בית הכנסת שער השמים (קהיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שיפוצים בבית הכנסת שער השמים, אוגוסט 2007. עיטורי עצי הדקל על הקיר הם סמל מקובל ליהדות מצרים.

שער השמים הוא בית הכנסת הראשי בקהיר. בית כנסת זה הוא היחיד בקהיר שפעיל באופן רשמי, ובחלק מהשבתות והחגים נערכות בו תפילות. בעבר נודע בקרב יהודי קהיר כ-Grand Temple Chaar Hachamaïm, ובמיוחד כ"בית כנסת אסמאעיליה" Temple Ismailiyeh (האזור של קהיר שבו הוא נמצא) או משנות ה-1940 הוא מוכר בשם "בית כנסת עאדלי" (לפי רחוב עאדלי שבו הוא נמצא).

בית הכנסת הוא בית כנסת ספרדי. הוא ממוקם ברחוב עדלי 17, לא רחוק ממרכז העיר. הוא הוקם בשנת 1905, מכספי תרומות שגויסו הן בקרב יהודים ספרדים, והן בקרב יהודים אשכנזים. בתקופה זו היו באזור הרבה חנויות ובתי עסק בבעלותם של יהודים אמידים. מבנה בית הכנסת תוכנן על ידי מוריס יוסף כטאווי, ונבנה על ידי האוסטרי אדוארד מטאסק. סגנון הבניה של המבנה משלב אלמנטיים יהודיים, עות'ומניים, ומצריים-פרעוניים. נטען כי הרב עובדיה יוסף, ששימש בסוף שנות הארבעים כרב בפורט סעיד, קיים במקום תפילות. מאחורי בית הכנסת נמצא ביתו של אחד התורמים הראשיים לבנייתו, נסים מוסרי, בית שהפך לימים למוזיאון לאמנות מודרנית של מצרים. לפי תיאור על ידי אחד מבני הקהילה, שמעון ענתבי, בזכרונותיו:

בית הכנסת כלל אולמות רבים ויכול היה להכיל למעלה מאלף איש. שיש לבן הובא מאיטליה לציפוי הקירות, הריצפה והמדרגות באולם התפילה הגדול. במת החזן המוקפת במנורות שבעת הקנים ניצבה באמצע האולם ומולה נישא לגובה בכל הדרו, ארון הקודש על שלוש קומותיו, עשוי מעץ מגולף. לרגלי הארון ניצבו שלוש כורסאות מוזהבות עם קטיפה אדומה מקום מושבם הקבוע של הרב הראשי ליהודי מצרים ושל נשיא הקהילה. הכורסה השלישית הייתה שמורה לאורחים מכובדים... מקודקודה של כיפה בית הכנסת השתלשלה מטה מנורה ענקית עם מאות נוריות ופיסות בדולח ששילחו חיצי אור לכל עבר והבליטו את לובן השיש

[1]

בשנת 1980 עבר בית הכנסת שיקום בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים ובמימון מנסים גאון והקהילה היהודית הספרדית בז'נבה. מאז שנת 1996, המבנה מוכרז כמונומנט זיכרון על ידי רשות העתיקות המצרית. בשנות ה-2000 זכה בית הכנסת לשיפוץ נוסף. כיום משטרת קהיר דואגת לאבטחת המבנה. חלק גדול מתחזוקת הבניין מבוססת על תרומות לקהילת יהודי קהיר.

ספריית מורשת יהדות מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 נחנכה בבית הכנסת ספריית מורשת יהדות מצרים, ביוזמת המרכז האקדמי הישראלי בקהיר והקהילה היהודית, בשיתוף רשות העתיקות המצרית, ובמימון גורמים יהודים שונים. בספריה כ-9,500 ספרים שנאספו מבתים ומבני ציבור של הקהילה. מרבית הספרים בתחומי הקבלה, ההלכה וההיסטוריה והמורשת של יהדות ארצות ערב. ספריות יהודיות נוספות קיימות גם בבית הכנסת בן עזרא בקהיר העתיקה, וברבנות הקראית ברובע עבאסיה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ענתבי שמעון ,הסבא המחייך נשאר במצרים, כתר, 1993 . ירושלים - מצוטט בספרו של אליעוז ענתבי-חפר

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • El Nabawi Gabr Serag, The Shaar HaShamayim Synagogue, translated and edited by Carmen Weinstein.

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]