מאיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקדש בצורת פירמידה בעיר המאיה העתיקה טיקאל (גוואטמלה של ימינו)

בני המאיה הם קבוצות הקרובות זו לזו בלשונן ובתרבותן, שישבו במשך למעלה מ-3,000 שנה באזורים נרחבים במרכז אמריקה. בני המאיה התפרשו בעבר על פני שטח של כ־400,000 קילומטרים רבועים בגבולות מקסיקו, אל סלוודור, בליז, הונדורס וגואטמלה של ימינו, ויצרו את אחת התרבויות המפותחות ביותר באמריקה בתקופה הטרום קולומביאנית, שקדמה לבואם של האירופאים במאה ה־16. תרבות המאיה הגיעה לשיאה בין המאה ה-3 למאה ה-9 לספירה, אז החלה דעיכתה. בשיאם מנו בני המאיה כ-14,000,000 תושבים.

העדויות העיקריות מהן שואבים את הידיעות על העושר הרב של תרבות המאיה העתיקה הם שרידים שנחשפו בחפירות ארכאולוגיות: מקדשים, קברים, פסלים, תבליטים, ציורי קיר, כדים ותכשיטים. כתב התמונות (הירוגליף) הייחודי של בני המאיה טרם פוענח בשלמותו. לצד תרבותם העשירה, התבלטו בני המאיה בפיתוח ידע רב בתחום האסטרונומיה והמתמטיקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדויות הראשונת על המאיה כתרבות נפרדת, מתוארכות לסביבות שנת 1800 לפנה"ס, מעט לפני הופעת התרבות האולמקית באזור מקסיקו. התקופה שעד שנת 200-300 לפנה"ס, זמן הופעת הכתב, מכונה התקופה הטרום-קלאסית. תרבות המאיה הגיעה לשיאה בתקופה שבין המאה ה-3 והמאה ה-9 לספירה ("התקופה הקלאסית"), אז הגיעה אוכלוסייתה לכ-14,000,000 נפשות. בני המאיה התגוררו במספר רב של ממלכות קטנות, שלכל אחת מהן עיר מרכזית, שהיוותה את מרכז הממשל והפולחן. תרומה גדולה להתפתחות האימפריה הייתה הידע שנצבר בתחום ניצול מקורות המים לצורכי חקלאות ולגידול מבחר רב של צמחים - כשהבולט בהם הוא התירס, וכן המאמץ לבניית מערכת מסחר ענפה ודרכים יבשתיות בין מרכזי ישוב מרוחקים.[1]

הממצאים הארכאולוגיים מן התקופה הזו הם עשירים ומרשימים: ערי מאיה רבות התגלו במקסיקו, בגוואטמלה, בהונדורס ובבליז ובהם מבנים גדולי-ממדים, מקדשים, קברים, מצפים אסטרונומיים ופסלים רבים מאבן ועץ. בין הערים המרכזיות בהם נמצאו שרידים רבים ניתן למנות את טיקאל, קארקול, פלנקה, קאלאנקול, אל פרו, אושמאל, צ'יצ'ן איצה (ובה פירמידת אל קסטיליו), קופאן, קיריגואה, שאמאן-הא ועוד.

קצב הבנייה וההתפשטות של המאיה האט ואף נעצר במאה ה-9, והאימפריה הגיעה לקיצה זמן לא רב לאחר מכן, במהלך המאה ה-10. הממצאים הארכאולוגיים שנחשפו בחפירות במקסיקו, בגואטמלה ובצפון בליז מעידים על נטישת ערי המאיה ועל הרס מכוון של פסלים ומצבות. החוקרים מסיקים מכך שהתסיסה החברתית שהתחוללה בקרב המוני העם המנוצלים הביאה לירידת כוחם של האצילים ולהתפוררות הערים. בתקופה זו הצטמצמה אוכלוסיית המאיה בצורה משמעותית, אף שחלק מהערים נותרו מאוכלסות.

לדעת החוקר אריק תומפסון, הכבידו הכוהנים את עֻלָם בבניין מקדשים מפוארים ובהטלת מסים שונים, עד שלבסוף העם התמרד והתרעם על הכוהנים, שעסקו בחישובים אסטרונומיים וזנחו את פולחן הפוריות. אולי משום כך זנחו את עריהם והיגרו למולדת חדשה. התאוריות לגבי מרידה עממית מקבלות חיזוק מחפירות שנערכו במקום, אשר חשפו קברי אחים גדולים של משפחות שלמות שנרצחו ונקברו יחד. משפחות אשר על פי סימנים שונים, כמו לבוש והשחזת שיניים, היו מבני מעמד הכוהנים. גילויים של העשור האחרון של המאה ה-20, הביאו לתפנית בהשערות אלו. תיארוך מדויק של נטישת הערים על ידי פחמן 14, לצד התפתחות במחקר ההיסטורי של האקלים, מצביעים על כך שהמרידה פרצה לאחר 3 שנות בצורת קשה. מקובל היום לסבור כי הבצורת המתמשכת גרמה לדלדול מאגרי המים באזור הטרופי שאינו ערוך לכך, וזעם העם הופנה כלפי מעמד הכוהנים אשר היה אחראי על ריצוי האלים ודאגה לתנאי האקלים. מאגרי המים של הערים, אשר התגלו בחפירות ארכאולוגיות, לא יכלו לספק את צרכי האוכלוסייה למשך זמן רב כל כך.עם רציחת מעמד הכוהנים, הוא מעמד בעלי הידע, לא היה בידי המוני העם הידע הנדרש על מנת לנהל את הערים גם כאשר שבו הגשמים. אחת התפילות הנפוצות בקרב בני המאיה עד היום היא התפילה לגשם, למרות האזור עתיר המשקעים.

הביולוג־גאוגרף פרופסור ג'ארד דיימונד מציג בספרו "התמוטטות" סברה שונה מעט; לטענתו הסיבות לדילול הפתאומי של בני המאיה קשורות לתזונה שלהם, שהתבססה באופן כמעט בלעדי על תירס[2]. למרות תנאי האקלים הקשים באמריקה התיכונה, שנעו אז בין גשמים בלתי נגמרים לבצורת כבדה, ממלכות המאיה שגשגו במשך אלפי שנים. הם הקימו ערים צפופות, מהצפופות ביותר בעולם הטרום־תעשייתי, וחקלאות משוכללת הכוללת טראסות, הגבהה מלאכותית של שדות ומערכות השקיה וניקוז גשמים. דיימונד כותב כי:

Cquote2.svg

"בדיקות איזוטופיות של שלדי מאיה עתיקים מצאו שלפחות 70% מהתפריט שלהם היה מורכב מתירס. הם ככל הנראה הגיעו למסקנה שעדיף לבחור צמח אחד ולדבוק בו. זו היתה החלטה יוצאת דופן, משום שברוב התרבויות בסביבתה העדיפו מגוון גדול יותר [...]. הם לא יכלו לצאת למלחמות ארוכות כי התירס הטרי לא החזיק מעמד בדרך, וגם כשכבר נלחמו, הם נאלצו לחזור הביתה, לפעמים ממש באמצע הקרב, כדי לקצור אותו. אחרת הנשים והילדים היו גוועים ברעב".

Cquote3.svg

תופעת הלוואי של הבחירה בתירס בכמרכיב מוביל בתזונה הייתה שחיקה מואצת של האדמה. כל אדמה שעושים בה שימוש מסיבי לגידול תירס מפסיקה לתפקד כעבור מספר שנים ונדרשת למנוחה של קרוב לעשור. האריכאולוג וחוקר תרבות המאיה, ד"ר תום סבר, טוען כי "היה ידוע שבני המאיה השתמשו בסיד כחומר הגלם העיקרי לבניית התשתיות שלהן. חשבתי שחלק מהסיד הזה אולי חלחל לאדמה, והצמחים שגדלו על אותה אדמה לאורך השנים אולי הושפעו ממנו. קיווינו שצילום אינפרה־אדום, שמסוגל לקלוט הבדלים קטנים מאוד בגוני הצבע של הצמחים, ירמוז לנו משהו על המקומות שבהם פעם היו ערים בנויות"[3]. כך בעצם סרטטו הצמחים את תוואי הערים העתיקות וסבר גילה שככול שהיישובים גדלו היער הצמוד הלך וקטן. "כששטחי החקלאות שלהם מוצו עד תום, הם כנראה נאלצו לשרוף את היערות בשביל לשתול שם עוד תירס. ככל שהתירס המשיך לזרום, האוכלוסייה המשיכה לגדול, ועוד אדמה הפכה ללא רלוונטית. זה היה מעגל קסמים שהיה קשה להשתחרר ממנו". כך נשרפו היערות הסמוכים לערי המאיה בזה אחר זה. סבר השתמש במודלים ממוחשבים המשמשים כיום לחיזוי מזג אוויר כדי לנסות ולהעריך את השפעת שריפת היערות על התנאים האקלימיים באזורי המאיה. "כל יער שנשרף גרם לעלייה של שלוש־ארבע מעלות בטמפרטורה ולירידה של כ־25% בכמויות הגשמים המקומיים. המערכת האקולוגית הרבה יותר מורכבת משהערכנו. העצים לא רק משפיעים על הגשם, אלא גם על תמהיל החיידקים באדמה, על יציבות הקרקע והלחות באוויר. בלי התנאים האלה, גם האדמה שנותרה הפסיקה לייצר תירס. התוצאה הייתה שינויי מזג אוויר ורעב שהובילה למותם של רבים מבני המאיה.

סברה אחרת היא כי הגורם העיקרי להתמוטטות ערי המאיה היו המלחמות: ההתנגשויות התכופות בין ערי המדינה היריבות, הפכו למלחמות אכזריות בהיקף מלא, שייתכן וגרמו לקריסה החברתית, להרס הערים ולנטישתן.

עם הכיבוש הספרדי בשנים 15301546 המירו רוב בני המאיה את דתם, והפכו לנוצרים. עם זאת, בני המאיה מתקיימים גם כיום כקבוצה אתנית במדינות מרכז אמריקה, וישנם כ-6 מיליון בני אדם הדוברים שפות מאיה, שמקורן בשפה העתיקה של בני המאיה.

פולחן דתי ומעמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Palenque Relief.jpg

ערי המאיה היו לא רק מרכזי ממשל ושלטון אלא גם מרכזי פולחן. מקדשיהן נבנו בצורת פירמידות, בדרך כלל מדורגות. הדת שלטה בכל תחומי החיים. בני המאיה האמינו בפנתאון של אלים רבים אשר ייצגו את כוחות הטבע. כדי לזכות בהגנת האלים ולפייסם הוקרבו להם קורבנות, בהם קורבנות אדם- בהתנדבות אך גם בכפייה.

החברה בתרבות המאיה נחלקה לשלושה מעמדות:

  1. אצילים - כהנים, מפקדי צבא, סוחרים ובעלי מטעי הקקאו. הכהנים היו בעלי המשרות החשובות ביותר ושלטו באמצעות הגדת עתידות וכישוף.
  2. פשוטי העם - בעלי המלאכה, שהיוו את רובו של העם, העלו מס לאצילים ועבדו בעבודות כפיה שונות - בעיקר בניית מקדשים ועיבוד אדמות האצילים.
  3. שבויי מלחמה - מעמד שנחשב לחשוב ביותר. בניגוד לדעה הרווחת, לא תמיד נלקחו קורבנות האדם בכפייה מקרב שבויי המלחמה, אלא לעתים התנדבו מרצונם. הם נחשבו כנבחרי האל, נהנו ממותרות וקיבלו יחס של כמעט אלים עד שהוקרבו.

המיתולוגיה של המאיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיתולוגיה של המאיה

על פי המיתולוגיה של המאיה העולם נברא על ידי האלים כאשר בזמן אסיפת האלים הם הגיעו למסקנה שעליהם לברוא את העולם. על פי המיתולוגיה האלים בראו את העולם 5 פעמים וכל פעם הם לא מרוצים מהבריאה ולכן משמידים את העולם כדי ליצור עולם טוב יותר.

  1. במחזור הראשון האלים בראו את בעלי החיים אבל ראו שאלה יצורים טיפשים ולכן השמידו אותם.
  2. במחזור השני האלים בראו אנשים מבוץ אבל לאנשי הבוץ לא הייתה תודעה ולכן האלים השמידו גם אותם.
  3. במחזור השלישי האלים בראו את אנשי העץ אבל לאנשי העץ היה קשה לנוע ולכן האלים השמידו גם אותם.
  4. במחזור הרביעי האלים בראו אנשים מענבר אבל אלה שכחו אותם והפסיקו לעבוד אותם אז האלים השמידו גם אותם.
  5. במחזור החמישי האלים ערבבו דם ותירס ויצרו את בני האדם (או אנשי התירס). על פי נבואת המאיה סופו של המחזור החמישי התקיים ב-21 בדצמבר 2012. יש הסבורים כי יום זה אינו סופו של המחזור החמישי, אלא זהו פשוט היום האחרון בלוח השנה של המאיה, ואין לכך משמעות אפוקליפטית.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב ומספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספרות מאיה

כתב המאיה מורכב ממאות סימנים. במשך הדורות הכתב התפתח לאלפי סימנים. כתב המאיה הוא כתב אידיאוגרפי ופונטי. כלומר, שיש בו סימנים המייצגים מושגים וסימנים לייצוג עיצורים. עוד ידוע, שכתב המאיה מייצג חישובים אסטרונומיים, רשימות היסטוריות והגות.

בעת החדשה נעשו ניסיונות רבים לפענוח הכתב. על התהליך הקשתה העובדה שכשבאו הספרדים להביס את המאיה, הם שרפו את ספריותיהם הרבות ושרדו רק 3 ספרים שבהם ה"פופול ווך" (ראה " התחום הרוחני והדתי") ו"צ'אילאן באלאן"- קובץ נבואות של שבט המאיה.

על גופות שבויים נמצאו סימנים של שמותיהם ומתי נפלו בשבי. על כתובות האבן השונות מתועדים קטעים מהיסטוריית שבט המאיה.

המלכים ככל הנראה הבינו את ההשפעה העמוקה של המילה, עד כדי כך שמינו אנשים שנקראו כתבנים, שתפקידם לשבח את המלך ולהאדיר את שמו. ככל הנראה, בשום חצר מלכות בתקופה הקלאסית של המאיה (250-900 לספירה) לא קרה שלא היו כתבנים רבים. הכתבנים באו ממעמד האצולה, ולעתים אף היו בני המלך עצמו שלא עמדו למלוך אחרי מותו. לרוב חיו הכתבנים חיי רווחה, אך לאחר שהשליט שהכתבן פעל תחתיו הודח, גורלו של הכתבן יהיה דין מוות.

החישובים המתמטיים של בני המאיה יוצגו בעזרת מספרים ייחודיים בבסיס 20, בשיטה שהקדימה מבחינות מסוימות את יצוג המספרים ההודי-ערבי שהוא הבסיס לשיטה העשרונית המערבית.

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורת בני המאיה השתמרה בעבודות יד כמו אריגה ופיסול. בתמונה נשים בעיר גואטמלה אורגות בסגנון ובציוד מסורתי

ליצירותיהם השתמשו בני שבט המאיה בטקטיקות חריתה, תבליט, כיור ועיצוב. לכך הם השתמשו באבן, עץ, סטוקו וחומר. אחד מסוגי האומנות הוא פיסול. המאפיין את פסלי התירס של המאיה שחוטבו באבן געש הוא צורה ביצתית עגלגלה, לראשיהם קפלי שיער שגולשים לאחור בקווים קשתיים מקבילים שמדגישים את החיטוב הרחב והחלק של הפנים. העיניים מביטות כלפי מטה. אחד הסוגים הנפוצים של הפיסול היה אסטלות. הם הוקמו בכיכרות הערים, והיו בגודל 1-12 מטר. רוב המצבות מלאות תגליפים.

ברבים ממקדשי המאיה ישנם תבליטים. רוב העיטורים קשורים לאסטרונומיה, לוח השנה ושליטים בתנוחות המביעות סמכות, קבלת שבויים ושפיטת נתינים. בנוסף, יש בתחריטים חשיבות לגשם ולפוריות הקרקע.

עוד מודלים חשובים באמנות היה מוזיקה והצגות. הריקוד והשירה היו חלק בלתי נפרד מהטקסים. התהלוכות היו מלוות בתופים, בחלילים וברעשנים. שחקנים עם תלבושות משוכללות הציגו סצנות של מיתוסים ורקדו. המופעים אחדו את החברה למרות שהמשתתפים חולקו לקבוצות לפי עבודותיהם.

את כלי הנגינה בשבט המאיה ניתן לחלק ל-3 קבוצות: כלי נשיפה, הנפוצים ביותר בשבט, שכללו: חלילים מעצם ומקנה, חצוצרות מעץ וקונכיות. סוג שני הוא כלים המייצרים רטט חזק. התופים העתיקים שלהם הם הדוגמה הטובה ביותר לכלי נגינה מסוג זה שבשביל להכינו צריך קרמיקה, עץ וחיכוך בין התופים. סוג כלי הנגינה האחרון מורכב מרעשנים, קונכיית צב ותופים ללא קרום.

עוד אומנות חשובה אצל המאיה היא אמנות הקרמיקה. היא שונה מכל שאר סוגי האמנות בכך שבקרמיקה אמני המאיה מביעים את רגשותיהם. על כלי החרס שלהם הציגו בני שבט המאיה בני אדם, חיות ויצורים מיתולוגיים.

ארכיטקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדש של בני המאיה בעיר העתיקה פלנקה שבמדינת צ'יאפס במקסיקו

מרבית המקדשים של בני המאיה נבנו במעלה פירמידות אבן המורכבות ממדרגות רבות. המקדש עמד על במה מרובעת. הייתה בו כרבולת אבן, שעוטרה במוטיבים דתיים.

עוד סוג מבנים שבנו אנשי המאיה היו ארמונות, שנבנו על מישורי אדמה גבוהים והיה בהם מספר עצום של חדרים. החדרים לרוב עמדו בשני טורים, כאשר לכל חדר ישנו חדר מולו. בארמונות היו לרוב יותר מקומה אחת. במספר אתרים של שבט המאיה כל פעם הקומות קטנות יחסית לקומות שמתחתן. כך הארמון נראה כמו פירמידה.

בני המאיה בנו מצפי כוכבים ולוחות למדידת זמן שהיו מגדלים בעלי חתך עגול או ריבועי (ראה פירוט על מצפי הכוכבים בפרק אסטרונומיה).

היו לבני המאיה גם מגרשים למשחק הכדור שלהם שנקרא טלאצ'טלי. המגרש היה בשטח פתוח, ונתחם משני צדדיו בגדות אבן. הזירה הייתה בצורת H פחוסה.

הילדים ותפקידם בשבט המאיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד הילדים בשבט המאיה היה קודם כל לעזור לזקנים. בנוסף, היה מוטל עליהם לעזור בבית: לבנות מטלות משק הבית ולבנים לעזור לאביהם בחקלאות. לילדים הונחלו ערכים של מוסר עבודה, עזרה בקהילה, כיבוד המשפחה, עצמאות, ביטחון עצמי וקבלת החלטות. לילדים שיישמו את הערכים ציפה גמול ולאלו שלא עונש, לא ברור אם גופני או לא. בגיל 15 הם כבר היו אמורים להיות עצמאים.

הילדים לא למדו בבית הספר ורק הכמרים זכו לחינוך טוב. למען שיפור מאפייניהם הגופניים של הילדים השתמשו בטכניקות שונות. בכל יום נקבע שם אחר שהילדים בני המאיה שנולדו באותו יום נקראו על פיו. בשבט המאיה היה טקס התבגרות בגיל מסוים והיה בו מופע חשוב שלאחריו היה משתה גדול עבור כל המשתתפים. לאחר הטקס היה הילד כשיר לנישואים.

השוקולד בשבט המאיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידע בתחום השוקולד עבר מדור לדור בעל פה, על ידי אבנים, כלי חרס, מסמכים ועוד. המידע שהועבר עסק בהשבחת הקקאו ובשימוש בו בחיי היום-יום ובטקסים. אנשי המאיה האמינו שהשוקולד התגלה על ידי אלי ההר. הם גם האמינו באל קקאו והיה להם טקס מיוחד בשבילו שכלל הקרבת בעלי חיים, קקאו, נוצות, קטורת וחילופי מתנות.

נמצא כי שבט המאיה יצר תערובות של שוקולד עם חומרים שונים, כמו תירס, צ'ילי, וניל, חמאת בוטנים, פרחים שונים ודייסת תירס. תערובות אלו שימשו לצרכים בריאותיים ולצורכי הנאה. אנשי המאיה נהגו להקציף את השוקו החם ושתו אותו. לקצף של המשקה היה תפקיד חשוב ברפואת המאיה.

לשוקולד בשבט המאיה הייתה חשיבות כלכלית: בארבעה פולי קקאו ניתן היה לקנות דלעת, ב-100 פולי קקאו ניתן היה לקנות ארנבת או תרנגול הודו וב-1000 ניתן היה לקנות עבד.

הספרדים שכבשו את אזורי המאיה לא אהבו את השוקולד בהתחלה אך עם הזמן אימצו אותו והפיצו אותו באירופה.

אסטרונומיה ולוח השנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לוח השנה של המאיה

האסטרונומיה בשבט המאיה הייתה מאוד מפותחת. משכו הממוצע של סיבוב כדור הארץ סביב השמש, המכונה באסטרונומיה "שנה טרופית", הוא 365.242189 ימים, או 365 ימים, 5 שעות, 48 דקות ו-46 שניות בקירוב. בלוח השנה של המאיה אורך השנה הוא 365.2420. בלוח היוליאני שהיה מקובל באותו זמן באירופה, אורך השנה הוא 365.25 ימים, והיה הרבה פחות מדויק היות שבכל 128 שנה נוצרה סטייה של יום אחד. סטייה של יום אחד מתרחשת בלוח השנה של המאיה רק כל 5,291 שנים. לוח השנה של המאיה מדויק יותר אפילו מלוח השנה הגרגוריאני הנהוג כיום בעולם, והוא בן 365.2425 ימים. סטייה של יום אחד מתרחשת בלוח השנה הגרגוריאני כל 3,215 שנים.

לשבט המאיה היו מצפי כוכבים ולוחות למדידת זמן. לעתים הוקמה פירמידה שלמה או בניין נישא אחר כדי לשמש כלוח זמן. בקופאן, לדוגמה, הוקמה סדרה של בניינים, במרחק 12 ק"מ זה מזה, כלוח חקלאי. כאשר ראו, למשל, מבניין מספר 10 את השמש שוקעת בבניין 12, ידעו שהגיע הזמן לתחילת זריעת התירס. עוד דוגמה היא שכאשר הגיעה קרן השמש למצפה תת-קרקעי, ידעו שזהו היום הקצר או הארוך ביותר בשנה.

באחד מכתבי המאיה מציינים ליקויי חמה וירח עתידיים. הם רשמו במדויק 69 ליקויים, מתוכם רק 18 מעל אזור המדידה, והשאר במקומות אחרים בכדור הארץ. הידע האסטרונומי הועיל לשבט המאיה רבות בקביעת זמנים לחקלאות, לפולחן ולמלחמה.

על פי המאיה, היקום היה מחולק לשלושה חלקים: קשת השמיים המלאה בכוכבים, העולם האמצעי והסלעי של האדמה והעולם התחתון. היקום עצמו, כך האמינו המאיה, היה עץ ענק המתרומם לשמיים. העולם, גני העדן והעולם התחתון היו גוש אחיד בשם "קסיבאלבה". עץ הסייבה מסמל את העולם, והוא עובר בין כל אזורי היקום.

בני המאיה השאירו אחריהם קודים שמוצגים כצורות גאומטריות. הקודים נמצאים בלוחות הזמן שלהם, שביניהם "לוח הצולקין", האמור להציג תוכניתם של האלים לגבי העתיד. לוח הצולקין מורכב מעשרים גלופות ו-13 עשר טונים. הגלפים מייצגים חוכמה ואת חודשי השנה, בלוח של 260 יום. הטונים מייצגים את מספר הימים בחודש.

לשבט המאיה היו מספר נבואות. על פי המאיה, העולם הנוכחי, עם סוג האנשים שנמצא בו כיום, נברא ב- 13 באוגוסט 3114 לפני הספירה והיה לעולם הרביעי שנברא על פי מיתולוגיית המאיה. לוח המאיה מסתיים ב-21 בדצמבר 2012, והדעות נחלקו לגבי משמעות הדבר: האם בני המאיה האמינו שעולם חדש יווצר בתאריך זה או האם זהו סוף העולם (ראו עוד בערך תופעת 2012).

רפואת המאיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיטה הרפואית שהייתה בשימוש שבט המאיה ורבים משתמשים בה גם היום היא שמאניזם. בשיטה הזו המחשבה היא שכל מחלה היא תוצאה של פעולה רעה. לכן, בשיטת הריפוי מנסה הרופא להשיב לחולה את נשמתו. בשלב הראשון הוא השתמש בצמחים, ולאחר מכן על פי המאיה הוא יוצא לעולמות אחרים ולעתים אף נלחם שם, ולוקח מהם את רסיסי הנשמה של החולה ומחזיר אותם לחולה. במהלך כל שלבי הריפוי שר השמאן.

שבט המאיה מצאו מספר מאפיינים רפואיים חשובים בשוקולד, והם: מניעת עלייה במשקל, עירור מערכת העצבים ושיפור מערכת העיכול. משקאות אלכוהוליים וסמים גרמו, על פי אנשי המאיה ליכולת לחזות את העתיד. כך הפכו השיכורים לרופאים שתפקידם לפרש את הסיבות שגרמו למחלה. עוד מהצומח שהיו בשימוש ברפואת המאיה הם דבש, פלפלים, אבוקדו ועוד יותר ממאה צמחים שונים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נחום מגד, שבטי המאיה (מ-2000 לפנה"ס עד ימינו), באתר מט"ח
  2. ^ אורן הוברמן, מה התירס רוצה, "כלכליסט", 17 בנובמבר 2011
  3. ^ שם

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Albertina Saravia E, Popol Vuh - Ancient stories of the Quiche indians of Guatemala. 1991.
  • Mary Ellen Miller, Maya Art and Architecture. Thames & Hudson 1999.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]