ג'ו דימאג'יו

	יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: כתוב ככתבה עיתונאית ולא בשפה אנציקלופדית.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

ג'ו דימאג'יו

ג'וזפה פאולו "ג'ו" דימאג'יו (באנגלית: Joseph Paul "Joe" DiMaggio;‏ 25 בנובמבר 1914 - 8 במרץ 1999) היה שחקן כדור בסיס בקבוצת הניו יורק יאנקיז, חבר בהיכל התהילה. לאחר שפרש הוא זכה למספר כבוד מקבוצתו. כלומר, הקבוצה החליטה כי לעולם לא יעשה עוד שימוש במספר 5 אותו לבש.

חייו

ילדותו

ג'וזף פול דימאג'יו נולד במרטינז, קליפורניה, ב-25 בנובמבר 1914, הילד השמיני מתוך תשעה של ג'וזפה ורוזלי דימאג'יו שהיגרו לארצות הברית מסיציליה בתחילת המאה ה-20.

בעקבות השפל הגדול של שנת 1929 נאלץ ג'ו בן השש-עשרה לעזוב את בית-הספר והתחיל לעבוד במפעל לייצור בקבוקי מיץ תפוזים. במהלך השנים הקרובות עסק גם בסבלות בנמל אך בעיקר השקיע את זמנו הפנוי במשחק בייסבול במגרש חניה בפאתי סן פרנסיסקו.

השנים הראשונות במשחק

וינס, אחיו הגדול של ג'ו התקבל בשנת 1932 לכלבי הים של סן פרנסיסקו, קבוצת מינור-ליג קטנה. במהלך העונה הקבוצה הייתה צריכה שורטסטופ, ווינס המליץ על אחיו הצעיר ג'ו.

ג'ו הצעיר הראה ניצוצות של כוכב כבר מההתחלה, המספרים שלו מהעונה המלאה הראשונה בכלבי הים היו מדהימים- ממוצע חבטות של 340. (34%), 28 חבטות הום ראן, 161 RBI ורצף חבטות של 61 משחקים.

בעונה השנייה שלו (1934), סקאוטרים רבים הגיעו למגרש המאולתר בסן פרנסיסקו לראות את הפלא שעבר לשחק בסנטר-פילד, עם סיום העונה סוכם שבתום העונה הבאה יעבור ג'ו בן ה-20 ליאנקיז, תמורת חמישה שחקנים ו-25,000 דולר.

השנים עם היאנקיז, שלוש-עשרה עונות בשש-עשרה שנים

	"לכשאשוב, תספר לי על משחק הבייזבול" "אי אפשר שהיאנקים יפסידו" "אבל אני חושש מפני האינדיאנים של קליבלנד" "בטח ביאנקים, בני. זכור נא את די-מאג'יו הגדול"
– דו-שיח בין הזקן לנער, מתוך "הזקן והים" מאת ארנסט המינגווי, תורגם על ידי יצחק שנהר.

השנה הראשונה

ב-3 במאי 1936 עלה דימ'אגיו הצעיר בפעם הראשונה במדי היאנקיז, כבר באותו משחק הוא חבט בהצלחה בשלושה מתוך ששה ניסיונות, העונה הראשונה המשיכה להיות חלומית והוא סיים אותה עם 29 הום-ראנס ו-206 חבטות מוצלחות, שניהם שיאי יאנקיז עבור שחקן שנה ראשונה, שעדיין לא נשברו.

באותה עונה נבחר דימאג'יו לשחק באול-סטאר, ה"רוקי" הראשון אי פעם לעשות זאת. את העונה, כמו גם את השלוש הבאות, סיימו היאנקיז כאלופים כשניצחו בסדרת הגמר את הניו יורק ג'איינטס, במה שהיה מכונה ה"סאבווי סיריס" לפני שהג'איינטס עברו לסן פרנסיסקו ווהניו יורק מטס הוקמו.

פרשת התינוק של לינדברג

צ'ארלס א. לינדברג מוכר בעולם בעיקר בשל היותו הטייס הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי ללא חניות בינים. אך בארצות הברית מוכר לינדברג גם בשל פרשה אחרת, פחות שמחה.

בשנת 1932 נולד בנו הראשון של לינדברג. התינוק נחטף ונמצא מת לאחר חיפוש בקנה מידה לאומי. הפרשה סרבה לרדת מהכותרות והעסיקה את ארצות הברית במשך שנות השלושים.

באפריל 1938, כמה ימים לפני פתיחת עונת הבייסבול, ביקש דימאג'יו להשתחרר מהיאנקיז כדי לאלץ אותם לשפר את שכרו שעמד על 25,000$, בסוף הוא ויתר אך האוהדים של היאנקיז לא, בתחילת העונה הם קראו קריאות גנאי לכל מהלך שלו.

דימאג'יו, בהתבטאות אומללה שרק הגבירה את הקריאות, אמר לכתב ששאל אותו על צעקות הבוז: "היית יכול לחשוב שאני חטפתי את התינוק של לינדברג". אבל האוהדים שכחו לו את הכול כשהיאנקיז זכו ב"וורלד סיריס" בתום העונה.

הנישואים הראשונים

דימאג'יו האיטלקי בעל המראה השרמנטי, נחשב לרווק המבוקש ביותר בארצות הברית. בנובמבר 1939, שישה ימים לפני יום הולדתו ה-25, שבר דימאג'יו את הלב לנערות רבות בכל רחבי אמריקה כאשר התחתן עם השחקנית דורותי ארנולד. החתונה נערכה כשמחוץ לקתדרלת סן פרנסיסקו עמדו עשרות אלפי אוהדים שרצו לראות את הזוג המפורסם יוצא מחופתו.

בשנת 1941 נולד בנו ג'ו ג'וניור, אך למרות זאת הנישואים לא עלו יפה ובסוף שנת 1943 הזוג התגרש.

השיא של עונת 1941

לו גריג, שחקן הבסיס הראשון האגדי של היאנקיז פרש מבייסבול במהלך עונת 1939 לאחר שלקה במחלת עצבים גנטית (ALS), פטירתו ביוני 1941 השאירה את שחקני ואוהדי היאנקיז המומים.

אחרי שסיים משחק ללא חבטה ב-14 במאי מול קליבלנד, החל דימאג'יו את רצף החבטות הארוך בהיסטוריה, בשני ביולי מול הבוסטון רד סוקס חבט דימאג'יו הום-ראן ששבר את שיא החבטות במשחקים רצופים שנקבע על ידי וילי קילר ב-1897 ועמד על 44. לאחר המשחק התראיין דימאג'יו ברדיו וגרם והקדיש את השיא ללו גריג שנפטר שבועות מספר לפני כן.

הרצף נעצר ב-17 ביולי אחרי 56 משחקים, יותר מחודשיים מאז שהחל. לאחר המשחק אמר דימאג'יו: "נו, אני שמח שזה נגמר".

השירות הצבאי

כמו מספר כוכבי בייסבול, ובראשם טד ויליאמס שהיה טייס קרב, התגייס דימאג'יו, בתחילת שנת 1943, לצבא ארצות הברית, אך בניגוד לווילאמס, דימאג'יו העביר את שירותו בעיקר בכניסה ויציאה מבתי חולים שטיפלו באולקוס שלו, את שאר הזמן העביר במשחקי בייסבול עם עמיתיו בבסיס. האירוע המשמעותי היחיד שעבר עליו בצבא היה גרושיו מאשתו דורותי, שהיו, כאמור, בסוף 1943.

הוא השתחרר לאחר המלחמה בספטמבר 1945, וחזר לשחק ביאנקיז בעונת 1946 לאחר שלוש שנות הפסקה.

השנים האחרונות בביסבול

ג'ו המשיך להוביל את היאנקיז להישגים. ב"וורלד סיריס" של שנת 1947, שהייתה הראשונה ששודרה בטלוויזיה, ניצחו היאנקיז את הברוקלין דודג'רס בעוד "סאבווי סיריס", לפני שהדודג'רס עברו גם הם לצד השני של אמריקה.

בעונת 1949 היה דימאג'יו שחקן הבייסבול הראשון שקיבל שכר של 100,000$ לעונה, ובעונת 1951 הוביל את היאנקיז לאליפות נוספת כשהוא מעביר את השרביט לשחקן הגדול הבא של היאנקיז- מיקי מנטל.

בדצמבר אותה שנה, כשהוא בן 37, הודיע דימאג'יו על פרישה ואמר: "פשוט אין לי את זה יותר". המספרים של דימאג'יו במהלך הקריירה סולידים- 2,214 חבטות, 361 הום-ראנס ו-1,537 RBI, אבל גם ממוצע של 325., שלושה תארי MVP של ה-MLB, אול-סטאר בכל אחת משלוש-עשרה שנותיו בליגה ותשע טבעות אליפות.

לאחר הקריירה

ג'ו דימאג'יו ומרילין מונרו

ב-14 בינואר 1954, שנתיים אחרי שהכירו ב"בליינד דייט" באו בברית הנישואין ג'וזף פול דימאג'יו ונורמה ג'ין מורטנסון (הידועה בעיקר בשם מרילין מונרו) בבית העיריה של סן פרנסיסקו. הנישואים לא הוציאו את שנתם, והזוג נפרד אחרי תשעה חודשים בלבד. דימאג'יו לעולם לא נישא פעם נוספת. כאשר מונרו מתה, נהג לשלוח זר של שושנים אדומות לקברה מדי שבוע במשך כ-20 שנים.

בשנת 1955 נבחר דימאג'יו להיכל התהילה בפעם הראשונה בה היה מועמד. ובשנת 1969 במהלך חגיגות מאה שנה לבייסבול הוא נבחר לשחקן הטוב ביותר שעדיין בחיים (התואר הכללי הלך לבייב רות'). שנתיים לפני כן הוציא פול סיימון את השיר "גב' רובינסון" ובו השאלה האלמותית- "Where have you gone, Joe DiMaggio?", כשג'ו שמע את זה הוא אמר לחבר: "מעולם לא הצלחתי להבין את כוונת השיר".

ב-1977 העניק לו הנשיא ג'רלד פורד את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד הגבוה ביותר המוענק לאזרחים בארצות הברית. בספטמבר 1998 התגלה בגופו של דימאג'יו סרטן ריאות, באותו חודש הוא הגיע בפעם האחרונה ליאנקי-סטאדיום ושם, מול קהל רוגש, הוענקו לו תשע טבעות אליפות במקום התשע שנגנבו מחדרו במלון ב-1960. חצי שנה לאחר מכן, ב-8 במרץ 1999, כשהוא בן 84, נכנע ג'ו דימאג'יו לסרטן. מילותיו האחרונות היו "סוף-סוף אפגוש את מרילין".

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ו גימאג'יו

• הסטטיסטיקה של דימאג'יו לאורך הקרירה
• ביוגרפיה באתר מדליית החירות הנשיאותית
• ניר צדוק, 70 שנה מלאו לשיא שקבע ג'ו דימאג'יו, באתר הארץ, 1 באפריל 2011

הקודם: ג'ימי פוקס

MVP של האמריקן ליג 1939

הבא: האנק גרינברג

הקודם: האנק גרינברג

MVP של האמריקן ליג 1941

הבא: ג'ו גורדון

הקודם: טד וויליאמס

MVP של האמריקן ליג 1947

הבא: לו בודראו