אליעזר בשן

אליעזר בשן
לידה	24 במאי 1925; בודפשט, ממלכת הונגריה
פטירה	22 במאי 2020 (בגיל 94)
ענף מדעי	היסטוריה
מקום לימודים	אוניברסיטת בר-אילן
מוסדות	אוניברסיטת בר-אילן

אליעזר בשן (שטרנברג) (24 במאי 1925 – 22 במאי 2020) היה היסטוריון ישראלי, פרופסור במחלקה לתולדות עם ישראל של אוניברסיטת בר-אילן, שהתמחה בחקר יהודי ארצות האסלאם מגירוש ספרד עד המאה ה-20.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליעזר בשן נולד בשנת 1925 בבודפשט, בירת הונגריה. בשנת 1935 עלה לארץ ישראל עם משפחתו, אשר התיישבה בחיפה. הוא היה בוגר בית ספר "יבנה" בעירו. היה חבר ב"הגנה" ובבני עקיבא, וריכז את סניף הכרמל עד להצטרפותו לקבוצות משואות יצחק (הקיבוץ הדתי) בגוש עציון בשנת תש"ו. במלחמת העצמאות נפל בשבי הירדני יחד עם מגיני גוש עציון והוחזק בשבי תשעה חודשים עד שחרורו.^[1] בהמשך היה לחבר משואות יצחק, שהוקם מחדש ב-1949 וכעבור מספר שנים היה למושב שיתופי.

בשן היה מראשוני הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן במחלקה לתולדות ישראל ולספרות עברית. בשנת 1963 סיים את לימודיו לתואר ראשון והשלים במקביל תעודת הוראה לבתי ספר תיכוניים. בשנת 1964 סיים את התואר השני בתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן, ובשנת 1967 סיים את בית הספר לספרנות שעל יד האוניברסיטה העברית. בשנת 1972 סיים את התואר השלישי במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן; הדיסרטציה, שנכתבה בהנחייתו של פרופ' חיים זאב הירשברג, הייתה בנושא פדיון שבויים בחברה היהודית מימי הביניים ועד שנת 1830. תחום התמחותו של אליעזר בשן היה חיי החברה והכלכלה של היהודים במזרח התיכון ובצפון אפריקה מגירוש ספרד עד המאה ה-20.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליעזר בשן היה חוקר חשוב של ההיסטוריה והתרבות של יהדות ארצות האסלאם, וחיבר למעלה מעשרה ספרים ו-150 מאמרים אקדמיים. בשנת 2006 יצא לאור הספר "מחקרי אליעזר: אסופת מאמרים ומחקרים בנושאי הפזורה היהודית הספרדית בארצות המזרח והמגרב" בעריכתו של ד"ר משה עמאר, שאסף והוציא לאור מחדש מספר מאמרים מפועלו רב השנים של בשן.

אחד מתחומי המחקר העיקריים של אליעזר בשן היה ההיסטוריה התרבותית והחברתית של יהדות מרוקו. בין הספרים שפרסם בתחום זה: "נשים יהודיות במרוקו: דמותן בראי מכתבים מן השנים 1733–1905" (2005), "יהדות מרוקו: עברה ותרבותה" (2000), "היהודים במרוקו במאה ה-19 והמיסיון האנגליקני" (1998), "הורים וילדים בהגותם של חכמי צפון אפריקה" (2005), "ממזרח שמש עד מבואו: פרקים בתולדות יהודי המזרח והמגרב" (1996) ועוד. לאורך שנות מחקריו חשף בשן מספר רב של תעודות ומקורות ראשוניים שלא נחקרו או היו ידועים לחוקרים לפני כן, וחשף ממדים חדשים למחקר ההיסטורי בתחום.

נפטר ב-22 במאי 2020.^[2]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבייה ופדות בחברה היהודית בארצות הים התיכון: 1391–1832, אוניברסיטת בר-אילן, תש"מ 1980.
ספר ממזרח שמש עד מבואו: פרקים בתולדות יהודי המזרח והמגרב: חברה וכלכלה, אורות יהדות המגרב, תשנ"ו 1996.
היהודים במרוקו במאה ה-19 והמיסיון האנגליקני, אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ט 1999.
משפחת טאראגאנו: דיפלומטים יהודים בדרדנלים: 1699–1817, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ט 1999.
יהדות מרוקו, עברה ותרבותה, הקיבוץ המאוחד, 2000.
יהודי פאס תרל"ג-תר"ס: 1873–1900 על פי תעודות חדשות, יד הרב נסים, תשס"ג.
נשות חיל יהודיות במרוקו: מגירוש ספרד עד המאה עשרים, ארץ - מחקרים ופרסומים בגאוגרפיה, תשס"ד 2003.
נשים יהודיות במרוקו: דמותן בראי מכתבים מן השנים 1733–1905, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ה 2005.
הורים וילדים בהגותם של חכמי צפון אפריקה, הקיבוץ המאוחד, תשס"ו 2005.
משה מונטיפיורי ויהודי מרוקו: על פי תעודות חדשות מן השנים 1845–1885, מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשס"ט 2008.
פגיעות בחיי הדת והתאסלמות במרוקו מימי הביניים עד הזמן החדש, אורות יהדות המגרב, תש"ע 2010.