אמיליאנו ספאטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמיליאנו ספאטה
(8 באוגוסט 1879 – 10 באפריל 1919)
Emiliano Zapata, 1914.jpg
גנרל אמיליאנו ספאטה בשנת 1914
כינויים נוספים "המנהיג", "נמר הדרום", "אטילה של הדרום"
ידוע בשל אחד ממנהיגי המהפכה המקסיקנית

אמיליאנו סַפָּאטָהספרדית: Emiliano Zapata Salazar;‏ 8 באוגוסט 1879 - 10 באפריל 1919) היה מן הדמויות המובילות במהפכה המקסיקנית אשר פרצה בשנת 1910 ומטרתה הראשונה הייתה הדחת הרודן פורפיריו דיאס. ספאטה הקים ופיקד על אחד הכוחות החשובים במהפכה המקסיקנית, צבא השחרור של הדרום. ממשיכי דרכו של ספאטה כונו ספאטיסטים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיליאנו ספאטה נולד בשנת 1879 לגבריאל ספאטה וקלאופס סלאזר, משפחה ממוצא מעורב של ספרדים ואינדיאנים בני המקום. אמיליאנו היה התשיעי בין עשרת ילדי הזוג. הוא גדל במשפחת איכרים ממעמד בינוני, אשר הייתה בעלת האדמה אותה עיבדה, וקיבל השכלה בסיסית בלבד. בגיל 17 נפטר אביו ועול הדאגה למשפחה נפל על ילדיו.

משפחתו תמכה ברודן פורפיריו דיאס ובשנת 1906 אף השתתף באסיפה שדנה בדרכים שבהן ניתן להגן על אדמות פרטיות, דוגמת אדמת משפחתו אותה עיבד. בשנת 1908 גויס לצבא, אולם שירת רק שישה חודשים בטרם נשלח לשמש כסייס במקסיקו סיטי. בשנת 1909 נבחר לראש מועצת כפרו, לאור מחויבותו ודאגתו לשמירת אדמות הכפר כנגד ניסיונות השתלטות של בעלי חוות עשירים.

לקראת הבחירות לנשיאות בשנת 1910 התמודד פרנסיסקו מדרו נגד הנשיא דיאס וספאטה, אשר מצא הזדמנות לקדם את רעיונותיו לרפורמה אגררית רקם קשרים עם המועמד לנשיאות מתוך תקווה שיביא לשינוי במדינה. באותה שנה הפך ספאטה לגנרל צבא השחרור של הדרום שקם במדינת מורלוס במקסיקו וחבר למסע של מדרו נגד הנשיא דיאס. ב-19 במאי 1911 כבש צבאו של ספאטה את העיר קאוטלה לאחר קרב של שישה ימים והתברר כי קצרים עוד ימיו של דיאס בשלטון. עוד באותו חודש הדיח מדרו את דיאס מן השלטון בסיוע ספאטה, פנצ'ו וייה ופסקואל אורוסקו, בקרב סיודד חוארס. תחת שלטונו של מדרו החלו רפורמות מסוימות במשטר הקרקעות במקסיקו והובטחו בחירות חופשיות, אולם ספאטה לא היה מרוצה מקצב השינויים ומעמדתו של מדרו בנושא הרפורמה האגררית.

גנרל מהפכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1911 התדרדרו יחסיהם של מדרו. בחודש נובמבר 1911, ימים ספורים לאחר שמדרו מינה עצמו לנשיא מקסיקו נמלטו ספאטה ואוטיליו מונטנו סנשז (Otilio Montaño Sánchez) במדינת פואבלה שבמזרח מקסיקו. במקום מקלטם הם יצרו תוכנית, הידועה בשם "תוכנית אילה" (בספרדית: Plan de Ayala), לרפורמה אגררית רדיקלית במקסיקו, הדחת הנשיא מדרו ובחירות חופשית במדינה, ומינוי פסקואל אורזקו למנהיג המהפכה. ספאטה טבע את ססמת המהפכה: "אדמה וחופש" (בספרדית: Tierra y libertad). באותה עת ובהשפעת סנשז, נחשף ספאטה לרעיונות אנרכיסטיים של הוגה הדעות הרוסי פיוטר קרופוטקין.

בהנהגתו של ספאטה לחם הצבא המהפכני שהקים נגד כוחות צבא מקסיקו בדרום המדינה ובקרבת מקסיקו סיטי. את מלחמתו מימן צבאו של ספאטה מהכנסות מסים שהטיל על בעלי חוות עשירים.

שנותיו האחרונות ונסיבות מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופתו של ספאטה מוצגת בפומבי לאחר שנורה ונהרג

בתחילת שנת 1916 שלח נשיא מקסיקו ונוסטיאנו קרנסה את הגנרל פבלו גונסלס, לאתר ולחסל את ספאטה. גונסלס נקט במדיניות אכזרית של אדמה חרוכה, כשהוא משמיד בחיפושיו כפרים ומוציא להורג כל מי שנחשד בשיתוף פעולה עם ספאטה. בשנים 1917‏-1918 הצליח ספאטה להדוף את כוחות הצבא שחיפשו אחריו, אולם אלה שבו וניסו לתופסו.

לבסוף, בשנת 1919 נפל ספאטה קורבן למארב מתוכנן שהציבו לו גונסלס וסגנו גואיארדו. גואיארדו העמיד פנים שהוא מבקש לערוק מצבא מקסיקו ולהצטרף למורדים בראשות ספאטה. ספאטה הסכים לקבל שליח מטעמו של גואיארדו כדי לתאם פגישה לצורך עריקתו. ב-10 באפריל 1919 הזמין גואיארדו את ספאטה לפגישה. אולם כאשר הגיע ספאטה למקום המפגש בהסיינדה דה סן חואן, סמוך לאילה, אנשי גואיארדו ירו בו. הם נטלו את גופתו לקאוטלה כדי לתבוע את הפרס שהיה על ראשו.

עם מותו של ספאטה התפרק לאיטו צבא השחרור של הדרום והתמוסס המרד שהנהיג. יחד עימו אף אבדה התקווה לרפורמה אגררית משמעותית במקסיקו להמוני האיכרים העניים.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעת רעיונותיו של ספאטה נמשכת עד היום, במיוחד באזורים הדרומיים של מקסיקו. לאחר מותו, ולאור נסיבות מותו, הפכה דמותו של ספאטה לדמות נערצת בעיני מקסיקנים רבים. ספאטה הצטייר כמי שנלחם למען זכויות אריסים וילידי מקסיקו מבלי שחיפש כל רווח אישי. אף שרעיונותיו באשר לרפורמה אגררית לא יושמו במקסיקו עד היום, הוא נחשב בעיני רבים כאיש חזון אשר לחם למען בני ארצו. רעיונותיו של ספאטה באשר לרפורמה אגררית אף מצאו ביטוי בסעיף 27 של החוקה של מקסיקו משנת 1917. לאורך השנים נעשו ניסיונות של ממשלים שונים ליישום הרפורמה, אף שמעולם לא יושמה במלואה.

קיימת מחלוקת באשר לאופי דמותו של ספאטה ויש הטוענים כי הוא ואנשיו לא היו מהפכנים, אלא פורעי חוק. למרות זאת, ספאטה הוא אחת מן הדמויות הנערצות במקסיקו עד היום, במיוחד בין בני מעמד האיכרים והאינדיאנים, אשר רואים בתוכנית אילה, אותה ניסח, תוכנית מעשית לעצמאות כלכלית של האיכרים בדרום מקסיקו, אשר יכולה להצילם מעוני.

ארגונים עממים רבים אימצו את שמו של ספאטה, הבולט שבהם הוא הצבא הזפטיסטי לשחרור לאומי, תנועה מהפכנית המורכבת רובה ככולה מאיכרים אינדיאנים, מבני המאיה שבסיסה בצ'יאפס, אשר התפרסם לראשונה בשנת 1994, ואנשיו מכונים "הספאטיסטים". ברחבי מקסיקו נפוצות עיירות, רחובות ושכונות הנושאות את שמו של אמיליאנו ספאטה ודמותו אף הופיעה בעבר על שטרי כסף ובולים מקסיקנים.

פעילים חברתיים במקסיקו מתייחסים לעתים קרובות לספאטה במסעות יחסי ציבור, דמותו מופיעה לרוב על כרזות ולעתים נשמעת בהפגנות האמירה: "ספאטה חי; המאבק ממשיך." (בספרדית: Zapata vive, la lucha sigue).

בתרבות העממית ובאומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של ספאטה ועלילותיו מצאו ביטוי בסרטי קולנוע, קומיקס, ספרים, מוזיקה, וחפצי לבוש. בשנת 1952 יצא לאקרנים סרטו של איליה קזאן, ויוה זפאטה!, על פי תסריט של ג'ון סטיינבק. בסרט כיכב מרלון ברנדו ולצדו אנטוני קווין אשר זכה על תפקידו בסרט זה בפרס אוסקר לשחקן משנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]