אצטרולב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אצטרולב מהמאה ה-16
אצטרולב פרסי מהמאה ה-18

אַצְטְרוֹלָב הוא מכשיר מכני המשמש לקביעת זוויות גרמי השמים ביחס לאופק, והיה מכלי הניווט העיקריים עד למאה ה-18, בה נתפס מקומו על ידי הסקסטנט.

אצטרולב מורכב מלוח עגול, המכויל במעלות (בדומה למד זווית), ומזרוע מסתובבת המחוברת למרכזו. כאשר סימון ה-0° מיושר עם האופק, וכוכב כלשהו (או כל גוף שמימי אחר, שמיקומו ידוע) "נראה" בקצה הזרוע, נמדדת הזווית (במעלות) אל הכוכב (מכאן השם "אסטרו" - כוכב + "לב" - לקחת).

על המעגל חרוטים קווי הקוארדינטות שמייצגים הטלה סטריאוגרפית של ספרת השמים, כפי שהם במקום ידוע כלשהו על פני כדור הארץ. מעל מערכת הגריד הזו מסתובבת ה"רטה", שהיא מסגרת עם סימונים שנקודותיה מסמלות כוכבי שבת. לאחר שהמכשיר מכויל לשעה הנוכחית, ניתן לקרוא את מיקום הכוכב מהגריד. ניתן לבצע גם את ההפך ולהתאים את האצטרולב למיקום הידוע, ולדעת, לפי החישוב, מה השעה.

האצטרולב הומצא ככל הנראה על ידי היפרכוס (המאה ה-2 לפנה"ס). תלמי היה הראשון שתיאר הטל סטריאוגרפי (במאה ה-2). האצטרולב הגיע לעולם המוסלמי במאה ה-8 או ה-9 ועל כן מקור שמו הוא בערבית. האצטרולב חזר מחדש לאירופה דרך ספרד המוסלמית במאה ה-11 (המגלים הנוצריים המוקדמים של האסטרונומיה הערבית היו גרברט מאורילק והרמנוס קונטרקטוס). הרקע המתמטי בוסס על ידי אל-באטאני בחיבורו "כיתאב אז-זיג'" (סביבות 920), שתורגם ללטינית על ידי אפלטון טיבורטינוס (De Motu Stellarum).

הסופר האנגלי ג'פרי צ'וסר (סביבות 1343 - 1400) כתב חיבור על האצטרולב עבור בנו. במאה ה-15, בונה המכשירים הצרפתי ז'ן פוסוריס (סביבות 1365 - 1436) התחיל למכור אצטרולבים בחנותו בפריז, כמו גם שעוני-שמש ידניים והמצאות מדעיות נוספות של התקופה. האצטרולב המתכתי הראשון הידוע במערב אירופה תוכנן ונבנה על ידי האסטרונום היהודי רבי אברהם זכות (1452-1514) בליסבון שבפורטוגל. האצטרולבים המתכתיים היו מדויקים בהרבה מאלה העשויים עץ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]