אנדריי טרקובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדריי טרקובסקי
Андре́й Тарко́вский
לידה 4 באפריל 1932
זאבראז'יה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בדצמבר 1986 (בגיל 54)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הרוסי סן-ז'נביאב-דה-בואה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Andrei Arsenyevich Tarkovsky עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1958–1986 (כ־28 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
בן או בת זוג
  • Irma Raush (אפריל 1957יוני 1970)
  • Larisa Tarkovskaya (197029 בדצמבר 1986) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנדריי ארסנביץ' טרקובסקירוסית: Андре́й Арсе́ньевич Тарко́вский;‏ 4 באפריל 1932, מחוז איוואנובו, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות28 בדצמבר 1986, פריז) היה במאי קולנוע רוסי עטור פרסים. סרטיו מרבים לעסוק בסוגיות פילוסופיות ומטפיזיות, והם בעלי סגנון קולנועי ייחודי, מובחן ומוקפד. הבמאי אינגמר ברגמן אמר עליו: "טרקובסקי הוא עבורי [הבמאי] הגדול ביותר, זה שהמציא שפה חדשה".[1]

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרקובסקי נולד בכפר קטן במחוז איוואנובו שבברית המועצות. אימו, מריה איבנובנה לבית וישניאקוב, הייתה סופרת ואביו, ארסני טרקובסקי, היה משורר נודע ומתרגם ממוצא פולני.

במהלך ילדותו פרצה מלחמת העולם השנייה וקטעה את לימודיו במוסקבה. אביו, שחזר הביתה בתום המלחמה נפרד מאמו ועזב את הבית. אנדריי ואחותו נשארו לגור עם אמם. חוויות ילדותו משמשות מוטיב חוזר בכל סרטיו במידה זו או אחרת, בעיקר בסרט "מראה", שם באים לידי ביטוי באופן הברור ביותר הפרטים האוטוביוגרפיים האלה ובעיקר דמותה הדומיננטית של האם.

בשנת 1951 החל בלימודי מזרחנות במוסקבה אך לא סיים אותם. בשנת 1954 התקבל למכון הרוסי לקולנוע היוקרתי. ב-1960 קיבל את הדיפלומה עבור סרטו הקצר "המכבש והכינור", שזכה להכרה בינלאומית (זכה בפרס בפסטיבל סרטי הסטודנטים הבינ"ל בניו יורק).

בשנת 1962 יצא סרטו העלילתי הראשון נעורי איבן. טרקובסקי הסכים לביים את הסרט, המבוסס על ספרו של ולדימיר בוגומולוב, מכיוון שהזדהה עם דמותו של הילד המיטלטל בין סכנות המלחמה. הסרט מספר על ילד שמשפחתו נטבחה על ידי האויב הגרמני במלחמת העולם השנייה, אשר מצטרף לשורות הצבא האדום ונלחם מעבר לקווי האויב בתור נער שליח. בסרט זה בא לידי ביטוי לראשונה מוטיב ההקרבה העצמית של הגיבור, בדומה לדמותו של ישו, הלוקח על עצמו את סבל העולם למען האנושות. מוטיב זה עובר כחוט השני מסרט זה ועד סרטו האחרון, "הקורבן". למרות היותו סרטו הארוך הראשון של טרקובסקי, הוא זכה להכרה בינלאומית וגרף את פרס "אריה הזהב" בפסטיבל ונציה.

בניגוד ל"ילדותו של איבן", שנעשה בחסות המשטר הסובייטי ובתמיכתו, סרטו השני, אנדרי רובליוב משנת 1969, סיפורו של צייר בן המאה ה-15, עורר מחלוקות קשות ונאסר להקרנה בברית המועצות עד שנת 1973. המשטר ראה בסרט חריגה מהאמת ההיסטורית, כפי שהייתה צריכה להראות. כאן חלה נקודת מפנה בחייו של טרקובסקי, שהקשתה על המשך יצירתו בברית המועצות ובסופו של דבר הביאה לעזיבת מולדתו.

סרטו השלישי של טרקובסקי הוא עיבוד קולנועי לספרו של סטניסלב לם, סולאריס (1972). זהו סרט מדע בדיוני, שעוסק בשאלות פילוסופיות על קיום האדם ומקומו בעולם. פסיכולוג יוצא מכדור הארץ אל תחנת חלל המרחפת מעל פלנטה זרה ומרוחקת, שהאוקיינוס על פניה נחשב לבעל חיים תבוניים אך זרים לחלוטין, וכל ניסיונות המדע ליצור עמו תקשורת נכשלים. בתחנה נאלצים המדענים להתמודד עם אירועים החורגים מיכולת ההבנה האנושית. באמצעות תגובתם חוקר הסרט את גבולותיה של יכולת התבונה האנושית להתמודד עם מציאות זרה, ובפרט, להתמודד עם חלקים בנפש האדם שבאופן רגיל אין אליהם גישה. האם יכול אדם לנהוג במוסריות בסביבה זרה, שאינה מצייתת לכללים אנושיים? תשובתו של טרקובסקי לשאלה זו שונה מזו של סטניסלב לם. הסרט זכה בשני פרסים בפסטיבל קאן.

"מראה" משנת 1975 הוא, אולי, הסרט האישי, המורכב והעשיר מבין כל סרטיו של טרקובסקי. התפתחות השפה הקולנועית של טרקובסקי מגיעה בסרט זה לבשלות. הסרט אינו מציית לאחדות המרחב והזמן בעלילה. הוא בנוי על מערכת דימויים החודרת לעומק נפשן של הדמויות ולא על הפעולות היומיומיות שמניעות את הדמויות.

בשנת 1979 יצא הסרט "סטאלקר". עיבוד קולנועי לספרם של ארקדי ובוריס סטרוגאצקי, פיקניק בשולי הדרך (1979). "סטאלקר" הוא סיפור מסע לאזור לא נודע, גם מקום פיזי הנסגר לכניסה על ידי השלטונות וגם אזור תודעה שממעטים לחקור אותו. הגיבור, מורה רוחני בשם סטאלקר, מוביל את המסע הכולל שתי דמויות נוספות: סופר ציני ומדען שקט ופורס באוזניהם את משנתו.

ב-1982 עזב טרקובסקי את מולדתו, לאחר שעשיית הסרטים תחת עינו הפקוחה של המשטר הנוקשה הפכה לקשה מנשוא. הוא התחיל לעבוד באיטליה ובשנת 1983 יצר את סרטו "נוסטלגיה". את התסריט כתב עם חברו, התסריטאי האיטלקי הנודע, טונינו גווֶרה (Tonino Guerra) עם אולג ינקובסקי בתפקיד הראשי.

לאחר נדודים ארוכים הגיע לשוודיה, שם התחיל לעבוד עם כמה מאנשי צוותו הקבועים של אינגמר ברגמן, ביניהם הצלם סוון ניקוויסט (Sven Nykvist) והשחקן ארלנד יוזפסון (Erland Josephson), ששיחק גם ב"נוסטלגיה". איתם הוא יצר את סרטו האחרון הקורבן ב-1986, סרט על משפחה המתגוררת באי מבודד בים הצפוני, ערב מלחמת עולם שלישית. כמו בסרטיו הקודמים, לוקח על עצמו הגיבור (שלמעשה, כגיבורי טרקובסקי האחרים, מתאים יותר להגדרה אנטי גיבור), את חטאי המשפחה ואת האחריות להצלתם.

בנוסף לשבעת הסרטים הארוכים שיצר, ביים טרקובסקי מספר הצגות תיאטרון ואופרה באירופה.

ב-28 בדצמבר 1986 נפטר בפריז ממחלת הסרטן.

סרטים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של א. טרקובסקי
שנה סרט
בימוי תסריט עריכה משחק
1956 The Killers כן כן כן
1958 There Will Be No Leave Today כן כן כן
1960 המכבש והכינור כן כן
1962 נעורי איבן כן כן
1966 אנדרי רובליוב כן כן
1972 סולאריס כן כן
1974 מראה כן כן כן
1979 סטאלקר כן כן
1983 Nostalghia כן כן
1986 The Sacrifice כן כן כן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדריי טרקובסקי בוויקישיתוף

רות נצר. הקורבן הגואל - הקורבן של טרקובסקי. בתוך: נפש הקולנוע. רסלינג. 2014. עמ' 233-242

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]