אירידיולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אירידיולוגיה היא שיטת אבחון ברפואה האלטרנטיבית הטוענת כי ניתן לאבחן את מצבו הבריאותי של האדם או את נטיותיו הגנטיות באמצעות התבוננות בתבניות, צבעים ותכונות אחרות של קשתית העין. אין ראיות מדעיות איכותיות ליעילות השיטה,‏[1] והיא מסווגת כפסאודו מדע.‏[2]

השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם אירידיולוגים המסווגים את העין לפי קבוצות שונות המכונות קונסטיטוציות. שיוכה של העין לקונסטיטוציה עשוי ללמד על המבנה הגנטי של הנבדק. אירידיולוגים אחרים מקשרים אזורים בקשתית העין לאזורים בגוף, באמצעות מפות קשתית.

באמצעות שיטות אלו מנסים האירידיולוגים לאבחן בעיות קיימות או רגישויות אשר עלולות להתפתח לכדי מחלה בעתיד. כמו כן האירידיולוגים טוענים כי טראומה גופנית/נפשית שהגוף או הנפש עברו עשויה‏[3] להותיר סימן בקשתית העין.

האירידיולוגים מתשאלים את הנבדקים לפני הבדיקה. בהתאם לבעיות שעליהם החולה מספר ובהתאם לתצפיות על הקשתית, האירידיולוגים יכולים לבנות שיטת טיפול או לתת המלצות, אולם אירידיולוגיה כשלעצמה הינה רק שיטת אבחון.

שיטת האבחון אינה פולשנית, וכוללת רק צפייה בקשתית באמצעות פנס ומכשיר אופטי, כמו זכוכית מגדלת.

היסטוריה ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העתיקה רופאים במזרח הקדום השתמשו רבות בשיטה ואיבחנו חולים לפי התבוננות בקשתית העין. הסברה היא שאירידיולוגיה החלה אצל הכשדים כ 4000 שנים לפני הספירה‏[4].

במערב, האזכור הראשון לשיטת אבחון זו היה בשנת 1665, ב-Chiromatica Medica. השימוש הראשון במילה "Augendiagnostik" ("אבחון עיניים", ניתן לתרגם בחופשיות כ"אירידיולוגיה") היה על ידי הרופא ההונגרי בן המאה ה-19, איגנץ פון פצ'יי (Ignatz von Péczely). לפי הסיפור, הדוגמה המפורסמת שהביאה את הרופא ההונגרי להתעסקות בשיטה הינו ינשוף שרגלו נשברה, וכשבחן את עיניו, גילה כי נקודה שחורה הופיעה בקשתית העין באזור מסוים. לאחר שרגלו של הינשוף החלימה, הנקודה נעלמה ובמקומה הופיע כתם לבן. כך החל הרופא לערוך ניסויים ולשרטט בהדרגה מפה של הגוף לפי קשתית העין.

בארצות הברית השיטה זכתה לתפוצה משמעותית החל משנות ה-50 של המאה ה-20. בדומה לשאר העולם המערבי, האירידיולוגיה הגיעה לישראל לפני כמה עשרות שנים. אולם מודעות ציבורית לנושא וכתיבת ספרים בנושא החלה בארץ רק לפני כמה שנים.

אבחון על פי מפות קשתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש במפות קשתית היה תחילת הדרך של האירידיולוגיה המערבית. החל מהמפה הראשונה של ד"ר איגנץ פון פצ'יי, דרך המפה של ד"ר ברנרד ג'נסן וכלה במפות רבות נוספות שקיימות היום בעולם. על פי שיטה זו, האירידיולוג מזהה סימנים בקשתית העין ומשייך אותם למערכות הגוף על פי המפה. שיטה זו מזכירה שיטות אחרות מתחום הרפואה המשלימה כמו רפלקסולוגיה, אוריקולותרפיה וסוג'וק. האירידיולוג יכול אף לבחון סימנים בקשתית העין לאחר תקופה מסוימת ולראות הטבה או החמרה של המצב על פי השינויים בקשתית. ישנם שינויים בין המפות השונות: ישנן מפות מפורטות יותר כדוגמת המפה של ד"ר ג'נסן‏[5] וישנן מפורטות פחות כדוגמת המפה של ד"ר פונזו‏[6] אולם המפות השונות חולקות קווים משותפים רבים.

אבחון על פי קונסטיטוציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירידיולוגיה המודרנית ממעטת להשתמש במפות קשתית ומאבחנת מבנים מולדים על פי קונסטיטוציות. שיטה זו פותחה ביותר על ידי פרופ' שמידט בגרמניה‏[7]. הטענה היא, שעל פי שיטה זו, ניתן לזהות על פי המבנה המולד של הקשתית את הנטיות הגנטיות של האדם. על פי מבנה זה, ניתן להזהיר את האדם מפני מחלות שעשויות לבוא לידי ביטוי אצלו וכמו כן, ניתן להמליץ לו על שינויים בתזונה שמתאימים למבנה הגנטי שלו ועל שינויים באורח החיים. ישנם מבנים רבים של עיניים והאירידיולוג בשיטה המודרנית צריך להכיר את המבנים השונים ואת המשמעות שלהם ולהתאים את מבנה עיני הנבדק למבנים כפי שהוא מכיר. הטענה שעומדת בבסיס שיטת הקונסטיטוציות היא שהקשתית עוברת שינויים איטיים ולכן מצביעה בעיקר על נטיות ומבנה גנטי ואינה משקפת נאמנה מחלות, פציעות או תהליכים מהירים. אירידיולוגים שמשתמשים בקונסטיטוציות כשיטה עיקרית, טוענים בדרך כלל שהאירידיולוגיה איננה מסוגלת לאבחן מחלות‏[8].

אירידיולוגיה ממוחשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם אירידיולוגים המשתמשים במצלמה או במכשיר מיוחד הנקרא אירידיוסקופ על מנת לצלם את הקשתית. הצילום יכול לעזור לאירידיולוג לראות טוב יותר את הסימנים השונים בקשתית וכמו כן לשמש לצורכי תיעוד ומעקב. חלקם טוענים שניתן לראות בקשתית סימנים זעירים בעזרת אירידיוסקופ, שכמעט לא ניתן להבחין בהם באמצעות פנס וזכוכית מגדלת. מטבע הדברים, אירידיולוגים המשתמשים באירידיוסקופ או מצלמים את העין במצלמה, שמים דגש רב יותר על השימוש במפות הקשתית לעומת השימוש בשיטת הקונסטיטוציות‏[9]. ישנם אירידיולוגים החוששים ששימוש באירידיוסקופ עלול לגרום לעומס נתונים שיפגע באבחון ויגרום להמלצות רבות מדי שאינן נכונות ואולי אף סותרות‏[10]. בשנים האחרונות החלו לפתח תוכנות מחשב שאמורות לפענח בעצמן את הסימנים בקשתית העין אך תוכנות אלו מתאימות לאבחון על פי מפות קשתית ואינן מתאימות לשיטת הקונסטיטוציות.

בדיקות נוספות שעורך האירידיולוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שאירידיולוגיה בהגדרתה כוללת רק אבחון על פי קשתית העין, אירידיולוגים רבים משתמשים בשיטות נוספות במהלך האבחון ומכנים אותן לעתים גם בשם "אירידיולוגיה", כמו: אבחון בלובן העין, אבחון על פי האישון ואבחון על פי סימנים בסביבות העין. מדובר בסימנים נוספים שיכולים לעזור לאירידיולוג מבלי לדרוש ממנו מאמץ נוסף. מסיבה זו, ישנם אירידיולוגים שרוכשים ידע נוסף בתחומי משנה אלה, אם כחלק ממהלך הלימודים ואם כהשלמה עצמית במקומות שנושאים אלו לא משולבים במסגרת הלימודים.

בנוסף, מרבית האירידיולוגים משתמשים גם בבדיקות מעבדה כהצלבה לאבחון האירידיולוגי. לטענתם, האבחון האירידיולוגי משתלב טוב עם בדיקות מעבדה ובדיקות המעבדה יכולות לתת את השלמת התמונה.

סימני קשתית בשימוש הרפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף התנגדותם של רופאים מסוימים לאירידיולוגיה כשיטה כוללת, סימנים מסוימים בקשתית העין משמשים כאבחון גם ברפואה הקונבנציונלית וברפואת החירום. כדוגמה לכך ניתן להזכיר את טבעות קייזר-פליישר שעשויות להיות הסימן הראשון למחלת וילסון או את קשת הזקנה שעשויה לעזור באבחנה מבדלת במקרים של כאבים בחזה.‏[11]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית הרופאים אינם מקבלים את השימוש במפות קשתית ואת האירידיולוגיה כשיטת אבחון של מצב קיים. מבקרי השיטה מתריעים מפני הסכנה שבאבחון שגוי ומכך שאבחון על ידי אירידיולוג עלול להניא את הנבדק מאבחון על ידי רופא.

מחקרים מדעיים מבוקרים היטב אודות שיטת האירידיולוגיה לא מצאו מובהקות סטטיסטית לשיטה. לדברי ארנסט‏[12]:

"האם אירידיולוגיה עובדת? [...] אסטרטגיית החיפוש הזו מצאה 77 פרסומים בנושא האירידיולוגיה. כל המחקרים הלא מבוקרים, וחלק מהניסויים החשופים (unmasked) מצאו כי ייתכן שאירידיולוגיה היא כלי דיאגנוסטי יעיל. חקירות כאלה חשופות להטיות ודעות קדומות. הדיון הבא מתייחס ל-4 המחקרים המבוקרים והלא-חשופים של התקיפות הדיאגנוסטית של אירידיולוגיה. [...] לסיכום, פורסמו מחקרים מבוקרים עם ניתוח מוסווה של התקפות הדיאגנוסטית. אף אחד מהם לא מצא כל תועלת באירידיולוגיה. כיוון שאירידיולוגיה עשויה לגרום לנזק אישי וכלכלי, יש להניא מטפלים ומטופלים משימוש בה."

במחקר שהתפרסם ב"כתב העת הבריטי לרפואה"‏[13] ב-1988, בחנו החוקרים את יכולת האבחנה של מחלה בכיס המרה בעזרת אירידיולוגיה. החוקר פאול ניפצ'ילד מאוניברסיטת לימבורג במאאסטריכט בחר 39 חולים שעמדו לעבור למחרת ניתוח כריתת כיס המרה, עקב חשד לאבני מרה. כמו כן, בחר אנשים ללא מחלה בכיס המרה, לשימוש כקבוצת ביקורת. קבוצה של חמישה אירידיולוגים בחנה סדרת שקפים של קשתיות של אנשים משתי הקבוצות. האירידיולוגים לא הצליחו להבחין נכונה בין החולים עם בעיות כיס המרה, לאנשים הבריאים. האירידיולוגים איבחנו 49% מהחולים כבעלי בעיה בכיס המרה, ו-51% מהם כבריאים. בקרב קבוצת הביקורת איבחנו 51% כחולים, ו-49% כבריאים. החוקר סיכם: "המחקר מראה כי אירידיולוגיה אינה כלי דיאגנוסטי יעיל".

מבקרי השיטה טוענים כי הקשתית כמעט ואינה משתנה במהלך חיי האדם. לטענתם, אין עדויות לשינויים בקשתית מעבר לשינויים בפיגמנטציה בשנות החיים הראשונות, וגלאוקומה בשלבי חיים מאוחרים יותר. יציבות זו בתבנית הקשתית עומדת בבסיס שיטות זיהוי קשתית, המשמשות לזיהוי בני אדם, בדומה לטביעות אצבעות. אך הנחת היסוד של ביקורת זו בטעות יסודה שכן גם מאגרים ביומטריים מבוססי קשתית צריכים לעבור עדכון מפעם לפעם עקב שינויים המתרחשים במבנה הקשתית‏[14]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ernst, E. (2000). "Iridology: Not Useful and Potentially Harmful". Archives of Ophthalmology 118 (1): 120–1. doi:10.1001/archopht.118.1.120 (inactive November 13, 2012). PMID 10636425.
  2. ^ Hockenbury, Don H.; Hockenbury, Sandra E. (2003). Psychology. Worth Publishers. p. 96. ISBN 0-7167-5129-1.
  3. ^ האירידיולוגים טוענים שלא כל טראומה תותיר סימן. ראה לדוגמה גרבר מ', אירידולוגיה מעשית, ישראל, 2008, עמוד 42
  4. ^ קופרשטיין י' וכהן ס', מבט על אירידיולוגיה (הוצאה עצמית ללא שנה), עמוד 11
  5. ^ The science and practice of iridology, Jensen, 2012, pg. 91
  6. ^ קופרשטיין י' וכהן ס', מבט על אירידיולוגיה, (הוצאה עצמית ללא שנה), עמוד 56-57
  7. ^ גרבר מ', אירידולוגיה מעשית, ישראל, 2008, עמוד 21
  8. ^ ראה לדוגמה גרבר מ', אירידולוגיה מעשית, ישראל, 2008, עמוד 19: "מה לא ניתן לראות באמצעות אירידולוגיה? לא ניתן לראות מחלות".
  9. ^ ישנם אירידיולוגים המצלמים את העין בדרך קבע אולם טוענים שדי בזכוכית מגדלת פשוטה ופנס. ראה לדוגמה גרבר מ', אירידולוגיה מעשית, ישראל, 2008, עמוד 24.
  10. ^ שימוש באירידיוסקופ באתר מעט צרי
  11. ^ מדריך וושינגטון לקרדיולוגיה, ישראל, 2008, עמוד 16
  12. ^ Ernst E. Iridology: not useful and potentially harmful. Arch. Ophthalmol. 2000 Jan;118(1):120-1. PMID 0636425
  13. ^ Knipschild P. Looking for gall bladder disease in the patient's iris. BMJ. 1988 Dec 17;297(6663):1578-81. PMID 3147081
  14. ^ ד"ר שמואל לוינגר ב Doctors