוא יום השבת.

תיאור שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק ב' מסופר על נטיעת "גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם" והנחת האדם שם "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ." בהקשר זה מתוארת הצמחת "עֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע", והציווי "עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת." לאחר מכן מסופר על נהר היוצא מעדן "לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת." בהמשך מתוארת התמודדות עם בדידותו של האדם:

וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם. וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.

בפרק ג' מסופר על חטא עץ הדעת: הנחש משכנע את האישה לאכול מפרי עץ הדעת, והיא נותנת גם לאדם לאכול ממנו. התגובה האלוהית כוללת שהנחש יהיה ארור יאכל עפר ויזחל כל ימי חייו, לאישה קושי רב בלידה ולאדם קושי בגידול אוכל את המוות (כולל האישה), ואת גירושיהם מגן עדן.

פירוש ההבדלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מבקרי המקרא, פרקים ב' ו-ג' מהווים סיפור בריאה נפרד מאשר פרק א', וישנן סתירות בין הסיפורים: בעוד שבפרק א' זכר ונקבה נבראו יחדיו - "זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם", בפרק ב' האישה נבראה אחרי הגבר. בפרק א' האדם נברא אחרי החיות, ואילו בפרק ב' לפניהם -"וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם". גם שם היוצר שונה מפרק א' לפרק ב' - אלוהים לעומת ה' אלוהים. מכאן מסיקים חוקרים אלו כי אלו שני סיפורי בריאה שונים שנכתבו בידי שני גורמים שונים: פרק א' נכתב על ידי 'המקור הכהני' (P) ופרק ב' על ידי 'המקור היהוויסטי' (J).

מאידך לפי הפרשנים המסורתיים, הגורסים שכל התורה נכתבה בידי גורם אחד אלוהי, אין סתירות בין הפרקים:‏[2] בפרק א' מסופר על בריאת הקוסמוס הכולל את מיני בעלי החיים ובעקבותם האדם ("נעשה אדם"), שנבראו דו מיניים, והחל בפרק ב' מפורטת הכרוניקה של בריאת אדם וחוה וקורותם. הביטוי "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם" מתייחס ליצירתם הקודמת לאדם; אך זו נשנתה בפרק ב', הממוקד באדם, בשביל להנגידה ליצירתו (המוזכרת בפסוק ז') בה הוא מוקדם לאדמה, וכן אינו רק 'נפש חיה' כאמור בחיות ובעופות, אלא ה' נפח באפיו 'נִשְׁמַת חַיִּים'. בפרק א' מודגשת שליטתו של האל על העולם שברא, ולכן הוא מכונה בו בשם אלהים, אך בפרק ב' הוא מוצג כאב רחום לאדם, ולכן מצד מידת הרחמים מצטרף אליו שם ה'.

בכתבי חז"ל ישנו עיסוק מועט בנושא זה והוא מרוכז ברובו בפרק ב' של מסכת חגיגה. תורת הסוד היהודית ובראשה ספר הזוהר מתייחסים לבריאת העולם באופן נרחב בין השאר ב"הקדמת ספר הזוהר", בדרשות הזוהר לפרשת בראשית ובמקומות רבים נוספים. נושא זה מכונה "מעשה בראשית".

לפי דברי הרמב"ם במורה נבוכים‏[3], בריאת העולם נעשתה בשני שלבים שונים: בריאת העולם יש מאין שנכתבה בפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", ובה ברא אלוהים "את השמים", "את" לפי ביטויי המקרא עשוי לרמז על המילה "עם", כלומר ברא את השמים וכל אשר בשמים, את הארץ וכל אשר בארץ. באותו רגע, שנבראו הגלגלים הקובעים את מידת הזמן, החלה ספירת הזמן ובכל יום מששת ימי השבוע הוציא הקדוש ברוך הוא מהכוח אל הפועל את הכוחות הטמונים בבריאה, כדוגמת אדם הזורע זרעים ומכוח הזריעה הנעשית ברגע אחד יוצאים פירות במשך זמן ארוך. בריאת העולם לפי דברי הרמב"ם הייתה יש מאין מוחלט, אך הוא מצטט את הכתוב בפרקי דרבי אליעזר שהעולם נברא מיש, והוא השלג שמתחת כיסא הכבוד.

על היחס בין ראשית העולם לתיאור המקראי, ראו בערך 'תורה ומדע'.

מטרת הבריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת הבריאה לפי המקרא היא שבני אדם ימלאו את כדור הארץ ויאכלסו אותו, יטפחו וישמרו אותו ויהנו מחיי נצח ובריאות מושלמת תחת שלטון אלוהים.

מטרת בריאת העולם זכתה למספר התייחסויות בספרות היהודית. בספר הזהר‏[4] מוסבר כי טעם הבריאה הוא "שיתגלו שלימות כוחותיו", שיהיו מציאויות שירגישו נפרדות מהבורא, והם יכירו בגדולתו. אמנם מבואר בשער הכללים שמטרה זו היא לא עבור עצמו אלא עבור הנבראים, זה לשונו "עלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו". בתורת החסידות מוסבר כי מטרת הבריאה היא "להיות לו דירה בתחתונים", שבעולם הזה ידור, כביכול, האלוהים‏[5]. שלימות ותכלית בריאת העולם תהיה בימות המשיח, אז יעסוק העולם כולו בעבודת ה', וכל העולם לא יהווה אלא 'דירה' להשם‏[6], כך שלמעשה, מהווים ימות המשיח את מטרת הבריאה.

התייחסות בשירה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שירים עבריים לא מבוטל נכתבו אודות אספקטים שונים בסיפור הבריאה היהודי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏כך לפי ד"ר שמעון מרכוס, בריאת העולם לפי המקורות המוסלמים, מחניים פ"ד, תשכ"ג, באתר "דעת". לתיאור אחר ושונה, ראו אורי קציר, כך ברא אללה את העולם (על מסורות הבריאה בערביי ישראל במאה התשע עשרה), "אפלטון", 22 בספטמבר 2006‏.
  2. ^ ראו לדוגמה בפירושי הרד"צ הופמן לחומש בראשית, ובפירוש דעת מקרא לחומש, שנערך בידי יהודה קיל.
  3. ^ חלק ב' פרק ל'
  4. ^ ח"ב, מ"ב. הוסבר בתחילת הספר עץ חיים.
  5. ^ "ספר המאמרים תרס"ו" לרבי שלום דובער שניאורסון עמ' ז'
  6. ^ ספר התניא פרק ל"ו
  7. ^ בראשית, חיים חפר וסשה ארגוב, שירונט
  8. ^ בראשית, גלי עטרי, שירונט
  9. ^ בראשית, גבי שושן, שירונט
  10. ^ מי אם לא אלוהים, השלושרים, שירונט
  11. ^ שיר שבת, שירונט
  12. ^ כשאלוהים אמר בפעם הראשונה, שירונט