אל-מתנבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אל-מֻתַנַבִּי, אַבוּ א-טַיִב אַחמַד בן אל-חֻסַיְן (أبو الطيب احمد بن الحسين المتنبّي; 913 - 23 בספטמבר 965) היה משורר ערבי עבאסי שחי ופעל בעיראק.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-מתנבי נולד בסמארא בשנת 913 לשואב מים אשר טען למוצא אצילי. בצעירותו משפחתו היגרה לכופה וכשהקרמטים התקיפו אותה בשנת 924, הוא בחר להצטרף אליהם ולחיות במדבר בעודו לומד את ניבם הבדואי, ששיקף בהתאם לתפישת בני התקופה את הערבית הקלאסית בצורה טובה יותר.

ב-935 החל אל-מתנבי במסעותיו, ואז גם אימץ את התואר שפירושו "המתנבא". אל-מתנבי התפרנס אך ורק משירתו ובשנת 948 הוא נספח לחצרו של האמיר החמאדני של חלב, סיף א-דולה ובתקופה זו כתב את יצירותיו הטובות ביותר. לאחר תככים בחצר ומריבה עם המדקדק חַלַוַיְהִי סביב סוגיה פילולוגית, הוא הוכה על ידו בפומבי בנוכחות האמיר, וכתוצאה מכן נאלץ לעזוב את החצר מושפל.

אל-מתנבי הצטרף לחצר האיח'שידית בקהיר בשנת 956 וכתב שירה בעבור המלך אבו אל-מסכ כאפור. לאחר שלא מונה למשרת המושל בצידון כמובטח, עורר אל-מתנבי את זעמו של כאפור בשל שירי קלס שחיבר בגנותו. ב-961 נמלט אל-מתנבי מהחצר האיח'שידית ומצא את פטרונו הבא בקרב הבויהים בשיראז שבאיראן, תחת חסותו של עדוד אל-דולה. בשנת 965, נרצח אל-מתנבי על ידי שיח' מקומי שאצלו התארח בדרכו לכופה עיר מולדתו, לאחר שהוא השפיל אותו בשירתו העוקצנית.

משירתו ואימרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופיו האגואיסטי והבוטה של אל-מתנבי הכניס אותו לא אחת לצרות, ומשתקף היטב ביצירותיו ששרדו. באחד משיריו הוא התרברב ש"שירתי כה חזקה עד שאף הסומא יכול לקוראה" (בתעתיק מערבית: אַנַא אלַדִּ'י נַטַ'רַ אלְ-אַעְמַא אִלַא אֵדַבִי), ו"שאף החירש יכול לשומעה" (וַאַסְמַעְתֻ כַלִמַאתִי מַן בִהִ צֻמִּםַ). הוא מתרברב גם ב"מידותיו האציליות" שמשתוות לכישרונו באומץ: "אני מוכר לסוסים, ללילה ולשממה; לחרב, לרומח ולנייר ולעט" (בערבית: אַלְחַ'יְלֻ וַאַ-לַּיְלֻ וַאַלְ-בַּיְצַ'א תַעְרִפוּנִי וַא-סַּיְפֻ ואַ-רֻּמְחֻ וַאַלְקַטְרַאנֻ וַאַלְקַלַמֻ).

אמרה מפורסמת מפרי עטו גורסת ש"אם ראו תראה את שיני הלביא, אל תנח שהוא מחייך לעברך".

לזכרו נקראו רחובות בערים שונות על שמו, בין רחובות אלו רחוב אל-מתנבי בבגדד ורחוב אל מתנבי בחיפה.