ארץ המרדפים
ארץ המרדפים היה כינויה של בקעת הירדן בתקופה שאחרי מלחמת ששת הימים. תקופה זו התאפיינה במאבק מתמשך במחבלים פלסטינים שחדרו לשטחה של ישראל דרך הגבול עם ירדן. בתקופה זו הוקמה חטיבת הבקעה שתפקידה היה להגן על גבולה המזרחי החדש של מדינת ישראל. מאות מחבלים נהרגו ונשבו בעשרות מרדפים בבקעת הירדן, ומנגד גם לחיילי צה"ל היו נפגעים רבים.
באמצע יולי 1970 החל צבא ירדן לפעול ביד חזקה כנגד המחבלים. ב-17 בחודש נלכדו 16 מחבלים בצפון הבקעה. 40 מחבלים הסגירו עצמם לצה"ל, מאימת הצבא הירדני. מאז ועד ספטמבר 1972 לא הייתה בבקעת הירדן אף תקרית רצינית. חקלאים החלו מעבדים את חלקותיהם בעברו השני של הנהר, ללא חשש ודייגים ישראלים יצאו לדוג בירדן[דרוש מקור] במקומות שקודם לכן לא העזו להתקרב אליהם.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפיינים בשיטת המרדפים
כנגד החוליות שהצליחו לחצות את הירדן ולחדור לגדה המערבית הופעלה במלחמת ההתשה צורת קרב חדשה - המרדף. בשיטת קרב זו הופעלו כוחות ניידים של חי"ר (צנחנים וסיירות) שהשתמשו במסוקים ובזחל"מים. המרדפים התנהלו בתנאי שטח קשים ביותר ולעתים בתנאי מזג אוויר קשים. לאחר שאותרה חדירת מחבלים, נעו גששים עם הכוחות כדי להמשיך ולעקוב אחרי המחבלים. כשאותרו המחבלים היו כוחות צה"ל מכתרים אותם וקוראים להם להכנע. במידה וסירבו היו כוחות צה"ל נכנסים איתם לקרב מגע.
[עריכה] אירועים בולטים
- בתאריך ה-26 ביולי 1968 נהרגו באזור פצאל 8 מחבלים ואחד נפצע ונתפס. בקרב זה נהרגו מפקד חטיבת הבקעה אל"מ אריה רגב וסרן גד מנלה. על שמם נקרא היישוב ארגמן.
- ב-19 בספטמבר אותה שנה נהרגו חמישה מחבלים שחדרו בגזרת אום-צוץ והצליחו להתרחק כ-14 ק"מ מהירדן, במעלה ואדי שובאש (נחל בזק). בקרב זה נהרגו שישה חיילי צה"ל ובהם סא"ל משה פלס (סטמפל) מפקד גדוד 50.
- ב-20 בדצמבר נערך קרב בואדי קלט נגד חולית מחבלים. 2 מחבלים נהרגו ו-6 נשבו. בקרב נהרג סא"ל צביקה עופר מפקד סיירת חרוב.
- "מרדף המערה" ב-11 במרץ 1969 בו נהרגו שבעה מחבלים ושלושה חיילי צה"ל. המרדף העלה לסדר היום הציבורי את סוגיית המפקדים ההולכים בראש הכוח ובכך חשופים לסיכון גבוה ואת סוגית טוהר הנשק בהקשר של שימוש המחבלים באזרחים.
[עריכה] בתרבות
ארץ המרדפים היוותה השראה לשירו של ירון לונדון "מרדף"[1].
