ג'ון סאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון סאלי
John Salley
סאלי בשנת 2007
סאלי בשנת 2007
לידה 16 במאי 1964 (בן 59)
ניו יורק, ארצות הברית
עמדה פאוור פורוורד, סנטר
גובה 2.11 מטרים
מספר 16, 22
מכללה ג'ורג'יה טק
דראפט בחירה מספר 11, 1986
דטרויט פיסטונס
קבוצות כשחקן
1986–1992
1992–1995
1995–1996
1996
1996
1999–2000
דטרויט פיסטונס
מיאמי היט
טורונטו ראפטורס
שיקגו בולס
פנאתינאיקוס
לוס אנג'לס לייקרס
הישגים כשחקן
4 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1989, 1990, 1996, 2000)

ג'ון תומאס סאליאנגלית: John Thomas Salley; נולד ב-16 במאי 1964) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק באופן פעיל בין השנים 1986–2000. במהלך הקריירה זכה בארבע אליפויות ליגת ה-NBA עם שלוש קבוצות שונות: דטרויט פיסטונס (1989 ו-1990), שיקגו בולס (1996) ולוס אנג'לס לייקרס (2000). אחד מארבעה שחקנים בלבד, לצד רוברט הורי, דני גרין ולברון ג'יימס, אשר זכו באליפות עם יותר משתי קבוצות שונות. ממוצעיו הכוללים לאורך 11 עונותיו ב-NBA הם 7.0 נקודות, 4.5 ריבאונדים, 1.2 אסיסטים ו-1.3 חסימות למשחק.[1]

מאז שנת 1995 השתתף סאלי במספר סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה, בעיקר בתפקידי אורח או קמע.[2]

קריירת מכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאלי נולד וגדל ברובע ברוקלין שבניו יורק, ובין השנים 1982–1986 למד במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה ("ג'ורג'יה טק"). בכל ארבע עונותיו בקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה שימש כשחקן חמישייה קבוע, ולאורך התקופה רשם ממוצעים של 12.7 נקודות, 6.4 ריבאונדים ו-1.9 חסימות למשחק.[3] בעונת 1984/1985 הוליכו סאלי ומארק פרייס את ג'ורג'יה טק לשלב רבע גמר טורניר אליפות המכללות, בפעם השנייה בתולדותיה ולראשונה מזה 25 שנים. במשחק רבע הגמר עצמו הפסידה הקבוצה בתוצאה 54–60 מול אוניברסיטת ג'ורג'טאון, אותה הוביל פטריק יואינג.[4] בעונה העוקבת, אשר הייתה האחרונה שלו בליגת המכללות, הפסיד עם ג'ורג'יה טק בשמינית גמר טורניר המכללות, מול אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה.[5] בעת סיום לימודיו ניצב סאלי במקום הראשון בתולדות קבוצת האוניברסיטה בסך חסימות בקריירה (243), במקום השלישי בריבאונדים (798) ובמקום הרביעי בנקודות (1,587).

קריירת כדורסל מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדראפט ה-NBA‏ 1986 נבחר סאלי על ידי דטרויט פיסטונס, בבחירה ה-11.[6] לצדם של ביל ליימביר, דניס רודמן, ריק מהורן וג'יימס אדוארדס השלים סאלי את הקו הקדמי ההגנתי, האגרסיבי והקשוח של ה-"Bad Boys" – כינויים של הפיסטונס בתקופת המאמן צ'אק דיילי, אשר העפילו לגמר ה-NBA שלוש פעמים ברציפות וזכו באליפות עונות 1988/1989 ו-1989/1990.[7][8] לאחר שהפסידו מול לוס אנג'לס לייקרס בגמר 1988‏ (3–4), נקמו בהם הפיסטונס בגמר 1989 בתוצאה 4–0, ובסדרת הגמר 1990 גברו על פורטלנד טרייל בלייזרס בתוצאה 4–1. בשלבי הפלייאוף של שתי עונות האליפות העמיד סאלי ממוצעים של 9.2 נקודות, 5.3 ריבאונדים ו-1.6 חסימות למשחק, כשחקן ספסל.

בספטמבר 1992 הועבר בטרייד למיאמי היט, בתמורה לאייזיאה מוריס ובחירת דראפט עתידית.[9] לאורך 3 עונותיו במיאמי פתח במרבית המשחקים, ותרם 7.7 נקודות ו-5.2 ריבאונדים בממוצע למשחק.

בדראפט ההרחבה של שנת 1995 נבחר סאלי על ידי טורונטו ראפטורס,[10] אך כבר אחרי 25 משחקים במדיה שוחרר מהקבוצה.

במרץ 1996 חתם על חוזה בשיקגו בולס עד לסיום עונת 1995/1996, ובכך התאחד עם חבריו מתקופת ה-"Bad Boys" דניס רודמן וג'יימס אדוארדס.[11] בסיום אותה עונה זכה עם הבולס באליפות השלישית בקריירה שלו, והרביעית בתולדות המועדון. בפלייאוף עצמו שותף ב-16 מתוך 18 משחקי קבוצתו, אך מיעט לשחק וקלע 0.9 נקודות למשחק בלבד.

בקיץ 1996 עזב את ה-NBA, וחתם על חוזה בקבוצת פנאתינאיקוס מליגת העל היוונית והיורוליג. בשל חיכוכים עם מאמן הקבוצה בוז'ידאר מליקוביץ', עזב סאלי את פנאתינאיקוס כבר לאחר שבעה משחקים, ופרש ממשחק.[12]

בספטמבר 1999, כשנתיים וחצי לאחר פרישתו ממשחק, חזר ל-NBA כשחתם על חוזה בלוס אנג'לס לייקרס.[13] בפלייאוף 2000 סייע ללייקרס לזכות באליפות ה-12 של המועדון, כמחליפו מהספסל של שאקיל אוניל. בקיץ 2000 פרש סאלי ממשחק באופן סופי, בגיל 36.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת 1995 שיחק סאלי בתשעה סרטי קולנוע אמריקאים, בהם בחורים רעים (1995), אדי (1996), בחורים רעים 2‏ (2003), מר 3000‏ (2004), פיצוץ שחור (2009), וידויים של שופהוליק (2009) ו-"Nappily Ever After"‏ (2018).

כמו כן השתתף כאורח במספר סדרות טלוויזיה, ביניהן סברינה המכשפה הצעירה (2000), Rescue Me‏ (2006) וג'יין הבתולה (2016).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון סאלי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]