בית מרחץ
בית מרחץ הוא מבנה המשמש לרחצה. המונח מתייחס בדרך-כלל לבתי מרחץ ציבוריים. בבתי מרחץ ציבוריים שונים יש מידה שונה של פרטיות לרוחצים. מרביתם כוללים הפרדה בין המינים, אחרים כוללים גם הפרדה בין גילאים שונים, ובמיעוטם יש חדרים המאפשרים רחצה בפרטיות מלאה.
בתרבות הרומית פותחו מאוד בתי המרחץ. הרומאים נהגו לבנות בתי מרחץ בארצות כיבושיהם. אף בארץ ישראל שבה המים מצויים בצמצום הוקמו בתי מרחץ רבים, גם אם היה צריך לשם כך לבנות אמות מים ארוכות כמו בקיסריה.
בתי המרחץ נדירים יחסית בתרבות המערבית בימינו, כיוון שמרבית בני תרבות זו משתמשים במתקני רחצה פרטיים (חדרי אמבט בבתי המגורים). בתרבויות אחרות קיימת מסורת ארוכה של שימוש בבתי מרחץ ציבוריים - למשל, הסנטוס ביפן. גם בקתות ההזעה של התרבויות האינדיאניות השונות עשויות להחשב לבתי מרחץ, למרות שהשימוש בהן אינו כרוך בטבילה במים, וכך גם הסאונה הפינית.
בתי מרחץ בתרבות המערבית כן מקובלים במקומות בהם ישנם מעיינות חמים או מעיינות שמיוחסות להם תכונות מרפא (מעיינות מרפא או "ספא"). בתי מרחץ כאלה קיימים בבאת' (Bath) שבדרום-מערב אנגליה, בבודפשט, ובמקומות רבים נוספים.
בהלכה היהודית נהוגה הטבילה במקווה אך יעודה אינו לשם רחצת הגוף, כי אם לצורך היטהרות רוחנית[1].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'רום קארקופינו, חיי יום יום ברומא: המרחצאות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: הנ"ל, חיי יום יום ברומא, הוצאת עם הספר, 1967 (תרגום לעברית: עודד בורלא)- ירון צבי אליאב, האם הסתייגו היהודים מבית המרחץ הציבורי בראשית הופעתו?, קתדרה 75, אפריל 1995, עמ' 35-3
- אשר גרוסברג, 'המטהרת שבמרחץ' – מקווה טהרה בבית המרחץ, קתדרה 99, מרץ 2001, עמ' 184-171
- עמנואל פרידהיים, מעשה רבן גמליאל במרחץ של אפרודיטי בעכו – עיון בראליה ארץ-ישראלית, קתדרה 105, ספטמבר 2002, עמ' 7–11, 32-26
- ירון-צבי אליאב, על עבודה זרה בבית המרחץ הרומי – שתי הערות, קתדרה 110, אוקטובר 2003, עמ' 180-173
- עמנואל פרידהיים, בית המרחץ הציבורי הרומי בארץ-ישראל – דילמות מחקריות בשאלת הגדרתו כמוסד מקודש, קתדרה 119, מרץ 2006, עמ' 180-173
- יובל ברוך ורוני רייך, ירושלים - בתי מרחץ מהתקופה הביזאנטית, באתר רשות העתיקות
- ג.פ. מקנאלי, ביקור בבית מרחץ יפני, באתר Jade Dragon, מרץ 1998 (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ המקווה בהלכה היהודית, הרב אליעזר מלמד בספרו פניני הלכה
