ארז'בט פזקאש
 | |
| לידה |
10 במרץ 1900 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
25 במאי 1967 (בגיל 67) הג'ווידק, הונגריה |
| שם לידה |
Funk Erzsébet |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| השכלה |
אוניברסיטת מוהולי-נג'י לאמנות ולעיצוב |
| תפקיד |
פרופסור |
| בן או בת זוג |
ארנו גרו (1936–1967) |
| פרסים והוקרה |
מסדר העמל (1955) |
  | |
ארז'בט פזקאש (במקור עד 1904 פונק-Funk,[1] בהונגרית: Fazekas Erzsébet; בודפשט, 10 במרץ 1900 – בודפשט, 25 במאי 1967)[2] הייתה היסטוריונית, פרופסור באוניברסיטה, דוקטור למדעים היסטוריים (1952), אשתו של ארנה גרה, אחותה של הסופרת והעורכת אנה פזקאש, דודתו של הסופר והעיתונאי אישטוואן קולצ'אר הבן.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארז'בט פונק נולדה במשפחה יהודית כבתם של עמנואל (מנו) פזקאש (פונק) (1861–1930),[3] פקיד ושל סידוניה (שרולטה) הירש (1870–1944). היא החלה את לימודיה באקדמיה ההונגרית לאמנויות שימושיות. בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההוהגרית, הצטרפה לתנועת הנוער הקומוניסטית. לאחר נפילת הדיקטטורה של הפרולטריון ברחה לווינה בסתיו 1919 ובילתה בה את השנתיים שלאחר מכן בעבודות מפלגתיות בלתי חוקיות. ועדת החוץ של מפלגת הקומוניסטים של הונגריה שלחה אותו לרומניה ב-1921, גם שם ביצעה תפקידים מפלגתיים בלתי חוקיים. לאחר שנעצרה מספר פעמים על ידי השלטונות הרומניים, חזרה ב-1924 לבירת אוסטריה. בשנות ה-30 של המאה ה-20 כבר התגוררה בפריז, שם עבדה במפלגה הקומוניסטית של צרפת ובארגוני הכיסוי של ההגירה הקומוניסטית ההונגרית. היא המשיכה את לימודיה בסורבון, שם למדה היסטוריה צרפתית. היא השתתפה במלחמת האזרחים בספרד. ב-1939 חזרה לזמן קצר לפריז, ומשם עברה לברית המועצות. בשנים 1940–1941 הייתה מתמחה במכון ההיסטוריה של האקדמיה הסובייטית למדעים. במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה מתנדבת בצבא האדום, שם עסקה בעבודת תעמולה פוליטית במחנות שבויים הונגרים ורומניים. חזרה להונגריה בינואר 1945. שם עבדה כפעילת מפלגה של מארגני הסיוע הלאומי. ב-1949 הפכה למזכירת המועצה האקדמית ובתפקיד זה מילאה תפקיד משמעותי בשינוי האקדמיה ההונגרית למדעים. ממרץ 1950 עד פברואר 1953, כיהנה כפרופסור הראשי וראש החוג של המחלקה להיסטוריה אוניברסלית של אוניברסיטת סגד, ומפברואר 1953 ועד פרישתו לגמלאות ב-1957 הייתה הפרופסור הראשי של המחלקה להיסטוריה אוניברסלית וראש המחלקה להיסטוריה מודרנית של אוניברסיטת אטווש לוראנד. במחצית השנייה של שנות ה-50 ביקר מספר פעמים במכון להיסטוריה של האקדמיה הסובייטית למדעים כחוקרת אורחת.
בלווייתה ספדו לה אישטוואן פלדש בשם ועדת המפלגה המחוזית, לאסלו נוואי בשם פדרציית הפרטיזנים ההונגרית ואימרה טרנצ'ניי-ולדאפפל בשם חברים ועמיתים.[4]
תחומי המחקר שלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כהיסטוריונית עסקה בהיסטוריה ההונגרית המודרנית והמוקדמת וכן בהיסטוריה המודרנית והאוניברסלית, בעיקר בעידן המהפכות הגדולות, 1789–1793 המהפכה הצרפתית הגדולה וכן במהפיכת 1848 בהונגריה. פזקאש חקרה את ההשפעה הבינלאומית של המהפכות האירופיות ואת שאלת הלאום ההונגרי. בשנים האחרונות לחייה עבד כמתרגמת, ובעיקר תרגמה להונגרית כתבים הקשורים לתנועת הפועלים הלאומית, יצירות היסטוריות וזיכרונות (למשל הרומן האוטוביוגרפי של דולורס איבארורי).
עבודותיה העיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בדרך לשחרור. ספר דיווחים. ההקדמה נכתבה על ידי בלה אילש. (בודפשט, 1945)
- השוואה בין חוק הלאומיות משנת 1849 ו-1868 מנקודת מבטם של הכוחות הפרוגרסיביים של ההיסטוריה (כתב העת "מאות", 1948 וכן בודפשט, 1949)
- מוצא המדיארים. שיחתה של ארזיבטפזקאש עם שני מדענים סובייטים מצטיינים - ולרי ניקולאייביץ' צ'רנצוב וסרגיי פבלוביץ' טולסטוב - על מוצאם של המדיארים. (בלשנות הונגרית, 1949)
- עריכה נודדת. דיווחים. ההקדמה נכתבה על ידי בלה אילש. אייר: Tamás Szekskó. (בודפשט, אנשים תרבותיים, 1955)
- שחרור הונגריה וכמה סוגיות של המהפכה הדמוקרטית של עמנו (Századok, 1955)
- כמה סוגיות של התנאים המוקדמים של המהפכה הדמוקרטית העממית לפני השחרור (שנתון של אוניברסיטת אטווש לוראנד. 1955. בודפשט, 1956)
תרגומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תנועת הפועלים במדינות קפיטליסטיות. 1959–1961. אוסף מאמרים. (בודפשט, 1962)
- דולורס איברורי : הדרך היחידה. רומן אוטוביוגרפי. (בודפשט, קושוט, 1964)
- היסטוריה של המפלגה הקומוניסטית הספרדית. עורכת. קהילת הפועלים שנוצרה על ידי הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הספרדית בהנהגתה של דולורס איברורי. (בודפשט, קושוט, 1964)
- רולף בורמן: נעורים ואהבה. תרגמה עם ג'רג' גלרט. (בודפשט, קושוט, 1967)
- פיטר בולס: חוטים מובילים לוושינגטון . (בודפשט, HM, 1967)
- היסטוריה של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית. חובר על ידי. הוועדה ההיסטורית של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית בראשות ז'אק דוקלוס ופרנסואה בילו. (בודפשט, קושוט, 1968)
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עיטור מסדר החירות ההונגרי דרג כסף (1946)
- עיטור מסדר העמל (1955)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Gulyás Pál: Magyar írók élete és munkái – új sorozat I–XIX. Budapest: Magyar Könyvtárosok és Levéltárosok Egyesülete. 1939–1944., 1990–2002, a VII. kötettől (1990–) sajtó alá rendezte: Viczián János (פאל גויאש: חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים - סדרה חדשה I-XIX. בודפשט: אגודת הספרנים והארכיונאים ההונגרים. 1939–1944)
- Magyar életrajzi lexikon III: Kiegészítő kötet (A–Z) . Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1981. ISBN 963-05-2500-3 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
- Névpont (אתר נקודת שם)
- Új magyar életrajzi lexikon II. (D–Gy). Főszerk. Markó László. Budapest: Magyar Könyvklub. 2001. ISBN 963-547-414-8 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Az engedélyt tartalmazó BM rendelet száma/évszáma: 44719/1904. Forrás: MNL-OL 30792. mikrofilm 683. kép 1. karton. Névváltoztatási kimutatások 1904. év 15. oldal 9. sor
- ^ "Halotti bejegyzése a Budapest XII. kerületi állami halotti akv. 1188/1967. folyószáma alatt".
- ^ "Fazekas Manó halotti bejegyzése a Budapest V. kerületi polgári halotti akv. 178/1930. folyószáma alatt".
- ^ "Eltemették G. Fazekas Erzsébetet". Népszabadság. 1967-06-01. p. 8.