חטיבת כפיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חטיבת כפיר
Logo hativa 900.png
תג החטיבה
"משפחה לוחמת / שואגים כאריות"
פרטים
כינוי חטיבה 900
מדינה Flag of Israel.svg  ישראל
שיוך IDF new.png  צה"ל
יחידת אם עוצבת עידן
סוג היחידה חטיבת חי"ר סדירה
בסיס האם מחנה בקעות
תאריכים וזמנים
הקמת היחידה שנות ה-90 של המאה ה-20
מקים היחידה אל"ם אייל נוסובסקי
מלחמות

האינתיפאדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה

נתוני היחידה
ציוד עיקרי M4 פלאט-טופ, M16 קצר, מאג, נגב ונשק נוסף
פיקוד
מפקדים פירוט בערך
דגל החטיבה
סיכת הלוחם החדשה של החטיבה
כומתת החטיבה

חטיבת כפיר (חטיבה 900) היא חטיבת חיל רגלים הנמצאת תחת פיקודה של עוצבת עידן בפיקוד המרכז של צבא ההגנה לישראל.

החטיבה מכילה את "גדודי ה-90" - יחידות שייעודן היה שירות בשטחי יהודה, שומרון ועזה. החטיבה מורכבת משישה גדודים אשר מתמחים בלחימה זעירה ולוחמה כנגד טרור בדגש על שטחים בנויים ומורכבים. החטיבה מבצעת מעל 70 אחוזים מהמעצרים שישראל מבצעת כיום בשטחים [דרוש מקור]. החטיבה מיועדת להתחיל לפעול בגזרות אחרות ולרכוש את היכולת לפעול כיחידה מתמרנת. חיילי החטיבה חובשים כומתה בצבעי הסוואה (מנומרת) עם סמל חיל הרגלים ונועלים נעליים אדומות.

מפקד החטיבה מאז יולי 2013 הוא אלוף-משנה אשר בן לולו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורה של החטיבה הוא בגדודי החי"ר הייעודי שהוקמו החל משנות ה-90 של המאה ה-20, ככוחות שתפקידם להתלוות לכוחות שריון (חיל רגלים ממוכן). חלק מהגדודים הוקמו על בסיס פלוגות חרמ"ש (חיל רגלים משוריין) שפעלו במסגרת חטיבות מרחביות (כגון שמשון) או על בסיס יחידות מיוחדות עצמאיות קיימות (כגון דוכיפת), וחלק מהגדודים הוקמו מן היסוד מאוחר יותר.

במהלך האינתיפאדה השנייה הוחלט להסב אותם לגדודים ייעודיים ללחימה בטרור בערים ביהודה והשומרון וברצועת עזה[1]. ב-2003, לאחר פירוקה של חטיבה 500 של חיל השריון, (שנקראה "כפיר" גם כן) הוסבו רוב חייליה ללוחמי חי"ר ונוספה לכל גדוד פלוגה ותיקה שנקראת "מבצעית".

בטרם ההקמה הרשמית של החטיבה אוחדו "גדודי ה-90" תחת קורת גג אחת שנקראה "אגד 900" שהיה תחת פיקודו של אל"ם אייל נוסובסקי שכיהן עד 23 באוקטובר 2005 כמפקד האגד. ב-6 בדצמבר 2005 אוחד אגד 900 לחטיבת חי"ר סדירה בפיקודו של מפקד האגד השני אלוף משנה דוד מנחם, מפקד חטמ"ר אפרים בעבר, שהפך למח"ט הראשון של החטיבה שנקראה מאז "חטיבת כפיר".

חיילים מגדוד נצח יהודה, חטיבת כפיר, עם ציוד לחימה לפני פעילות מבצעית

לוחמי החטיבה עוברים, בדומה לכל חיילי החי"ר, הכשרת רובאי 07. בחטיבה משקיעים בתחום השטח הבנוי יותר מחטיבות אחרות ומכאן שגם הכשרתם מעט ארוכה יותר. בנוסף, כפיר החטיבה היחידה שמקיימת שיעורי ערבית לטירוניה עקב השירות בחיכוך אוכלוסייה פלסטינית יותר מהשאר. עד להקמת החטיבה ביצעו לוחמי החי"ר הייעודי את פרק הכשרתם במתקן אדם שבמרכז הארץ, ולאחריה עברה ההכשרה למחנה פלס בבקעת הירדן המשמש כבסיס האימונים החטיבתי.

עם הקמת החטיבה הוענקו לחייליה פריטי זיהוי ייחודיים - כומתה חטיבתית מנומרת, אשר החליפה את הכומתה השחורה איתה הלכו רוב חיילי החטיבה, וסיכת לוחם חדשה, אשר מוענקת ללוחמים שסיימו מסלול. סיכת הלוחם הקודמת הפכה לסיכה גדודית שאותה מקבל הלוחם בסיום הכשרת החי"ר. כמו כן הוחלפו כל התגים בחטיבה לתג אחיד, המורכב מחרב, המסמלת את הלחימה בשטחים וכנפיים המסמלות את המוסריות הנדרשת בה. בנוסף הוכרז דגל חטיבה חדש: חציו לבן וחציו צבעי הסוואה כהים.

אתר ההנצחה החטיבתי בעפולה (פרט)

בפברואר 2007 התקיים בתל חדיד לראשונה טקס סוף מסלול חטיבתי משותף לכל הגדודים. ביולי אותה השנה נערך טקס זיכרון ראשון לחללי חטיבת כפיר ביד לבנים בעפולה, והתקיים טקס הנחת אבן פינה לאנדרטת חטיבת כפיר ליד עפולה. העיר עפולה הוכרזה כעיר המאמצת של חטיבת כפיר וביום 7 בספטמבר 2010 נחנך אתר ההנצחה החטיבתי מול בית חולים העמק בעפולה.

בקיץ 2007 נחשפה פרשה במסגרתה חטפו חיילים מגדוד לביא בפיקוד קצין מונית פלסטינית בדאהרייה, כפתו את נהג המונית, נסעו ברחבי העיירה ולבסוף ירו בעובר אורח לא חמוש ופצעו אותו קשה. לאחר-מכן, במהלך התחקיר הצה"לי, שיקרו החיילים על הפעולה‏[2]. בפברואר 2008 חשפה תוכנית הטלוויזיה "עובדה" עדויות על סדרת מקרים שבהם התעללו חיילים מחטיבת כפיר בפלסטינים‏[3].

במבצע עופרת יצוקה לחם גדוד חרוב ברצועת עזה. במהלך הלחימה בדרום הרצועה נהרג מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד‏[4].

באוקטובר 2009 עלתה החטיבה לכותרות כאשר מספר טירונים מגדוד שמשון הניפו כרזות כנגד פינוי יישובים במהלך טקס השבעתם. שני אירועים דומים אירעו בימים שלאחר מכן בחטיבה ועוררו דיון ציבורי שסבב סביב סוגיית הסרבנות, פינוי יישובים בידי צה"ל ומעמד ישיבות ההסדר‏[5]. החיילים טופלו בחומרה על ידי מפקד החטיבה, נשלחו למחבוש והודחו מהחטיבה.

בחודש מאי 2010 החטיבה ביצעה את התרגיל החטיבתי הראשון בתולדותיה‏[6], לראשונה גדוד מהחטיבה ביצע פעילות מבצעית בגבול הלבנון בחודש יוני 2011 ביצעה החטיבה תרגיל חטיבתי, באש, במתאר צפוני.

בחודש נובמבר 2012, במהלך מבצע "עמוד ענן", הוקפצו לגבול עזה הגדודים "חרוב" (93) ו"לביא" (96) והיו אופרטייבים לכניסה ללחימה בפעם הראשונה מאז הקמת החטיבה. בנוסף באותו החודש, החלה החטיבה לראשונה אימון חטיבתי ברמת הגולן כדי להתאמן למלחמה במתאר הצפוני כצעד נוסף של החטיבה ליישר קו עם שאר חטיבות חיל הרגלים הוותיקות יותר.

בספטמבר 2014 עברה החטיבה לכפיפות עוצבת עידן.

מבנה חטיבת כפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימון לוחמה בשטח בנוי של מפקדי פלוגות בחטיבת כפיר
האנדרטה לחללי חטיבת כפיר בעפולה

בשנותיה הראשונות של החטיבה, כהמשך המסורת של גדודי ה-90 בטרם אוגדו לחטיבה, ועל מנת להתמחות בגזרת פעולה קבועה, הוכפפו גדודי החטיבה דרך שגרה למספר חטיבות מרחביות (חטמ"ר) באוגדת איו"ש (אזור יהודה ושומרון), ולמעשה היוו כוח חי"ר אורגני של חטיבות מרחביות אלה:

  • נחשון (90) - תחת פיקוד חטיבה מרחבית אפריים, חלשו על גזרת הערים טול כרם וקלקיליה
  • שמשון (92) - תחת פיקוד חטיבה מרחבית עציון, חולשים על אזור גוש עציון.
  • חרוב (93) - תחת פיקוד חטיבה מרחבית שומרון, חולשים על גזרת העיר שכם וסביבתה.
  • דוכיפת (94) - תחת פיקוד חטיבה מרחבית בנימין, חולשים על גזרת רמאללה.
  • לביא (96) - תחת פיקוד חטיבה מרחבית יהודה, חולשים על גזרת הר חברון.
  • נצח יהודה (97) - תחת פיקוד חטיבה מרחבית מנשה, חולשים על אזור צפון השומרון וגזרת העיר ג'נין.

מתחילת שנת 2008 הפכו הגדודים לניידים כבשאר חטיבות החי"ר והם אינם עוד משתייכים לגזרת פעולה מסוימת, אלא מבצעים תחלופה שוטפת בגזרות שונות באיו"ש, ברצועת עזה ובגבול הצפון. גדודי החטיבה הופעלו במבצעים 'עופרת יצוקה' ו'עמוד ענן'.

גדס"ר כפיר: ביוני 2011 הוכרז על הקמת גדוד סיור בחטיבת כפיר, ופורסם שגדוד חרוב הוא זה שנבחר להיות הגדס"ר החדש של החטיבה, ובמרץ 2013 נפתחה מחלקת פלחי"ק בגדוד ייעודית שסוללת את הדרך להקמת שאר פלוגות הגדס"ר (פלחה"ן, פלנ"ט, ופלס"ר). כך בעצם ימשיך את מורשתה של סיירת חרוב. זאת בשביל להעלות את יוקרתה של חטיבת כפיר ולהפוך אותה לחטיבת חי"ר מן המניין. בנוסף לכך דובר על סגירתם של חלק מהגדודים האחרים‏[7].

נחשון (90)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד נחשון הוקם בשנת 1998 כגדוד ייעודי ללחימה בשטחי יהודה ושומרון. הפלוגה הראשונה בגדוד הוקמה בנובמבר 1998 ובשנת 2000 הוקם הגדוד כולו באופן רשמי. בשונה מגדודים אחרים בחטיבה לא השתייך הגדוד לגדודי החירמ"כ, והוא סופח לגדודים אלה כאשר הם אוגדו לקבוצה אחת, כגדודי חי"ר רגילים. הגדוד היה כפוף קודם להקמת חטיבת כפיר לחטיבה המרחבית אפרים, ובמשך מספר שנים היו שתי הערים הגדולות בגזרת החטיבה: טול כרם וקלקיליה תחת אחריות הגדוד. קו התפר שבגזרת הערים וקרבתן למישור החוף וערי המרכז היוו אתגר מבצעי. בגזרה זו נחל הגדוד הצלחות מבצעיות רבות במהלך "אירועי גאות ושפל" שקדמו להאינתיפאדה השנייה ובמהלך מבצע חומת מגן בו לקח חלק בשיתוף כוחות שריון וחטיבה 55 בכיבוש העיר טולכרם. לאחר מכן המשיך הגדוד בפעילות מבצעית אשר כללה פשיטות, מעצרים ומארבים כחלק ממבצע דרך נחושה. בגזרה זו שכל הגדוד אחדים מלוחמיו ומפקדיו במהלך פעילות מבצעית, מ"פ הפלחו"ד רס"ן שלומי כהן וסמ"ר יוסי טלבי נהרגו במהלך התקלות בזמן מעצר מבוקשים בעיר קלקיליה ביוני 2002‏[8][9] כשמבהלכה הסמ"פ סגן רועי יבלוצ'ניק קיבל צל"ש אלוף בהסתערותו, בתקרית אחרת בדצמבר 2005 נהרג סגן אורי בינמו[2] כשמחבל מתאבד פוצץ עצמו במהלך בידוק של מונית חשודה במחסום בגזרה‏[10]. בתקופה שלאחר שיא העימות בגדה מרבית מפעילויות הגדוד היו בט"ש, מעצרי מבוקשים ותפיסות אמל"ח, מהמפורסמות שבהן מעצרו של בכיר חמאס עומר ג'אבר[3] בשנת 2008 מתכנן ומוציאו לפועל של הפיגוע במלון פארק בנתניה בערב פסח 2002, וההתקלות בה חוסל במהלך מעצר בעיר מפקד החמאס סאבת עיאדה[4]. לאחר החלטה בפיקוד מרכז הוחלט ל"עקור" את הגדודים מגזרותיהם הקבועות, וכך החל סבב קוים בגזרת איו"ש כשבסוף שנת 2008 עזב הגדוד לראשונה את גזרתו ועבר לדרום הר חברון, ולאחר מכן לגזרת שומרון כשבמרכזה העיר שכם שם השתתף בין השאר יחד עם כוחות של יחידת דובדבן והשב"כ בחיסול רוצחיו של הרב מאיר חי [5][6]. בשנת 2010 המשיך הגדוד לגזרת בית לחם וגוש עציון. באפריל 2011 עלה גדוד נחשון לראשונה לקו כחול בצפון, כחלק מהפיכתה של חטיבת כפיר לחטיבה מובחרת המצטרפת לסבב חטיבות החי"ר בכלל הגזרות המבצעיות.

שמו של הגדוד שאוב משמו של נחשון בן עמינדב, שלפי המדרש קפץ לים ראשון מבין בני ישראל, בעת קריעת ים סוף, ולכן מסמל אומץ, ראשוניות ותעוזה. המוטו של היחידה הוא "להיות ראשון, נחשון". לא קיים קשר בין הגדוד הסדיר לבין גדוד המילואים "נחשון", על אף השם הזהה.

סיכת גדוד נחשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציפור שמופיעה בסיכה היא ציפור הכחל, והיא מסמלת נחישות, ראשוניות וחדות. צבעי הציפור, כחול וסגול, היו צבעי דגל הגדוד בעת הקמתו. הכחל אוחזת ברגליה את החרב המסמלת ערכי לחימה.

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד הגדוד הערות
יורם לרדו 1998 - 2000 לימים מפקד הנפה הסדירה של פיקוד העורף[11]
צביקה דן 2000 - 2002 לימים ראש מחלקת בטיחות ובקרת איכות בזרוע היבשה
ערן ולק[12] 2002 - 2004  
דוד אוברמן 2004 - 2006 לימים מפקד חטיבת כרמלי
ניר בר-און 2006 - 2008  
תמיר שלום 2008 - 2010  
עמיחי קופולוביץ[13] 2010 - 2012  
שי שמש[14] 2012 - 2014
אליק מימרן 2014 - כיום

שמשון (92)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלע סער של גדוד שמשון בעת אימון

שמו של גדוד שמשון מנציח את שמה של יחידת המסתערבים שמשון, שפעלה ברצועת עזה בין 1986 ל-1996. הגדוד הוקם בנובמבר 1997 כגדוד חי"ר ייעודי לגזרת חטיבה צפונית עזה, על בסיס פלוגות החרמ"ש "אורן" ו"אשבל", שפעלו ברצועה באותן שנים.

עם הקמתו שהה הגדוד תקופה ארוכה באיו"ש בגזרות גוש עציון ובית לחם, ותקופה קצרה יותר באזור חברון ודרום הר חברון. באוקטובר 2001 עבר לרצועת עזה. תחילה ישב הגדוד במוצבים באזור רפיח וחאן יונס ולאחר מכן התפרש על אזור צפון הרצועה. בתקופת היותו בדרום הרצועה ניהל הגדוד שיגרת לחימה נמוכת עצימות מתוך המוצבים. התקופה לוותה בחילופי אש כבדים מתוך המוצבים, כשהשכונות הפלסטיניות שימשו כמקלט למחבלים. שני חילי הגדוד נהרגו מידי צלפים ומ"מ נפצע באחת מאותן חילופי אש. באוקטובר 2003 נהרגו שתי חיילות וחייל מפלוגת המפקדה של הגדוד באירוע חדירה של מחבל למוצב הגדוד בנצרים שבצפון הרצועה. הגדוד זכה לפרסום בעקבות מבצע "דרך המלך" (אוקטובר 2004, שכונת זיתון), ובמספר נרחב של מבצעים ברצועת עזה תחת פיקודו של אודי בן מוחה ששימש כמג"ד בגדוד באותה תקופה. כמו כן במבצע קשת בענן ברפיח השתתפו הפלוגות הוותיקות של הגדוד. גדוד שמשון איבטח את נצרים בזמן תוכנית ההתנתקות, ואחריה עבר לגזרה הצפונית של רצועת עזה. בסוף דצמבר 2005 עבר הגדוד לגזרת גוש עציון, תחת פיקודה של החטיבה המרחבית עציון. בכך הושלם המעבר של כל גדודי החי"ר הייעודי לפעילות בשטחי יהודה ושומרון.

בשנת 2012 סיכלה פלוגת המסייעת של הגדוד פיגוע כבד מאוד שיצא מהעיר חברון, במבצע חטיבתי "שבת ירוקה".

במהלך שנת 2013 ביצע הגדוד תעסוקה מבצעית סדירה לראשונה בגזרת גבול לבנון ובכך השלים ראשון בתולדות החטיבה שירות בכל שלושת הגזרות המבצעיות של צה"ל.

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד הגדוד הערות
בועז זלמנוביץ 1999 - 2001  
אבי עובד 2001 - 2003  
אודי בן-מוחה 2003 - 2005 לימים ראש מטה פיקוד דרום
שי סבאג 2005 - 2007  
שמעון הרוש[15] 2007 - 2009  
ציון שנקור[16] 2009 - 2010  
אלרן מוראש 2010 - 2012  
דותן רובנר 2012 - 2014  
דוד שפירא 2014 - כיום מעוטר צל"ש אלוף  

חרוב (93)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד חרוב הוקם ב-1995 ובשמו הוא מנציח את סיירת חרוב. הגדוד הוא גדוד חי"ר ייעודי הפועל בגזרת חטיבת שומרון והעיר שכם. מקורם של חלק מפלוגות הגדוד היה ביחידת חרמ"ש שפעלה בשנות האינתיפאדה הראשונה.

באירועי מנהרת הכותל באוקטובר 1996, נהרגו שישה מחיילי הגדוד בעת הפריצה לשכם וחילוץ שוטרי מג"ב מקבר יוסף. תחת פיקוד חטיבת הצנחנים גדוד חרוב הוביל את הלחימה במבצע חומת מגן בעיר שכם בין פעולותיו בעיר הגדוד נלחם במחנה פליטים עין בית עילמא ובשכונת רפידא. תחת פיקוד חטיבת גולני בשנת 2002 הגדוד הוביל מבצע שני בעיר שכם. בשנת 2002 הגדוד ביצע מרדף אחרי החולייה שביצעה את שני הפיגועים בעיר עמנואל וחיסל אותה בין ההרוגים בקרב היה בילל אל עקרא הנחשב מבוקש מס' 2 בשומרון, על קרב זה הוענק צל"ש למפקד הכוח המסתער. בשנת 2003 קיבל הגדוד צל"ש יחידתי מטעם מפקד עוצבת הפלדה בגין לחימה עיקשת בטרור בגזרת השומרון תוך פיתוח טכניקות לחימה חדשות כנגד ארגוני הטרור. בשנת 2004 קיבל הגדוד צל"ש יחידתי נוסף מטעם אלוף פיקוד מרכז בגין מקצועיות ועמידה עיקשת על מטרותיו. בשנת 2007 חיסלו חיילי הגדוד את פאדי קאפישה שהיה באותה העת מבוקש מס' 1 של צה"ל באזור יהודה ושומרון.

במהלך מבצע "עופרת יצוקה" בינואר 2009, הוקפץ גדוד חרוב לרצועת עזה על מנת לתפוס את גזרת גדוד כיסופים. במהלך המבצע ביצע הגדוד מספר כניסות התקפיות, בהן נהרג רועי רוזנר - מפקד פלוגת המסייעת של הגדוד.

סיכת הגדוד מורכבת מג'יפ אשר מסמל את המרדפים שלמטרתם הוקמה הסיירת, שהגדוד מנציח, פרח החבצלת אשר מסמל את איסוף המודיעין, זוג אריות המציינים את פיקוד מרכז, וכנפיים כפולות לזכר סיירת חרוב המוצנחת. סיסמת הגדוד היא "נראה אותך חרוב".

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד הגדוד הערות
חיים (ראס) אביטל 1995 - 1996  
דדי שמחי 1996 - 1998 לימים ראש מטה פיקוד העורף
דני טוויזר 1998 - 1999 לימים ראש מטה אוגדת איו"ש
גבי שופן 1999 - 2001  
אשר בן לולו 2001 - 2003 לימים מפקד החטיבה
נוחי מנדל 2003 - 2005 לימים מפקד חטיבת הבקעה
אריק חן 2005 - 2007 לימים מפקד עוצבת הגולן[17]
אילן דיקשטיין 2007 - 2009 לימים מפקד חטיבת עציוני
כפיר כהן[18] 2009 - 2011  
יואב צוקרון[19] 2011 - 2013  
איציק גץ[20] 2013 - כיום  

סיירת חרוב 2012: ביוני 2011 הוכרז שגדוד חרוב יעבור הסבה ויהפוך לגדס"ר של חטיבת כפיר, בזכות הישגיו הרבים ולמען המשך השם והיוקרה של סיירת חרוב שאותה הוא מנציח‏[21]. המחזור הראשון של גדס"ר כפיר אמור להפתח במחזור נובמבר 2013.

דוכיפת (94)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 הוקמה דוכיפת (המנציחה את שמה של סיירת דוכיפת) כיחידה המתמחה בלוחמה נגד טנקים (יחידת נ"ט/יחנ"ט 94). זאת על רקע הצלחה מוכחת של חטיבת נ"ט במילואים שפעלה במבצע שלום הגליל, בלבנון. מפקדה הראשון של היחידה היה ציון ספיר. עם הקמתה, הוקצה ליחידה זמן אימונים רב ואיכותה המקצועית הייתה גבוהה. בעת הקמת היחידה עסקו לוחמיה פחות בביטחון שוטף מאשר לוחמי חיל רגלים פשוטים בצה"ל ומסלול ההכשרה שלהם כלל טירונות חיל רגלים, טירונות יחידה של שבועיים ואימוני המשך מסלול בלוחמה נגד טנקים, בניווט ובאימוני חיל רגלים מתקדמים. פלוגת המסלול האורגנית הראשונה של היחידה (כפלוגת עורב) הייתה מחזור אוגוסט 1986, בפיקודו של סיון יחיאלי. הפלוגה עברה הכשרת חי"ר, ניווטים ועורב. ארז כץ, שלימים פיקד על היחידה, שירת כמפקד צוות בפלוגה.

בזמן הקמתה, ליחידה לא היה תקן של גדוד משום שבאופן רשמי היו בה רק שתי פלוגות לוחמות. זאת אף על פי שבאופן מעשי היה בה סגל קצונה וחוגרים של שלוש פלוגות לוחמות. שתיים מהפלוגות הלוחמות התמחו בלוחמה נגד טנקים ובפלוגה המסייעת היו שתי מחלקות, מחלקת סיור ומרגמות. מבחינה שלישותית נחשבו חיילי הפלוגה המסייעת לחיילי פלוגת המפקדה - חיילי הפלוגה תומכת הלוחמה. פלוגת הטירונים של היחידה לא נחשבה, גם היא, לחלק מהיחידה. רק בשנת 1990, תחת פיקודו של שרון דוידוביץ', כאשר מפקד האוגדה היה עוזי דיין, עניין התקנים הוסדר.

עם הקמת היחידה, חיילי דוכיפת עברו טירונות עם חיילי חטיבת הצנחנים ונחשבו באופן שלישותי לחיילי בסיס ההדרכה של הצנחנים, זאת למרות שרק בודדים מהם קיבלו קורס צניחה. עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, בשנת 1987 קוצצו האימונים באופן חד והיחידה נשלחה לעסוק במשימות שיטור (ביטחון שוטף), בדרך כלל ביהודה ושומרון. היחידה הייתה פרושה בכל רחבי הארץ. מחברון וחלחול, דרך רמאללה וכלה באביבים שעל גבול הצפון. מפקד היחידה, עופר אילות, שלא הצליח לשכנע את מפקדיו בחשיבות זמן האימונים, נהג לכנס מידי פעם את קציניו וחייליו והפגיש אותם עם הקצינים הבכירים כדי לשכנע אותם שדרוש עוד זמן אימונים. אולם המצב לא השתנה. איילות הגיע לעימות קשה עם מפקדיו לאחר שהכריז כי היחידה אינה כשירה מבצעית למלא את משימותיה במלחמה.

היחידה פעלה בהצלחה מרובה באיו"ש ואף זכתה לצל"ש מפקד האוגדה על חלקה בתפיסת מחבלים מבוקשים, במבצע מסובך, בקסבה של שכם. זאת בעת שעיקר פעילות השיטור של הצבא התרחש בלבנון ואיכות הפעילות באיו"ש לא נתפסה כחשובה. התחושות הקשות בקרב מפקדי היחידה וחייליה הובילו, בשנת 1990, למרד. כל הלוחמים שגמרו את הכשרתם וכמה חיילים נוספים חתמו על טופס בקשה להעברה ליחידה אחרת. טענותהם העיקריות היו שהצבא נהג עמם בחוסר הגינות בכך שהוא אינו מאפשר להם להתאמן במשך אחד עשר חודשים ובכך שהוא לא מאפשר להם לבצע את התפקיד שאליו הם מויינו ושבשבילו הם עברו הכשרה מפרכת.

לאחר המרד הוחלף מפקד האוגדה שבמסגרתה פעלה היחידה, יצחקי חן בעוזי דיין ואילו אילות עצמו ביקש לסיים את תפקידו והוחלף בשרון דוידוביץ'. אילות טען כי אם יש צורך מבצעי נכון יהיה לשנות את ייעוד היחידה והגדרתה מיחידת נ"ט ליחידת בט"ש. במצב הנוכחי בו ייעוד היחידה לא מתממש באימונים ובהשגת כשירות מבצעית למשימותיה במלחמה אינו יכול להמשיך ולהיות אחראי על היחידה.

כאשר אהוד ברק התמנה לרמטכ"ל, בשנת 1992, הוא הסב את היחידה לגדוד חיל רגלים ממוכן תחת פיקוד חטיבה 401 של חיל השריון. בסוף שנת 2001 נקבעה העיר רמאללה כגזרתה הקבועה. עם הקמת חטיבת כפיר נשמרה גזרתו של הגדוד תחת חטיבת בנימין.

במבצע חומת מגן לחם הגדוד באזור רמאללה והביא ללכידתם של מרואן ברגותי ומבוקשים נוספים. באפריל 2008 זכה הגדוד בפרס הרמטכ"ל ליחידות מבצעיות‏[22].

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד הגדוד הערות
יוסי שגיב    
משה נידם    
ארז כץ 1996 - 1998 לימים רמ"ח תורת לחימה באגף המבצעים
אייל תם 1998 - 2000  
ארז וינר[23] 2000 - 2002 לימים עוזר הרמטכ"ל
אריק מורה 2002 - 2003  
רסאן עליאן[24] 2003 - 2005 לימים מפקד חטיבת גולני
אייל שחר 2005 - 2007  
יוסי פינטו 2007 - 2009 לימים מפקד חטיבת בנימין
רז שריג[25] 2009 - 2011  
שי בן ישי[26] 2011 - 2013  
שרון אלטיט[27] 2013 - כיום  

לביא (96)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד לביא הוקם בסוף שנת 2001 כגדוד חי"ר ייעודי בגזרת דרום הר חברון תחת פיקודה של החטיבה המרחבית יהודה. מחזור הגיוס הראשון של הגדוד היה בנובמבר 2001. בניגוד למרבית גדודי החטיבה האחרים לא היה הגדוד יחידת חרמ"ש בעברו והוא הוקם כגדוד בט"ש שהצטרף לאגד 900. על אף גזרתו הייעודית שרת הגדוד תקופות ארוכות בגזרת ג'נין, רמאללה והעיר חברון. בשנת 2011, זכו לראשונה מחזור נובמבר 2010 של גדוד לביא בתחצ"ן ודורגו באותה שנה כפלוגה המצטיינת מבין שאר פלוגות החיר בפעם הראשונה מאז הקמת החטיבה.

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד הגדוד הערות
יהודה לוין 2001 - 2003  
רועי בארי 2003 - 2005 לימים מפקד מחוז דרום בפיקוד העורף
דידי סדן[28] 2005 - 2007  
עמית ימין 2007 - 2009 לימים מפקד חטיבת עציון
אוריה חצרוני 2009 - 2011  
אריה שחורי[29] 2011 - 2013  
שחר ספדה[30] 2013 - כיום  

נצח יהודה (97)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נצח יהודה

גדוד נצח יהודה , הוא הנח"ל החרדי, הוקם בינואר 1999 והפך לגדוד מבצעי בשנת 2002 הגדוד עשה פעילות בט"ש בגזרת חטמ"ר הבקעה ומ2008 תופס קו בגזרת ג'נין וסביבתה, הגדוד הוקם על ידי צה"ל בשיתוף עם רבנים ומשרד הביטחון, על מנת לאפשר לבני ישיבות חרדים וחרדים לאומיים לשלב שירות צבאי קרבי עם המשך השמירה על אורח חייהם האדוק. הגדוד נמצא היום בגזרת ג'נין וצפון השומרון.

מסלול השירות של חיילי הגדוד שונה מזה של שאר חיילי החטיבה בכך שלאחר שתי שנות השירות הראשונות יוצאים חיילי הגדוד ל"שנת משימה" בה הם משלימים את לימודי הבגרות, כהכנה לחיים האזרחיים. הגדוד נחל הצלחות רבות, והוביל לתפיסתם של לא מעט מבוקשים ולמניעת פעילות חבלנית בגזרתו.

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד הגדוד הערות
עוזי אביעזר 1999 - 2001  
אדי דגן[31] 2001 - 2002  
יונתן ברנסקי[32] 2002 - 2004 לימים מפקד מגמת יבשה במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה
ירון פרנקל[33] 2004 - 2006  
איציק גיא[34] 2006 - 2008  
דרור שפיגל[35] 2008 - 2010  
עמיחי סגל[36] 2010 - 2012  
תלם חזן‏[37] 2012 - 2014  
אורי לוי 2014 -

בא"ח כפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת החטיבה בשנת 2005, הוחלט על הקמת בא"ח (בסיס אימון חטיבתי) בבקעות בצפון בקעת הירדן, עד להקמתו התאמנו חיילי החטיבה במתקן אדם, הבא"ח מורכב משלושה בסיסים: מחנה פלס: בו נערך אימון היסוד, מחנה בקעות: בו נערך האימון המתקדם, בסיס תבץ - מגמת עוז: בו נערך אימון תוך כדי תעסוקה מבצעית, והכנות לקורס מפקדי כיתות (קמ"כ), וקורס קצינים (קק"צ).

הבא"ח נחשב לבא"ח הגדול בצה"ל, בו מוכשרות פלוגות טירונים, ופלוגות אימון מתקדם, ובנוסף להכשרה הרגילה, ניתנת ללוחמים הכשרה בלחימה בטרור, בגרילה, ובלחימה בשטחים אורבנים, בשל התמחותו בתחום הלחימה בטרור הוקם בבא"ח מטווח ייחודי המדמה מצבי ירי שונים.

בנוסף מקודם בבא"ח פרויקט עתידים, במסגרתו מאותרים חיילים מצטיינים עוד בשלב ראשוני, ומוכוונים לתפקידי פיקוד על ידי הכשרה והעשרה נוספים, שהם מקבלים בחודשי הטירונות.

בבסיס ניתנת הכשרה ואימון ללוחמי חטיבת כפיר, יחידת עוקץ, ויחידת לוט"ר - יחידת ההדרכה ללוחמה בטרור.

מפקדי הבא"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד הגדוד הערות
רועי בארי 2005 - 2007 לימים מפקד מחוז דרום בפיקוד העורף
אריק חן 2007 - 2009 לימים מפקד עוצבת הגולן
עמית ימין 2009 - 2011 לימים מפקד חטיבת עציון
כפיר כהן 2011 - 2013
אריה שחורי 2013 -

יחידות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיוס לחטיבת כפיר מהווה גם את שער הכניסה לשתי יחידות נוספות, אשר אינן חלק מהחטיבה עצמה:

בתחילת הטירונות נערך גיבוש ליחידות והמתקבלים עוברים את הכשרת החי"ר שלהם בבסיס האימונים של חטיבת כפיר, ביחד עם טירוני גדוד חרוב, ולאחר מכן ממשיכים לאימון ייעודי ביחידתם.

מפקדי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמח"ט הערות
אייל נוסובסקי אוקטובר 2003 - 23 באוקטובר 2005 מפקד אגד 900 הראשון
דוד מנחם[1] 23 באוקטובר 2005 - 5 באוגוסט 2007 המפקד השני של האגד והמפקד הראשון של החטיבה. לימים ראש המנהל האזרחי
איתי וירוב[38] 5 באוגוסט 2007 - 20 באוגוסט 2009 לימים קצין חי"ר וצנחנים ראשי
אורן אבמן 20 באוגוסט 2009 - 26 ביוני 2011 לימים ראש חטיבת היבשה בזרוע היבשה
אודי בן-מוחה 26 ביוני 2011 - 25 ביולי 2013 לימים ראש מטה פיקוד דרום
אשר בן לולו 25 ביולי 2013 -

צבע הכומתה והבחירה בה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבע הכומתה הוא צבעי הסוואה. עם הקמת החטיבה ב-2005, הקים המח"ט דוד מנחם צוות לגיבוש הצעות לסמלי וצבעי החטיבה והכריז על תחרות הצעות. בינואר 2006 נבחרה הכומתה, אשר עוצבה על ידי המח"ט בעזרתו של גרפיקאי מיחידת הב"ט. בדף מפקד שהוציא המח"ט ביוני 2006 לאחר אישור סמלי היחידה, נימק את בחירתו: ההסוואה כעקרון מנחה במלחמה בטרור, צבעי ההסוואה המזוהים עם פעילות מבצעית וצבעי האדמה והזית המזוהים עם אזור יהודה ושומרון. בספטמבר 2006 אושר סופית צבע הכומתה‏[39].

הצבע הייחודי יצר בעיות בהתחלה, כאשר במתפרה הצבאית ויבואן הכומתות טענו כי אין אפשרות לייצר כומתה בצבע כזה. לאחר ביקור חוזר בביתו של המח"ט, שוכנע היבואן שהדבר אפשרי.

תגי הגדוד לפני צירופם לחטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיכות לוחמים של גדודי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ‫אמיר בוחבוט, רק בת שנה וכבר הכי גדולה בצה"ל, באתר nrg‏, 21 באוקטובר 2006‬
  2. ^ פרשת דהריה: אישום נגד הקצין האחראי, באתר וואלה!, 9 באוגוסט 2007‬
  3. ^ יובל אזולאי, חיילי כפיר מתעללים, והקצינים מודים: "אנחנו בתקופה רעה", באתר הארץ
  4. ^ בחרוב נפש, באתר דובר צה"ל
  5. ^ אפרת וייס, באמצע טקס בכותל: טירונים הניפו שלט נגד פינוי, באתר ynet‏, 23 באוקטובר 2009
  6. ^ "מקום לשאגה"-במחנה
  7. ^ חטיבת כפיר מקימה גדס"ר: סיירת חרוב 2012, באתר צה"ל
  8. ^ [1]
  9. ^ אלי סניור, "הוא היה החצי השני שלי", באתר ynet‏, 20 ביוני 2002
  10. ^ אחיה ראב"ד, ההרוג בשומרון: החברה שמעה על מותו בקשר, באתר ynet‏, 30 בדצמבר 2005
  11. ^ טקס הקמת הנפה הסדירה של פיקוד העורף, באתר צה"ל, 6 באוגוסט 2013
  12. ^ חטיבה שואגת אתר זרוע היבשה, מרץ 2013
  13. ^ נמרים בגזרה אתר זרוע היבשה, 7 בפברואר 2012
  14. ^ מג“ד נחשון על תפיסת המחבלים:”מנענו פיגועים קשים בגזרה“, באתר צה"ל, 28 במרץ 2013
  15. ^ הושע בריינר, מתנחלים זועמים: הותקפנו על ידי קצין צה"ל, באתר וואלה!, 18 בספטמבר 2008
  16. ^ חגי הוברמן, ‏מג"ד אתיופי ראשון בצה"ל, באתר ערוץ 7, 4 באפריל 2009
  17. ^ עידן סונסינו, ‏אל"מ אריק חן מונה למח"ט הגולן: "נבטיח שהטלטלה בסוריה תשאר שם", באתר צה"ל, 1 באוגוסט 2012
  18. ^ יעל ליבנת, ‏"איזהו הגיבור?": סיפור הגבורה של סא"ל כפיר כהן ממבצע "חומת מגן", באתר צה"ל, 15 בדצמבר 2012
  19. ^ יעל ליבנת, ‏מפקדים מספרים על יום הזיכרון שלהם, באתר צה"ל, 15 באפריל 2013
  20. ^ ישי קרוב, ‏עירנות החיילים מנעה זריקת בקבוקי תבערה, באתר ערוץ 7, 30 בספטמבר 2013
  21. ^ חטיבת כפיר מקימה גדס"ר: סיירת חרוב 2012, באתר צה"ל
  22. ^ ‫חנן גרינברג, דוכיפת בשמים: הגדוד זכה בפרס הרמטכ"ל, באתר ynet‏, 7 באפריל 2008‬
  23. ^ מפקד גדוד דוכיפת סא"ל וינר: תקיפתנו לא נעשתה בשוגג, באתר ערוץ 7, 22 במאי 2001
  24. ^ אמיר בוחבוט, מי ימונה למפקד גולני? מאבקים בצמרת ומועמד דרוזי, באתר וואלה!, 21 באוקטובר 2013
  25. ^ חנן גרינברג, באוויר, בים וביבשה: הצצה לחיי המפקד ב-2011, באתר ynet‏, 10 במאי 2011
  26. ^ שי בן ישי, גולני שלהם: המפקדים שהותירו בי חותם לכל החיים, באתר וואלה!, 25 באפריל 2012
  27. ^ שבתי בנדט, לוחמי דוכיפת בתרגיל גדודי: "יש על מי לסמוך", באתר וואלה!, 25 בספטמבר 2013
  28. ^ חנן גרינברג, המג"ד מדהריה: על מה בכלל ננזפתי?, באתר ynet‏, 5 בדצמבר 2007
  29. ^ יואב זיתון, גדוד לביא מציין עשור: "עלייה באווירת הטרור", באתר ynet‏, 23 במאי 2012
  30. ^ יואב זיתון, תיעוד מיוחד: לילה עם הלוחמים בעקבות החטופים, באתר ynet‏, 20 ביוני 2014
  31. ^ מג"ד הנח"ל החרדי יודח בעקבות הפיגוע בחמרה, ‏במרץ 2002 22121, באתר ערוץ 7
  32. ^ דוד זולדן, הם יורים וחרדים, באתר ynet‏, 18 במאי 2009
  33. ^ מג"ד נח"ל חרדי: חיילי מנעו פיגוע גדול בת"א, ‏במרץ 2006 144247, באתר ערוץ 7
  34. ^ חנן גרינברג, יום עם הנח"ל החרדי: עבודת קודש, ולא בישיבה, באתר ynet‏, 26 בספטמבר 2007
  35. ^ עוזי ברוך וחזקי עזרא, ‏ההצלחה שמאחורי "נצח יהודה", באתר ערוץ 7, 18 בדצמבר 2009
  36. ^ ישי קרוב, ‏מג"ד נצח יהודה: צה"ל רוצה את החרדים, באתר ערוץ 7, 4 באוקטובר 2012
  37. ^ שמעון כהן, ‏נצח יהודה - גדוד מנצח, באתר ערוץ 7, 3 בינואר 2014
  38. ^ מפקד חטיבת כפיר הנכנס על התפקיד החדש: "פסגה שכל אחד שואף להגיע אליה", באתר דובר צה"ל
  39. ^ אושרה הכומתה החדשה של חטיבת "כפיר". ארכיון אתר צה"ל, 1 בספטמבר 2006


חטיבות חיל רגלים סדירות בצה"ל

Golani tree color.svg חטיבת גולני · Tag shfifonN-1.png חטיבת הצנחנים · 432px-Nahal.png חטיבת הנח"ל · תג חטיבת גבעתי.svg חטיבת גבעתי · Logo hativa 900.png חטיבת כפיר


מפקדי חטיבת כפיר Logo hativa 900.png

·אייל נוסובסקי · דוד מנחם · איתי וירוב · אורן אבמן · אודי בן-מוחה · אשר בן לולו