מארק אדלמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Marek Edelman by Kubik.JPG
אדלמן ב-1944
ציור קיר בוורשה המנציח את מארק אדלמן

מארֶ‏‏ק אדלמןפולנית: Marek Edelman; ‏ 31 בדצמבר 1922 - 2 באוקטובר 2009), ממנהיגי מרד גטו ורשה ולאחר מכן רופא קרדיולוג ופעיל חברתי ופוליטי יהודי-פולני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מקום הולדתו ומועד הולדתו של מארק אדלמן יש שתי גרסאות: לפי האחת נולד בשנת 1919 בהומל (כיום בבלארוס), ולפי האחרת נולד בשנת 1922 בוורשה. אמו, צציליה אדלמן, הייתה פעילה בארגון "הבונד", התנועה היהודית הסוציאליסטית הבלתי-ציונית, ובילדותו היה אדלמן חבר בתנועת הנוער של הבונד.

אדלמן נמנה עם ראשי "הארגון היהודי הלוחם" בגטו ורשה, האחראי על המודיעין. הוא היה נציג "הבונד" בהנהגת המרד, ושימש כסגנו של מרדכי אנילביץ'. עם דיכוי המרד הצליח להמלט מהגטו, עם כמה משרידי הלוחמים, דרך תעלות הביוב. הוא הצטרף לארגון המחתרת הקומוניסטי "ארמייה לודובה", והשתתף, בשנת 1944, במרד ורשה נגד השלטון הנאצי.

אחרי המלחמה נשאר בפולין, למד רפואה ועסק בקרדיולוגיה בלודז'. בשנת 1976 הצטרף לוועדת ההגנה של הפועלים (Komitet Obrony Robotników), ולאחר מכן היה חבר בתנועת "סולידריות", והשמיע את קולו בנושאים שונים הקשורים לזכויות אדם והתנגדותו לציונות. בשנים 1989 - 1993 כיהן כחבר הסיים - הבית התחתון של הפרלמנט הפולני. בשנת 1998 קיבל מנשיא פולין אלכסנדר קוואשנייבסקי את העיטור הגבוה ביותר בפולין, מסדר הנשר הלבן.

הלוויתו של אדלמן עוברת ליד האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה

הסופרת הפולנייה חנה קראל כתבה ספר על אדלמן, להקדים את אלוהים, שבו הוא מספר הן על המרד והן על חייו כרופא וכאדם אחרי השואה.

בקיץ 2007 יצאה לעיר לודז' שבפולין משלחת בני נוער מטעם סינמטק ירושלים, במטרה לצלם סרטים תיעודיים. אחד הסרטים שצולמו עסק במארק אדלמן, והתמקד בעובדה שהנערים הישראלים לא שמעו אודותיו מעולם כיוון שהוא אנטי-ציוני. במהלך הצילומים ביקרו חברי המשלחת בביתו של אדלמן וערכו ראיון עמו.

בשנת 1993 הגיעה משלחת מישראל לאירועים לציון 50 שנה למרד גטו ורשה. כשנערכה רשימת הנואמים, ביקש נשיא פולין דאז, לך ולנסה, שמהצד הפולני ינאם אדם שהוא גיבור לאומי - מארק אדלמן, סגנו של מרדכי אנילביץ במרד. באי המשלחת שעמה נמנה ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, לחצו על כך שאדלמן לא יהיה בין הנואמים בטקס, רבין היה נבוך, אבל נכנע לאנשי המשלחת. ולנסה חסך לרבין את המבוכה וביטל את נאומו של אדלמן. ולנסה לא לגמרי ויתר וכשהגיע תורו להניח את זר נשיא פולין על האנדרטה, הוא ניגש אל אדלמן שהיה בקהל והזמין אותו להצטרף אליו.

אדלמן היה נשוי לאלינה מרגוליס-אדלמן, שנפטרה בשנת 2008, ולזוג נולדו בן ובת. הוא נפטר ב-2 באוקטובר 2009 בפולין ונקבר בבית הקברות היהודי בוורשה. היה אחרון מפקדי מרד גטו ורשה ששרד. סרט הקולנוע "באפילה" שיצא בשנת 2011, הוקדש לזכרו.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Marek Edelman, Resisting the Holocaust: Fighting Back in the Warsaw Ghetto, Ocean Press, 2004,
  • הגטו לוחם: צעירי הבונד בגטו ורשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001.
  • והייתה גם אהבה בגטו, הוצאת דרור לנפש, 2014.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויסולד ברש וקשישטוף בורנסקו, מארק אדלמן: לוחם, מהפכן, אדם, מפולנית: מיכאל הנדלזלץ, ידיעות אחרונות, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]