בואו נדבר על זה
| בואו נדבר על זה | |
|---|---|
 כרזת הסרט בישראל |
|
| שם במקור: | Analyze This |
| בימוי: | הרולד ראמיס |
| עריכה: | קרייג פי. הרינג |
| שחקנים ראשיים: | רוברט דה נירו בילי קריסטל ליסה קודרו |
| צילום: | סטיוארט דרייבורג |
| חברת הפצה: | האחים וורנר |
| הקרנת בכורה: |  5 במרס 1999 19 באוגוסט 1999 |
| משך הקרנה: | 103 דקות |
| שפת הסרט: | אנגלית |
| תקציב: | $80,000,000 |
| הכנסות: | $176,885,658 |
| הסרט הבא בסדרה: | בואו נדבר על זה פעם שנייה (2002) |
| דף הסרט ב-IMDb | |
בואו נדבר על זה (באנגלית: Analyze This; בתרגום חופשי: "נתח את זה") הוא סרט קולנוע אמריקאי-אוסטרלי מסוגת קומדיית הפשע משנת 1999. הרולד ראמיס ביים את הסרט, בו מככבים ליסה קודרו רוברט דה נירו ובילי קריסטל. הסרט זכה להצלחה בקופות והיה מועמד לשני פרסי גלובוס הזהב, בהם הסרט הקומי או המוזיקלי הטוב ביותר.
ב-2002 יצא סרט המשך בשם "בואו נדבר על זה פעם שנייה".
תוכן עניינים |
[עריכה] עלילה
עלילת הסרט עוקבת אחר פול ויטי (דה-נירו), מאפיונר הנתקף התקפי חרדה ודכאון על רקע ההתנקשות באביו לנגד עיניו, בעוד שהיה ילד. ויטי מבין כי החולשה מסכנת את חייו ועסקיו הנפשעים ופונה בסתר לעזרת פסיכיאטר - בן סובּל (קריסטל). סובל מוצא עצמו נגרר לעולמו של ויטי, הרגיל שבקשותיו ודרישותיו מתבצעות באופן מיידי - ומתקשה לקבל הרעיון של טיפול פסיכיאטרי מתמשך או קביעת פגישות שבועיות.
מאחר ובעולמו של ויטי פגישות עם פסיכולוג עלולות להתפרש כחולשה הוא נאלץ להסתיר את הטיפול מעיני חבריו לארגון הפשע ויריביו. כתוצאה מדרישותיו לטיפול מיידי בכל עת שיחפוץ מוצא עצמו בן נקלע מספר פעמים לסיטואציות בהן עליו להתנהג כחבר משפחת הפשע של ויטי. במקביל, אנשי ה-FBI משכנעים את בן לשמש כמודיע בעזרת קלטת מזוייפת, בה נשמע ויטי מתכנן לרוצחו.
בשיא העלילה מוצא עצמו בן מייצג את ויטי בפגישת פסגה של משפחות הפשע, בעוד שזה מגיע לפריצת דרך בניתוח תחושת האשם שהרגיש על מותו של אביו. ויטי מגיע לפגישה ומודיע כי הוא מבקש לעזוב את חיי הפשע. אנשי אחת ממשפחות הפשע היריבות מסרבים לקבל זאת וחוששים שוויטי יהפוך למלשן ובין שני המחנות מתפתח קרב יריות. במהלך הקרב בן מגן בגופו על ויטי מכדור ונפצע בכתף. לאחר שאנשי ה-FBI נכנסים לזירה ועוצרים את כל המעורבים בן נשלח לבית חולים וחוזר לחיות את חייו כבשגרה.
באפילוג בן מבקר את ויטי בכלא סינג סינג, ומברך אותו על החלמתו מהתקפי החרדה והדכאון.
[עריכה] שחקנים
- רוברט דה נירו - פול ויטי
- בילי קריסטל - בן סובל
- ליסה קודרו - לורה מקנמארה, ארוסתו של בן
- צ'אז פלמינטרי - פרימו סינדרוני, יריבו של ויטי
- ג'ו ויטרלי - ג'לי, סגנו של ויטי
[עריכה] ביקורות והכנסות
הסרט יצא ב-5 במרץ 1999, ובסוף השבוע הראשון באקרנים גרף כ-18 מיליון דולר וניצב במקום הראשון. בשבועות שלאחר מכן הכנסותיו של הסרט ירדו בהדרגה ובאופן מתון, עד אשר ירד מהאקרנים בארצות הברית כעבור 22 שבועות, לאחר שגרף הכנסות בנות כ-106 מיליון דולר. מהכנסותיו ברחבי העולם הסרט גרף 70 מיליון דולר נוספים, ובסה"כ כ-176 מיליון דולר.
הסרט זכה לביקורות מעורבות, עם נטייה לאהדה בקרב מבקרי הקולנוע. בין המבקרים המשבחים את הסרט נפוצו שבחים לתזמון הקומי ולמשחקם של קריסטל ודה-נירו[1]. מנגד, מבקרים אחרים טענו כי עלילת הסרט איננה עמוקה דיה והדמויות חסרות עומק אמיתי[2].
הסרט היה מועמד לשני פרסי גלובוס הזהב - הסרט הקומי או המוזיקלי הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר בסרט קומי או מוזיקלי (בעבור הופעתו של דה-נירו).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "בואו נדבר על זה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "בואו נדבר על זה", במסד הנתונים Box Office Mojo (באנגלית)
- "בואו נדבר על זה", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ראו לדוגמה ביקורתו של רוג'ר איברט
- ^ ראו לדוגמה ביקורת בוושינגטון פוסט
