אירידיולוגיה
אירידיולוגיה היא שיטת רפואה אלטרנטיבית פסבדו-מדעית הטוענת כי ניתן לאבחן את מצבו הבריאותי של האדם באמצעות התבוננות בתבניות, צבעים ותכונות אחרות של קשתית העין. האירידיולוגים משווים את תצפיותיהם ל"מפות קשתית", לפיהן אזורים שונים בקשתית תואמים לחלקים שונים בגוף.
תוכן עניינים |
השיטה [עריכה]
האירידיולוגים מקשרים אזורים בקשתית העין לאזורים בגוף, באמצעות מפות קשתית. באמצעות תצפיות אלה מנסים האירידיולוגים לאבחן בעיות קיימות או רגישויות אשר עלולות להתפתח לכדי מחלה בעתיד. כמו כן האירידיולוגים טוענים כי כל טראומה גופנית/נפשית שהגוף או הנפש עברו מותירה סימן בקשתית העין.
האירידיולוגים מתשאלים את הנבדקים לפני הבדיקה. בהתאם לבעיות שעליהם החולה מספר ובהתאם לתצפיות על הקשתית, האירידיולוגים יכולים לבנות שיטת טיפול או לתת המלצות, אולם אירידיולוגיה כשלעצמה הינה רק שיטת אבחון.
האירידיולוגיה, בדומה לשיטות רפואה אלטרנטיביות אחרות, טוענת כי בעיות שעליהם התלונן החולה אינן בהכרח הבעיות עצמן אלא רק סימפטום להם. לחולה המתלונן על כאבי ראש תיתכן בעיה בלב ולא בראש, לפי תצפיות בקשתית.
שיטת האבחון אינה פולשנית, וכוללת רק צפייה בקשתית באמצעות פנס ומכשיר אופטי, כמו זכוכית מגדלת.
אירידיולוגיה ממוחשבת [עריכה]
אבחון אירידולוגי ממוחשב הנה שיטת אבחון חדשה יחסית המתבצעת באמצעות מכשיר האיריסקופ הדיגיטלי Digital Iriscope - המאפשר צפייה בקשתית העין בזמן אמת על גבי מסך המחשב. גם האבחון האירידולוגי הממוחשב אינו כרוך במגע גופני.
לדברי האירידיולוגים, במסגרת האבחון בעזרת מכשיר האיריסקופ ניתן להבחין בשינויים ממשיים בקשתית העין, בין מדידות המבוצעות במרווח זמן אחת מן השנייה. האירידיולוגים טוענים כי התבוננות בשינויים ולא רק התבוננות חד פעמית יכולה לשקף את השינויים ברקמות הגוף, במצב הנפשי והרגשי של האדם.
היסטוריה ותפוצה [עריכה]
בעת העתיקה רופאים במזרח הקדום השתמשו רבות בשיטה ואיבחנו חולים לפי התבוננות בקשתית העין. הסברה היא שאירידיולוגיה החלה בטיבט.
במערב, האזכור הראשון לשיטת אבחון זו היה בשנת 1665, ב-Chiromatica Medica. השימוש הראשון במילה "Augendiagnostik" ("אבחון עיניים", ניתן לתרגם בחופשיות כ"אירידיולוגיה") היה על ידי הרופא ההונגרי בן המאה ה-19, איגנץ פון פצ'יי (Ignatz von Péczely). לפי הסיפור, הדוגמה המפורסמת שהביאה את הרופא ההונגרי להתעסקות בשיטה הינו ינשוף שאחת מכנפיו נשברה, וכשבחן את עיניו, גילה כי נקודה שחורה הופיעה בקשתית העין באזור מסוים. לאחר שכנפו של הינשוף החלימה, הנקודה נעלמה ובמקומה הופיע כתם לבן. כך החל הרופא לערוך ניסויים ולסרטט בהדרגה מפה של הגוף לפי קשתית העין.
בארצות הברית השיטה זכתה לתפוצה משמעותית החל משנות ה-50 של המאה ה-20. בדומה לשאר העולם המערבי, האירידיולוגיה הגיעה לישראל לפני כמה עשרות שנים. אולם מודעות ציבורית לנושא וכתיבת ספרים בנושא החלה בארץ רק לפני כמה שנים.
ביקורת [עריכה]
מרבית הרופאים אינם מקבלים את טענות האירידיולוגיה. מבקרי השיטה מתריעים מפני הסכנה שבאבחון שגוי ומכך שאבחון על ידי אירידיולוג עלול להניא את הנבדק מאבחון על ידי רופא.
מחקרים מדעיים מבוקרים היטב אודות שיטת האירידיולוגיה הגיעו לתוצאות שליליות בלבד - לא נמצאה כל מובהקות סטטיסטית לשיטה. במילים אחרות, לפי המחקרים, סיכוייו של האירידיולוג לאבחן מחלה אינם עולים על סיכוי ניחוש. לדברי ארנסט[1]:
- "האם אירידיולוגיה עובדת? [...] אסטרטגיית החיפוש הזו מצאה 77 פרסומים בנושא האירידיולוגיה. כל המחקרים הלא מבוקרים, וחלק מהניסויים החשופים (unmasked) מצאו כי ייתכן שאירידיולוגיה היא כלי דיאגנוסטי יעיל. חקירות כאלה חשופות להטיות ודעות קדומות. הדיון הבא מתייחס ל-4 המחקרים המבוקרים והלא-חשופים של התקיפות הדיאגנוסטית של אירידיולוגיה. [...] לסיכום, פורסמו מחקרים מבוקרים עם ניתוח מוסווה של התקפות הדיאגנוסטית. אף אחד מהם לא מצא כל תועלת באירידיולוגיה. כיוון שאירידיולוגיה עשויה לגרום לנזק אישי וכלכלי, יש להניא מטפלים ומטופלים משימוש בה."
במחקר שהתפרסם ב"כתב העת הבריטי לרפואה"[2] ב-1988, בחנו החוקרים את יכולת האבחנה של מחלה בכיס המרה בעזרת אירידיולוגיה. החוקר פאול ניפצ'ילד מאוניברסיטת לימבורג במאאסטריכט בחר 39 חולים שעמדו לעבור למחרת ניתוח כריתת כיס המרה, עקב חשד לאבנים בכליות. כמו כן, בחר אנשים ללא מחלה בכיס המרה, לשימוש כקבוצת ביקורת. קבוצה של חמישה אירידיולוגים בחנה סדרת שקפים של קשתיות של אנשים משתי הקבוצות. האירידיולוגים לא הצליחו להבחין נכונה בין החולים עם בעיות כיס המרה, לאנשים הבריאים. האירידיולוגים איבחנו 49% מהחולים כבעלי בעיה בכיס המרה, ו-51% מהם כבריאים. בקרב קבוצת הביקורת איבחנו 51% כחולים, ו-49% כבריאים. החוקר סיכם: "המחקר מראה כי אירידיולוגיה אינה כלי דיאגנוסטי יעיל".
מבקרי השיטה טוענים כי הקשתית כמעט ואינה משתנה במהלך חיי האדם. אין עדויות לשינויים בקשתית מעבר לשינויים בפיגמנטציה בשנות החיים הראשונות, וגלאוקומה בשלבי חיים מאוחרים יותר. יציבות זו בתבנית הקשתית עומדת בבסיס שיטות זיהוי קשתית, המשמשות לזיהוי בני אדם, בדומה לטביעות אצבעות.
מקורות [עריכה]
- ^ Ernst E. Iridology: not useful and potentially harmful. Arch. Ophthalmol. 2000 Jan;118(1):120-1. PMID 0636425
- ^ Knipschild P. Looking for gall bladder disease in the patient's iris. BMJ. 1988 Dec 17;297(6663):1578-81. PMID 3147081
