בלקברן ריפון
 | |||||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מפציץ טורפדו ומטוס סיור דו-כנפי | ||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 בריטניה | ||||||||||||||
| יצרן | בלקברן איירקראפט | ||||||||||||||
| טיסת בכורה | 17 באפריל 1926 | ||||||||||||||
| תקופת שירות | 1929–1945[1] (כ־16 שנים) | ||||||||||||||
| צוות | 2 | ||||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 92 | ||||||||||||||
| משתמש ראשי |
| ||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
בלקברן T.5 ריפון (באנגלית: Blackburn T.5 Ripon) היה מפציץ טורפדו ומטוס סיור דו-כנפי בריטי תוצרת חברת בלקברן איירקראפט, שפעל מעל גבי נושאות מטוסים וטס לראשונה ב-1926. הריפון שירת בזרוע האוויר של הצי המלכותי בשנים 1929–1935 ובנוסף נמכר לפינלנד, שם המשיך לשרת במהלך מלחמת החורף ומלחמת ההמשך, עד 1944.
פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
הריפון פותח במטרה להחליף את הבלקברן דארט החד-מושבי כמפציץ טורפדו לפעולה מעל גבי נושאות מטוסים. בהתאם לדרישות מכרז 21/23 של משרד האווירייה הבריטי היה על המטוס לשמש גם לסיור, ולכן נזקק לשני אנשי צוות. אב הטיפוס ערך את טיסת הבכורה ב-17 באפריל 1926 כמטוס יבשתי, כאשר אב טיפוס שני טס לראשונה ב-26 באוגוסט של אותה שנה כמטוס ימי. טיסות המבחן הראשונות לעומת מתחריו, ההנדלי פייג' הארו והאוורו בופאלו, הראו שאף אחד מן המטוסים אינו מראה עליונות בביצועיו על פני האחרים, ולכן עבר הריפון תכנון מחדש, הותקן בו מנוע משופר, הגה כיוון מוגדל והטיה רבה יותר לאחור של כנפיו. לאור שיפורים אלה הוכרז הריפון כמנצח במכרז והוכנס לשירות.
ארבעה אבות טיפוס ו-90 מטוסים נבנו על ידי בלקברן איירקראפט לשירות בזרוע האוויר של הצי המלכותי[2]. הבאפין היווה פיתוח נוסף של הריפון, והחליף אותו בשירות זרוע האוויר, כאשר 68 מטוסי ריפון הוסבו לגרסת הבאפין.
שירות מבצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הריפון נכנס לשירות בזרוע האוויר של הצי המלכותי ב-1929, כאשר שישה מטוסים נקלטו בגף מס' 462 (מפציצי טורפדו של הצי), שפעל מעל גבי נושאת המטוסים אה"מ פיוריאס בינואר של אותה שנה[2]. לרוב הופעל הריפון כמטוס בעל גלגלים שהמריא ונחת מנושאות מטוסים, ורק לעיתים רחוקות צויד במצופים, על אף שניתן היה להפעילו כמטוס ימי. הריפון המשיך לשרת בגפי מפציצי הטורפדו של הצי עד 1933, כאשר עברה זרוע האוויר ארגון מחדש והוקמו הטייסות מס' 810, 811 ו-812. מטוסי הריפון האחרונים יצאו משירות בינואר 1935, כאשר טייסת מס' 811 צוידה מחדש בבלקברן באפין.
הריפון שירת גם בחיל האוויר הפיני, כאשר יחידה אחת נבנתה עבורו על ידי בלקברן ו-25 נוספות נבנו ברישיון במפעל מקומי בפינלנד. בהזמנה זו נעשה שימוש במגוון מנועים, כאשר המטוס הראשון צויד בבריסטול יופיטר סימן VII (530 כ"ס), השבעה הבאים בנום-רון יופיטר סימן VI (480 כ"ס), השמונה שאחריהם בארמסטרונג-סידלי פנתר (535 כ"ס) ועשרת האחרונים בבריסטול פגסוס (580 כ"ס)[3]. במהלך מלחמת החורף ומלחמת ההמשך שירת הריפון בחיל האוויר הפיני כמטוס קישור וסיור כנגד כוחות ברית המועצות. לאחר שמטוס אחד הופל ב-1939 על ידי מטוס קרב סובייטי הוגבל הריפון למשימות ליליות בלבד, ושירת בתפקיד זה עד 1944[4].
ריפון אחד (בסימון RI-140) הועבר לאחסנה והורכב מחדש כמוצג במוזיאון התעופה של פייט-המה הסמוך ללאהטי שבפינלנד. זהו מטוס הריפון היחיד בעולם ששרד[5].
גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריפון סימן I
- אב טיפוס. שתי יחידות נבנו.
- ריפון סימן II
- סדרת הייצור הראשונה. 20 יחידות נבנו (רבות הוסבו לגרסת ריפון סימן IIC).
- ריפון סימן IIA
- גרסה בעלת כנפיים עם צלעות מתכת ומקלע לירי קדימה. 40 יחידות נבנו.
- ריפון סימן IIC
- גרסה בעלת כנפיים עשויות מתכת. 30 יחידות נבנו.
- ריפון סימן III
- אב טיפוס עם חרטום מוארך, יחידת זנב חדשה ומבנה מתכת. אחד נבנה ב-1928, טס לראשונה ב-26 בנובמבר 1929 ושימש לטיסות ניסוי בחברה[6].
- ריפון סימן IIF
- גרסת מפציץ טורפדו ומטוס סיור דו-מושבית, עבור חיל האוויר הפיני. מטוס אחד נשלח לפינלנד, ו-25 נוספים נבנו מקומית ברישיון. צוידו במגוון מנועים וכני נסע, כגון גלגלים, מצופים ומגלשיים[3].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Stemp, P. D. #Kites, Birds & Stuff - Sopwith Aircraft. Lulu.com, 2010. ISBN 1446138739
- Lepage, Jean-Denis. Torpedo Bombers, 1900–1950: An Illustrated History. Pen and Sword Aviation, 2020. ISBN 1526763508
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Blackburn T5 Ripon, BAE Systems
- Blackburn Ripon, Military Factory
- Blackburn T.5 Ripon (1926), Naval Encyclopedia.com, 9 July 2022