אלה גולומב-גרינברג
 | |
| לידה | 1904 |
|---|---|
| פטירה | 4 בנובמבר 1943 (בגיל 39 בערך) |
אַלָה (שרה) גולומב-גרינברג (Ala Golob-Grynberg; 1904 – 4 בנובמבר 1943) הייתה האחות הראשית בגטו ורשה, ופעילת ז'גוטה שעסקה בהצלת ילדים וחברה בארגון המחתרתי אי"ל. בקיץ 1942 יחד עם נחום רמבה, חילצו מאות יהודים מהאומשלגפלץ והועברו לצד הארי של ורשה, ולפיכך כונתה "הפיה הטובה מהאומשלגפלץ". לאחר שגורשה בסוף מרד גטו ורשה למחנה העבודה פוניאטובה, הקימה שם מרפאה מחתרתית ותנועת נוער לילדים. ב-5 בנובמבר 1943[1] נספתה גולומב-גרינברג כחלק מכוח לוחמי מחתרת שהתקוממו בעת חיסול המחנה. על פועלה הוענק לה אות המציל היהודי במרץ 2019 מטעם ארגון בני ברית[2].
חייה ופועלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גולומב-גרינברג נולדה בשנת 1904 במלאבה (Mlawa) למשה ורחל גולומב[1][3], כאחות צעירה ליאנק[4]. היא נישאה לארק גרינברג, ולהם נולדה בת ב-4 בנובמבר 1935, ראמי[5]. הם היו ציוניים, ותכננו לעלות לארץ[6]. הוריה ובעלה היו אנשי תיאטרון מוערכים, שחקנים ובמאים. לפני השואה עבדה כאחות בבית החולים היהודי ברחוב דבורסקה, שם חקרה מחלות מידבקות תחת הנחייתו של לודוויג הירשפלד. מרצה אורחת בשיעוריו של ד"ר יאנוש קורצ'אק, עקב ניסיונה המעשי במיילדות ובסניטציה[7].
תחילת מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1939 גויס ארק לצבא הפולני, ועם כיבוש ורשה בידי הנאצים, אלה הייתה אחראית על מיון וטיפול בקורבנות מעשי האלימות שהגיעו לבית החולים. עם הקמת גטו ורשה, בית החולים היהודי נשאר מחוץ לחומותיו, והצוות והחולים עברו מדי יום בנקודות הביקורת של הגרמנים כדי להגיע לבית החולים ברחוב דבורסקה, שם הייתה אלה האחות הראשית. בדצמבר 1940 נאסרה היציאה מהגטו, והפעילות הרפואית הועתקה למרפאות קטנות ודלות אמצעים בתוך הגטו[8]. בתחילת 1941 מונתה על ידי היודנראט לאחות הראשית של גטו ורשה, דבר שאפשר לה להסתובב בגטו לאחר שעת העוצר. היא הייתה גם מנהיגת תנועת הנוער ברחוב סמוצ'ה 9. יחד עם לודוויג הירשפלד ארגנה קורסים מחתרתיים ללימוד סנטציה קהילתית והכשרה רפואית פארא-צבאית. בעלה, ארק, שרד את הלחימה בחזית המזרחית וחזר לוורשה, שם הצטרף לפרטיזנים ביערות. הוא עבד עם תנועת ההתנגדות היהודית, וקשריו במחתרת יחד עם מינויה הרשמי של אלה אפשר לה להתחמק פנימה והחוצה. ביתה זוכרת שלפעמים אמה לקחה אותה אל מחוץ לגטו[9].
הצרכים הרפואיים בגטו גרמו ליצירת של רשת מחתרתית של גורמי רפואה, וארגוני מחתרת פולניים סייעו בהברחת חיסוני טיפוס ואספקה רפואית לתוך הגטו. הקשרים הללו היו הבסיס ליצירת רשת להברחת ילדים יהודיים אל מחוץ לגטו, כאשר אלה סייעה בהברחה. היא העבירה ילדים לצד הארי, והעבירה אותם לבית מבטחים שהיה התחנה הראשונה שלהם באימוץ זהות ארית, ומשם טופלו על ידי אנשי ז'גוטה. אלה למדה עם אירנה סנדלר לפני השואה, והן היו חברות טובות. לאירנה היו אישורי מעבר לתוך הגטו, והן ניצלו זאת לפעילות מחתרתית משותפת. במשך חודשים אלה השתמשה באישור היציאה כדי להבריח ילדים לרשת של אירנה במגוון דרכים. לעיתים השתמשה בידע המקצועי שלה, בנתינת סם הרדמה לילדים שהברחו. באביב 1942 החליטה למסור גם את ביתה ראמי לאירנה, אך סירבה לצאת מהגטו בעצמה[10]. כאשר היקף ההברחות עלה, והם התקשו למצוא מקומות מסתור, התקבלה ההחלטה לערב אדם בכיר יותר בשירותי הרווחה הפולניים – יאן דובראצ'ינסקי, שהיה מנהלה של אירנה, ובעזרתו ובעזרת תנועת ההתנגדות הפולנית שהוא היה פעיל בה, החלו להעביר ילדים יהודים לבתי יתומים נוצריים, כאשר חתימתו מעידה שהילד נזקק לטיפול מיוחד. אלה עמדה בקשר קבוע עם יאן, והיא זו שתיאמה, במידה רבה והולכת, לוגיסטיקות מתקדמות עם מוסדות הצדקה הנוצריים בכדי להציל ילדים יהודיים מהגטו[11].
בזמן האקציה הגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תחילת גירוש יהודי הגטו בקיץ 1942, אלה הקימה מרפאה מאולתרת באומשלגפלאץ. הגרמנים הכריזו שהיהודים נשלחים ליישוב מחדש, אך אלה, עם קשריה במחתרת, ידעה מה טיבו של יישוב זה. ידידה, נחום רמבה, פנה אליה ואמר לה שהם חייבים להרים מרפאה ברציף הרכבת. נחום היה פקיד בן 32 ביודנראט שניהל את מימון המרפאות והלוגיסטיקה של המרפאות של אלה, והיה פעיל בתנועת ההתנגדות. נחום, בדומה לאלה, הגיע ממשפחה שמחוברת לתיאטרון, ויחד החליטו להעמיד פנים כאילו קיבלו רשות להקים מרפאה באומשלגפלאץ. הם הקימו עמדה באזור מתוחם בתיל, כשמטרתם לזהות אנשים חלשים או צעירים מידי להתמודד עם המסע ליישוב מחדש במזרח, להעניק להם טיפול ובמידת הצורך לאשפזם. כאנשי מחתרת, הם תכננו להשתמש בכיסוי הזה כדי להציל אנשי מחתרת מגירוש. מארק אדלמן חבר אליהם והיה אחראי לתיאום ההעברות בין המקלט בצד הרציף לבית החולים. על אף המטרות הראשוניות הללו, נחום ואלה החליטו לנסות להציל כמה שיותר יהודים. נחום הציג את עצמו בפני הגרמנים כרופא הראשי של הגטו, ואלה כאחות הראשית (דבר שהיה אמת), ועל אף ידיעותהם על יעדי הרכבות העמידו פנים שמדובר ביישוב מחדש במזרח. כדי לשמור על הכיסוי, הגרמנים חובבי הסדר שיתפו איתם פעולה. 300,000 יהודים גורשו במהלך קיץ 1942. הם פעלו במשך שלושה שבועות, 16 שעות ביום, והצליחו להציל בין 200–300 יהודים. חלק מהילדים שהצילו הוברחו על ידי אלה מתחת לחלוקה, דרך הזקיפים, אל הרשת של אירנה סנדלר בצד הארי. אחד מהאנשים שניצלו על ידה הוא יונס טורקוב, שלימים יכתוב עליה ביוגרפיה[12]. בשבוע השלישי של אוגוסט הגרמנים ציוו לסגור את המרפאה המאולתרת, וכן אסרו על אלה בפקודה מיוחדת להיכנס לאומשלגפלאץ, ולכן חזרה לתפקידה בבית החולים ברחוב לשנו[13].
בשלב זה שוב הציעה אירנה לאלה לעבור להסתתר בצד הארי. לאלה היה מראה יהודי, והיא העדיפה להישאר עם החולים, הזקנים והילדים. לדברי לודוויג הירשפלד:
היא נאבקה בין האינסטיקנט של אם ובין זה של אחות ועובדת סוציאלית. בין שני הכוחות הללו ניצח השני – היא נשארה עם היתומים.
— טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 145, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
. את תעודות הזהות המזויפות שקיבלה מאירנה העבירה לאישה אחרת. בין אוגוסט 1942 לינואר 1943 הבריחו אירנה ואלה את הכמות הגדולה ביותר של ילדים שהצילו[14]. לאלה היו קשרים עם אנשים נוספים, והבריחה ילדים נוספים באמצעות רשתות אחרות (לדוגמה, אלכסנדרה דארגיילובה מארגון RGO (ועדת הרווחה המרכזית)), כך שניהלה מבצעי הצלה במקביל[15].
ב-6 בספטמבר 1942 הנאצים החלו בחיסול בית החולים, בעודם רוצחים מאושפזים במיטותיהם. אלה מיהרה למחלקת הילדים, והצליחה להבריח 30 ילדים[16].
לאחר האקציה הגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 1943 החלה אלה לעבוד כתופרת בבית החרושת טבנס. במהלך מרד גטו ורשה, באפריל-מאי 1943 העניקו אלה, נחום רמבה ואשתו הניה שירות רפואי ללוחמים. ב-8 במאי 1943 נלכדה אלה על ידי כלב ציד של הנאצים ונשלחה לאומשגפלאץ יחד עם נחום והניה, שם המתינו יומיים עד לגירושם[17]. חלק מהיהודים בגירושים האלה, ובניהם אלה, במקום להישלח להשמדה בטרבלינקה, נשלחו למחנה העבודה פוניאטובה, שם נכפה עליהם לייצר מדי צבא גרמניים במפעל שהיה שייך לאיל ההון ולטר טבנס. אלה הקימה במחנה זה מרפאה מחתרתית ותנועת נוער לילדים. אלה הייתה חלק מתא קטן של אסירים שיצרו קשר עם ז'גוטה, וגם משם הבריחו ילדים באמצעות פעילים מקומיים. פעילי המחתרת תכננו לארגן בריחה המונית והתקוממות יהודית[18].
בקיץ 1943 היו התקוממויות במחנות שונים, ובהם טרבלינקה ואושוויץ. הגרמנים הוטרדו מכך, והעבירו את עובדי הכפייה מעבודות תפירה לחפירת שוחות הגנה לביצור המחנה. במסגרת "מבצע חג הקציר" בין ה-3 בנובמבר עד ה-8 בנובמבר 1943, כל האסירים היהודים ששהו במחנה, בסביבות 15,000, הוכרחו לרוץ בקבוצות לתעלות שנחפרו בקרבת מקום, ושם הם נורו. כאשר הגרמנים כינסו את העצירים למסדר ב-4.11.1943, הבינו אנשי המחתרת שזה האות לפתוח בהתקוממות, ולכן לא התייצבו למסדר, אלא התבצרו בתוך אחד הצריפים עם מעט כלי הנשק שהצליחו להשיג. הם הצליחו לפגוע באנשי אס-אס, אך אלו הציתו את הצריף וכך נספו כל לוחמי ההתנגדות, ובתוכם אלה, בגיל 39[19].
לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פועלה להצלת יהודים הוענק לאלה אות המציל היהודי על ידי ארגון בני ברית במרץ 2019[2].
ראמי, ביתה, שרדה את השואה בביתם של ידוויגה ויאנוש סטצ'אלצקי, ואומצה לאחריה בידיה דודיה – סם גולמב ואשתו אנה. היא עבדה כאחות[20].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
- יונס טורקוב, אלא גאלאמב-גרינבערג: די קראנקנשוועסטער אין ווארשעווער געטא, הביא לדפוס יעקב אלטער, (תל אביב) : ארגון יוצאי מלאבה בישראל, תש"ל 1970 (ביידיש)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלה גולומב-גרינברג בארכיון בית לוחמי הגטאות
- אלה גולומב-גרינברג: דף עד במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם
- אלה גולמוב-גרינברג באתר יהודים שהצילו יהודים בשואה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אלה גולומב-גרינברג: דף עד במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם
- ^ 1 2 אות המציל היהודי - אלה גולומב-גרינברג, באתר הגבורה
- ^ אלה גולומב-גרינברג בארכיון בית לוחמי הגטאות
- ^ טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 79, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
- ^ שאלון לרישום ניצולים ופליטים, באתר יד ושם
- ^ טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 71, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
- ^ טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 39,84, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
- ^ טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 75–76, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
- ^ טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 78-79,110, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
- ^ טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 125–127, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
- ^ טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 129, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
- ^ טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 135–139, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
- ^ טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 171, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
- ^ טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 155, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
- ^ טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 171,174, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
- ^ טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 173, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
- ^ טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 215–220, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
- ^ טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 226–227, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
- ^ טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 243–245, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018
- ^ טילאר ג' מָצֵאו, הילדים של אירנה, עמ' 275–276, מאנגלית: צילה אלעזר, כתר 2018