בני ימין

בני ימין (בִּנִי יַמִינַ - Bini Yamina, במשמעות "בני הדרום"^[1]; בניגוד ל"בני שמאל" (צר'), במשמעות "בני הצפון"^[1]) היו קבוצה של שבטים נודדים (לפחות ארבעה) מהמאה ה-18 לפנה"ס בצפון מסופוטמיה באזור נהר הפרת התיכון ליד נהר הבליח.^[2] בני ימין הוזכרו תכופות בתעודות שנמצאו בגנזך המלכותי של מרי, עיר ממלכה עתיקה שנחרבה במאה ה-18 לפנה"ס על ידי חמורבי.

כ־60% מבני ימין נשאו שמות אמוריים, וכ־23% שמות אכדיים (השאר לא מזוהים).^[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני ימין היו נודדים למחצה שגידלו עדרי צאן גדולים והגיעו במסגרת נדודיהם עד למרכז סוריה. חלק מהשבטים התיישב באזור בבל, אך מרכזם היה בחרן שם נהגו להתכנס לטקס ברית ראשי "בני ימין" במקדש אלוהי הירח. זקני השבטים נקראו סיבותו (Sibutu) והיו מתכנסים להתיעצויות. מנהיגי בני ימין היו שרים ונסיכים שנקראו סוגאגו (Sugagu).

המשמעות המקורית של השם היא "בני הדרום", בניגוד לשבטי "בני שמאל" – בני הצפון, אך בימי הארכיון המלכותי של מרי לא ניכרה חלוקה גאוגרפית כזאת בין השבטים, וכנראה שהשמות הם זכר לחלוקה קדומה יותר.^[1]

שמו של אחד מהשבטים נקרא "יריחום". בני ימין מופיעים בטקסטים ממארי לצידם של שבטים נודדים אחרים שנקראו סותו ו"רַבּוּ" שישבו על הגדה המערבית של הפרת, ועל פי הטקסטים נקראו אחים של בני ימין. הטקסט מזכיר גם קבוצה שנקראת "בני שמאל" (צר'), בני הצפון, יושבי המחוזות שמצפון מערב לממלכת מארי. שם המעיד על קרבה לבני ימין.

יש הסוברים שזכר בני שמאל נשמר בממלכת שמאל שנקראה "יאדי", המוזכרת בתעודות מהמחצית הראשונה של האלף ה-1 לפנה"ס.^[4] השמות: בני ימין ובני שמל הם שמות שמיים-מערביים.^[5]

על פי תעודות מארי, בני ימין התנפלו מדי פעם על חבלי הארץ שנמצאו בין מארי, תִרְקַה ושַגַרַתֻם. הם עסקו בביזת התושבים ועדרי צאנם, ולעיתים גם התיישבו בתוכם. מלכה של מארי זמרי-לים נלחם בהם, תפס את מלכיהם והרג את שר צבאם שתוארו היה דַוִדֻם. ניצחונו זה היה כה חשוב, עד שנקראו לפחות שתי שנות מלכות של זמרי-לים על שם הניצחון.^[6]

השערת החוקרים היא שההתנגשויות של בני ימין עם מלכי מארי הם חלק מגל ההתפשטות האחרון של העמים השמיים-מערביים למזרח ולצפון מזרח. התפשטות זאת נבלמה במאה ה-18 לפנה"ס בעקבות התפשטות השבטים החורים (שמקורם בהרי הקווקז) דרומה לאזורים סביב מארי.

הקשר בין בנימין לבני ימין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת תאוריה במחקר הגורסת שיש זהות בין בני ימין לבנימין המקראי. זיהוי זה נתמך במסורת המקראית לפיה מוצא האבות הוא מצפון מסופוטמיה בארם נהריים ובקשר בין חרן שהייתה עיר האבות ומקום כינוסם של שבטי בני ימין. קשר נוסף נמצא בין שמו של אחד השבטים "יריחום" לשמה של העיר יריחו באזור שבט בנימין בישראל. למרות עתיקותה של העיר, היא אינה מוזכרת במכתבי אל עמרנה ולא ברשימות המצריות של ערי כנען, והתאוריה גורסת שהשם יריחו ניתן לה בעקבות כיבוש בני ימין שהביאו את השם עימם מהעיר חרן. תאוריה זאת של שינוי שם נתמכת בשינוי שמות הערים שנמצא במקרא כגון שינוי השם "לוז" לבית אל, "קריית ספר" לדביר, "ליש" לדן ועוד.^[4]

תאוריה זו סותרת את המסורת המקראית, לפיה בנימין נולד בכנען,^[7] כשהוא היחיד מבני יעקב שלא נולד במסופוטמיה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל ייבין, הערך: בנימין, אנציקלופדיה מקראית, כרך 2, ירושלים: מוסד ביאליק, עמ' 264–266
משה ענבר, השבטים האמוריים במארי, אוניברסיטת תל אביב, 1985

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה ענבר, 'תעודות מארי וההתנחלות', עת־מול, אוקטובר 1985, 63, באתר "מקראנט"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 51
^ יצחק מייטלס, לחפור את התנ"ך: על מחקר וארכאולוגיה, הוצאת ירושלים, 2008, עמ' 60
^ Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 41
^ ¹ ² מיכאל אסטור, בעיית החבירו וכיבוש כנען, (תרגום והערות: מ' ויינפילד), ירושלים: [חמו"ל], 1971, עמ' 5–6
^ שמואל ייבין, הערך: בנימין, אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, כרך 2, עמ' 265
^ ייבין, הערך: בנימין, אנציקלופדיה מקראית, עמ' 264
^ בראשית לה, טז

[:0-1] ¹ ² ³ Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 51

[2] יצחק מייטלס, לחפור את התנ"ך: על מחקר וארכאולוגיה, הוצאת ירושלים, 2008, עמ' 60

[3] Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 41

[ימין1-4] ¹ ² מיכאל אסטור, בעיית החבירו וכיבוש כנען, (תרגום והערות: מ' ויינפילד), ירושלים: [חמו"ל], 1971, עמ' 5–6

[5] שמואל ייבין, הערך: בנימין, אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, כרך 2, עמ' 265

[6] ייבין, הערך: בנימין, אנציקלופדיה מקראית, עמ' 264

[7] בראשית לה, טז

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]