סיימון וגרפונקל
| סיימון וגרפונקל | |
|---|---|
 סיימון (מימין) וגרפונקל (משמאל) בהופעה חיה בדבלין |
|
| מידע כללי | |
| מקור | ניו יורק |
| שנות פעילות | 1957–1964 1965-1970 |
| סוגה | פולק רוק, מוזיקת עולם, רוק קל, פולק |
| חברת תקליטים | קולומביה רקורדס |
| אתר אינטרנט | www.simonandgarfunkel.com |
| חברים | |
| פול סיימון |
|
סיימון וגרפונקל (באנגלית: Simon & Garfunkel) - פול סיימון וארתור (ארט) גרפונקל - הם צמד מוזיקאים יהודים-אמריקאים. חברי הצמד היו בין האמנים הפופולריים ביותר בשנות השישים של המאה ה-20, ונחשבים בין האמנים הבולטים בזרם הפולק רוק.
בין שיריהם המפורסמים: צלילי השקט (The Sound of Silence), גברת רובינסון (Mrs. Robinson), יריד סקרבורו (Scarborough Fair/Canticle) וגשר מעל מים סוערים (Bridge Over Troubled Water). סיימון וגרפונקל זכו במספר פרסי גראמי ונבחרו להיות בין האמנים המוצגים במוזיאון "היכל התהילה של הרוק נ' רול".
תוכן עניינים |
ההתחלה [עריכה]
פול פרדריק סיימון (Paul Frederic Simon) נולד ב-13 באוקטובר 1941 בניו ג'רזי בארצות הברית. ארט גרפונקל (Art Garfunkel) נולד ב-5 בנובמבר 1941 בשכונת "פורסט הילס" בקווינס, ניו-יורק. פול סיימון וארט גרפונקל גדלו ברובע קווינס, ושם החלו את דרכם המוזיקלית. השניים נפגשו לראשונה בשנת 1953 בבית הספר "פורסט הילס" בקווינס. תחילת דרכם המוזיקלית המשותפת הייתה ב-1956, בשנתם האחרונה בבית הספר. בשנה זו החלו סיימון וגרפונקל לנגן יחד כצמד בשם טום וג'רי עם פול סיימון כ"ג'רי לנדיס" וגרפונקל כ"טום גרף" (Graph), שם שנבחר בשל מנהגו של גרפונקל לעקוב אחר גרף הלהיטים במצעדי הפזמונים. ב-1957, לאחר שסיימו את לימודיהם בבית הספר, החלו סיימון וגרפונקל לכתוב שירים משלהם בסגנון הרוקנרול של האחים אוורלי (Everly Brothers). סיימון כתב את המילים והלחנים למרבית שיריהם, וגרפונקל היה הזמר המוביל בביצועם. יחד הם הצליחו להשיג הרמוניה קולית ושיתוף פעולה מוזיקלי שהובילו שנים אחר־כך למיצובם כאחד מהצמדים המוזיקליים המצליחים ביותר.
סיימון וגרפונקל הצליחו לשכנע מפיק מוזיקלי להקליט אחד משיריהם הראשונים, הי, תלמידה (Hey, Schoolgirl) על תקליטון (סינגל) שבצדו השני הוקלט השיר "רוקדים ומשתוללים" (Dancin' Wild). התקליטון מכר 100,000 עותקים ונכנס למקום ה-49 במצעד הפזמונים של עיתון הפופ הנפוץ "בילבורד". הם אף ביצעו את השיר בהופעה חיה בתוכנית הטלוויזיה "American Bandstand", שבה הם הופיעו מיד לאחר ג'רי לי לואיס שביצע את שירו הידוע והמצליח מאוד באותה תקופה, "כדורי אש גדולים" (Great Balls of Fire).
סיימון וגרפונקל לא הצליחו לשחזר את ההצלחה, ושנה אחר־כך, ב-1958, נפרד הצמד. סיימון נרשם לקווינס קולג' בניו יורק, וגרפונקל לאוניברסיטת קולומביה.
הם החלו להתבלט שוב בנוף המוזיקלי במהלך 1963 עם התפתחותו של סגנון הפולק שהפך דומיננטי בתחילת שנות השישים עם הצלחתם של אמנים שהחלו את דרכם בתקופה זו כבוב דילן. סיימון וגרפונקל שילבו סגנון הדומה לזה של האחים אוורלי, יחד עם הרמוניה קולית שהושגה בשילוב קולות השניים ועם הגיטרה האקוסטית של סיימון. השניים אף הקליטו מספר שירים שנכתבו במקור על ידי האחים אוורלי, כשהידועים שבהם הם "להתראות אהבה" ו"התעוררי סוזי הקטנה".
סיימון הספיק לסיים את הקולג', אך נשר לבסוף מבית הספר למשפטים של ברוקלין, ובדומה לגרפונקל פיתח עניין בסגנון הפולק. סיימון הראה לגרפונקל מספר שירים שכתב בסגנון זה: "Sparrow", "Bleecker Street" והשיר "He Was My Brother", שהוקדש לאחר מכן לאנדרו גודמן, ידיד של הצמד וחבר לכיתה של סיימון בקווינס קולג'. גודמן, היה אחד משלושת פעילי זכויות האדם שנרצחו על ידי אנשי הקו קלוקס קלאן במחוז נישובה שבמיסיסיפי ב-21 ביוני 1964.
אלבומם הראשון 3 בבוקר יום רביעי (Wednesday Morning, 3 A.M.), כלל את שלושת שירים אלה, אשר היו בין חמשת השירים המקוריים של סיימון שהוכנסו לאלבום. עם זאת, ובניגוד לתקליטון המצליח, האלבום שיצא בחברת קולומביה רקורדס ב-19 באוקטובר 1964, נחל כישלון.
הפירוד הראשון [עריכה]
זמן קצר לאחר סיום ההקלטות, נפרד הצמד שוב וסיימון עבר לאנגליה, שם הקליט את אלבום הסולו שלו, "ספר השירים של פול סיימון" (The Paul Simon Song Book) במאי 1965. התקליט בביצוע סיימון המלווה עצמו בגיטרה הוקלט בלונדון. אלבום זה מהווה תזכורת מרעננת לעבודותיו הראשונות של סיימון בתחום הפולק. כנראה שאלבום זה נמחק ב-1979 לבקשתו של סיימון, אך הוא הופץ מחדש כדיסק במהלך 2004 בתוספת שתי רצועות בונוס.
בעוד סיימון שוהה באנגליה במהלך הקיץ של 1965, החלו תחנות רדיו ששידרו באזור קוקו ביץ' וגאינסוויל שבפלורידה לקבל בקשות מקהל המאזינים להשמעת השיר צליל השקט (The Sound of Silence) מתוך אלבומם הראשון של סיימון וגרפונקל. גם באזור בוסטון הושמע השיר בתדירות הולכת וגוברת. עם התעוררות זו של הקהל, מיהר המפיק האמריקאי של הצמד טום וילסון, אשר קיבל השראה מקלטות הפולק המוקדמות של להקת "The Byrds", להוסיף לשיר גיטרה חשמלית וכלי הקשה. הוא שיחרר את העיבוד המחודש של “צליל השקט" כתקליטון, כשבצדו השני השיר "דבר מגניב קורה לנו" (We've Got a Groovey Thing Goin'). עיבוד זה הפך את השיר משיר בסגנון פולק לשיר בסגנון פולק רוק, והצליח להיכנס למצעדי הפזמונים בארצות הברית, להפתעתו הרבה של פול סיימון.
בספטמבר 1965 גילה סיימון לראשונה כי השיר נכנס למצעדי הפזמונים, ממש לפני שעמד להופיע במועדון פולק בדנמרק. בדצמבר אותה שנה הגיע השיר למקום הראשון במצעד.
האיחוד [עריכה]
עקב הצלחת השיר חזר סיימון מיד לארצות הברית, וסיימון וגרפונקל חזרו שוב לפעילותם כצמד. הם הקליטו שירים נוספים מהאלבום בדומה לעיבוד שהפיק טום וילסון, למרות ששניהם לא אישרו עיבוד זה לפני שהופץ בראשונה.
תוצאת שיתוף פעולה מחודש זה, הובילה לסדרת אלבומים בסגנון פולק-רוק, שהתבססה על כתיבתו הציורית ובעלת התובנה של סיימון אשר לוותה בקורטוב הומור דק.
ב-17 בינואר 1966 הוציא הצמד אלבום שני בשם צלילי השקט (Sounds of Silence), כשהם נסמכים על שם שירם המצליח מהאלבום הקודם שהוביל לאיחודם מחדש. התקליט הגיע למקום ה-21 במצעד התקליטים. האלבום הראשון, "3 בבוקר יום רביעי" הוצא שוב והפעם זכה להצלחה רבה יותר מהוצאתו הראשונה ב-1964, כשהגיע למקום ה-30 במצעד.
חלק מהשירים באלבום הסולו הראשון של סיימון, "ספר השירים של פול סיימון" זכו אף הם לעיבוד מחדש, והוקלטו שוב בעזרת גיטרה חשמלית ובסגנון של פולק-רוק. שירים אלו היו "אני סלע" (I Am A Rock) שהגיע למקום השלישי במצעד במהלך 1966, "עלים שהינם ירוקים" (Leaves That Are Green), "אפריל, היא תבוא" (April Come She Will) ו"שירה של קאת'י" (Kathy's Song) שהוכנסו אל האלבום "צלילי השקט".
לצמד נכונו להיטים נוספים בשנים הבאות, ובכללם "יריד סקרבורו" (Scarborough Fair/Canticle) המבוסס על בלדה אנגלית מסורתית שנוספה לה לחן מקורי המהווה קול שני, ו"הכיוון הביתה" (Homeward Bound) שהגיע לאחר מכן למקום החמישי במצעד ומבוסס על חייו של סיימון בדרכים כאשר סייר באנגליה במהלך 1965.
שירים נוספים מאלבום הסולו של סיימון, "ספר השירים של פול סיימון" עם עיבוד מחודש נכללו באלבומם הבא של הצמד. אלבום זה, '"פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וטימין'" (Parsley, Sage, Rosemary and Thyme - שורה מהשיר "יריד סקרבורו") שיצא ב-10 באוקטובר 1966, הביא לביטוי באופן נקי את סגנון הפולק רוק של סיימון וגרפונקל יותר מאשר באלבומם הקודם שהוצא בחופזה.
במהלך 1967, תרמו סיימון וגרפונקל בצורה נכבדה לפסקול הסרט "הבוגר" (The Graduate Original Soundtrack), סרטו של במאי הקולנוע והתיאטרון מייק ניקולס. האלבום יצא ב-21 בינואר 1968, ונכנס מיד למקום הראשון במצעד. תקליט זה כלל את הלהיט "צלילי השקט", והשיר הידוע ביותר מתוכו היה גברת רובינסון ("Mrs. Robinson" – שמה של השכנה המבוגרת (אן בנקרופט) המפתה את גיבור הסרט (דסטין הופמן)).
הקו המוזיקלי בו בחרו התקבל יפה בקרב הציבור, והם בלטו מאוד בנוף המוזיקה של אותן שנים, ובמצעדי הפזמונים והמכירות. גם אלבומם הבא אשר יצא באפריל 1968, תומכי ספרים (Bookends), בעל הנימה הנוסטלגית, נכנס לראש המצעד. הקו המוזיקלי של סיימון וגרפונקל הפך הרפתקני יותר עם כל אלבום, כאשר המילים לשירים שבתקליט "מחזיקי ספרים" היו מורכבות יותר בהשוואה לעבר. הנושא המרכזי באלבום היה הזדקנות ואובדן. התקליטון של "גברת רובינסון" הגיע למקום הראשון במצעד, ושירים נוספים רבים שלהם בתקופה זו הצליחו להגיע ל-25 המקומות הראשונים במצעד. ביניהם היו "גוון חורפי מעורפל" (A Hazy Shade Of Winter), "מזייף" (Fakin' It), "בגן החיות" (At The Zoo), ו"אמריקה" (America).
בטקס הגראמי שנערך במרץ 1969 זכה השיר "גברת רובינסון" בפרס, ופול סיימון קיבל פרס גראמי עבור "פסקול הסרט הטוב ביותר".
הפירוד השני [עריכה]
במהלך 1969, נראה היה כי הצלחתם של סיימון וגרפונקל החלה לגבות מהם מחיר. גרפונקל החל לפתח שאיפות לקריירה במשחק, והשתתף בסרטו של מייק ניקולס מלכוד 22. תסכולו של סיימון לנוכח פעילות זו גבר כאשר גרפונקל החל להיעדר מההקלטות של אלבומם המתוכנן הבא, במיוחד כאשר חלקו המתוכנן של סיימון בסרט נגנז עוד לפני שהצילומים בכלל החלו.
יחסיהם האישיים של סיימון וגרפונקל המשיכו להידרדר אותה שנה, והחמירו במהלך סיבוב ההופעות שלהם בשנת 1969. הופעותיהם שהוקלטו בקרבונדייל שבאילינוי ב-8 בנובמבר ובאוניברסיטת מיאמי, באוקספורד שבאוהיו ב-11 בנובמבר, כנראה הוקלטו והופצו באופן פיראטי בהיקף נרחב. קטעי וידאו מסיבוב הופעות זה שודרו במהלך ה-30 בנובמבר בתוכנית הטלוויזיה המיוחדת והשנויה במחלוקת שלהם, "שירי אמריקה" (Songs Of America). התוכנית זכורה גם בעקבות סירובם של המפרסמים לתמוך בה בגלל המסר הבולט בה כנגד מלחמת וייטנאם.
לאחר עיכובים רבים, יצא אלבומם האחרון גשר על מים סוערים (Bridge Over Troubled Water) ב-26 בינואר 1970. שיר הנושא מתוך האלבום שנקרא אף הוא "גשר על מים סוערים", שבו הציג גרפונקל יכולת קולית מרשימה, הפך ללהיט גדול והפך את האלבום לאחד מהאלבומים הנמכרים ביותר באותה תקופה. השיר התמיד במקום הראשון במצעדים במשך שישה שבועות, והמשיך להתמקם במקומות גבוהים במצעד למשך זמן ארוך מאד. האלבום כלל עוד שלושה להיטים שנכנסו ל-20 הגדולים במצעדים : "ססיליה" (Cecilia) שהגיע למקום הרביעי במצעד בארצות הברית, "המתאגרף" (The Boxer), "הנשר עובר" (El Condor Pasa מילים ללחן פרואני) וגרסת הכיסוי בהופעה חיה לשיר "שלום לאהבה" (Bye Bye Love) של האחים אוורלי שהוקלטה במהלך סיבוב ההופעות שלהם ב-1969, בעיר איימס שבאיווה.
בטקס הגראמי שנערך בשנה לאחר מכן, במרץ 1971, האלבום והתקליטון של "גשר על מים סוערים" זכו בארבעה פרסי גראמי, ביניהם עבור שיר השנה. במהלך 1972 הוציא הצמד אלבום של אוסף להיטיהם הגדולים, Simon and Garfunkel's Greatest Hits, שהגיע למקום החמישי במצעד בארצות הברית.
1971 הייתה שנת מפנה נוספת בהיסטוריה של הצמד, כאשר הם החליטו להיפרד שוב. סיימון החל בקריירת סולו מצליחה, ויצר מספר אלבומים שזכו לאהדת הביקורת והקהל וביניהם "הנה הולך סיימון החרזן" (There Goes Rhymin' Simon) מ-1973 ו"גרייסלנד" (Graceland – כשם האחוזה של אלביס פרסלי) משנת 1986. גרפונקל, מאידך, חילק את זמנו בין עולם המוזיקה והמשחק בסרטים. ב-1970 זכה להצלחה עם "עיניים בהירות", שיר שלימים גם נכלל בפסקול הסרט גבעת ווטרשיפ. הוא הקליט גם גרסה אקוסטית ל"יש לי עיניים רק בשבילך", שיר ישן של הארי וורן מ-1934, שזכה גם לביצוע מצליח של הפלמינגוס בשנות הששים. זכור במיוחד אלבומו מ-1978 "סימן מים" (Watermark) בו רוב השירים נכתבו על ידי ג'ימי ווב, מלחין אמריקני ידוע. ואולם, בשל התמקדותו בשירה ולא בכתיבה ובהלחנה, הייתה הצלחתו של גרפונקל קטנה יחסית לזו של סיימון לאורך השנים בהם פיתחו קריירות נפרדות.
סיימון וגרפונקל לאחר הפירוד [עריכה]
האיחוד המחודש הראשון של סיימון וגרפונקל לאחר הפירוד השני התרחש ביוני 1972, בקונצרט תמיכה למען המועמד הדמוקרטי לנשיאות ג'ורג' מקגוורן במדיסון סקוור גארדן. ב-18 באוקטובר 1975, הופיע הצמד בתוכנית הפופולרית של רשת NBC סאטרדיי נייט לייב, ושרו יחד את "המתאגרף" ו-"יריד סקרבורו". כאשר במהלך ההופעה, ניתן היה לצפות בתמונות של הצמד מבקרים באזור בו גדלו כילדים בניו יורק. בתקופה הזו (סתיו 1975) הם אף הוציאו תקליטון ראשון מאז פרידתם, שנקרא "עירי הקטנה" (My Little Town). השיר הצליח להיכנס לרשימת עשרת הגדולים במצעדים, ואף צורף לאלבומי הסולו של סיימון וגרפונקל שיצאו אותה שנה.
הצמד התאחד לסירוגין מספר פעמים מאז, זכורה במיוחד הופעת-חינם בסנטרל פארק בניו יורק ב-19 בספטמבר 1981. ההופעה משכה כחצי מיליון איש[1], ונצפתה על ידי רבים נוספים בעזרת הקלטת המופע שהוצא במספר פורמטים: תקליט, תקליטור, קלטת וידאו ו-DVD. הצלחתו הרבה של הקונצרט ב-1981, הובילה את הצמד לסיבוב הופעות מחודש בעולם, כולל אירופה ויפן במהלך 1982, וארצות הברית ב-1983. בסיבוב הופעות זה הם אף הופיעו בישראל באצטדיון רמת גן.
סיימון וגרפונקל אף החלו לעבוד על מה שהיה אמור להיות אלבום האולפן הראשון מקץ עשור של עשייה אינדיבידואלית. שמו הזמני של האלבום היה "Think Too Much", אך חילוקי דעות אמנותיים בין השניים הובילו את סיימון למחוק את קולו של גרפונקל ממספר שירים שהוקלטו והושלמו. בסופו של דבר, האלבום, "לבבות ועצמות" (Hearts and Bones) יצא כאלבום סולו של סיימון ותקופה ארוכה התנכרו השניים זה לזה.
הופעתם הפומבית הבאה של הצמד, התרחשה ב-1990, כאשר הצמד הופיע בטקס לכבוד הכנסתם להיכל התהילה של הרוקנרול. גם בשנת 1993 הופיעו סיימון וגרפונקל יחד בניו יורק ב-21 קונצרטים אשר כל הכרטיסים להם נמכרו. במחצית הראשונה של המופע הופיע סיימון עם להקה, ובמחצית שנייה הופיעו סיימון וגרפונקל כצמד. מאוחר יותר באותה שנה, הם הופיעו במספר קונצרטי צדקה, כדוגמת "Bridge School Concerts".
ביולי 2002, הוציאה חברת Columbia/Legacy אלבום נוסף של הצמד שהוקלט בהופעה חיה במהלך 1967. האלבום, "הופעה חיה בניו יורק 1967" (Live In New York City, 1967) כולל בתוכו הופעה חיה כמעט מלאה של הצמד שהוקלטה באולם הפילהרמונית במרכז לינקולן בניו יורק ב-22 בינואר 1967.
איחוד נוסף נרשם ב-23 בפברואר 2003, כאשר הצמד שב להופיע יחד בציבור לראשונה מאז 1993 וביצע את "צליל השקט" במופע הפתיחה של טקס פרסי הגראמי אותה שנה. לפני ההופעה הוענק לצמד פרס על מפעל חיים (Grammy Lifetime Achievement Award), שנועד לציין את תרומתם הרבה לעולם המוזיקה במשך יותר מ-40 שנה מאז החלו את פעילותם.
הופעתם זו בטקס הגראמי חוללה כנראה הפשרה מסוימת ביחסים המנוכרים ביניהם. זמן קצר לאחר מכן, השיקו סיימון וגרפונקל מופע איחוד שנמשך חודשיים ברחבי ארצות הברית (ובטורונטו, קנדה), החל מה-16 באוקטובר ועד ה-21 בדצמבר 2003. השם שניתן לסיבוב ההופעות היה "חברים ותיקים" (Old Friends – כשם אחד משיריהם מהתקליט "מחזיקי ספרים"). סיבוב זה היה הראשון זה 20 שנה, וכלל 40 קונצרטים ב-28 ערים. בין היתר שילב הצמד בהופעותיו כאורחים את האחים אוורלי, מהם הושפעו בצעירותם.
ההצלחה הגדולה של סיבוב ההופעות הובילה להדרן במהלך יוני ויולי 2004, עם יותר מ-25 קונצרטים נוספים, בארצות הברית וגם באירופה. ביולי 2004 הם סיימו את סיבוב ההופעות במופע חינם בקולוסיאום של רומא לפני קהל רב. לפי הדיווחים של כלי התקשורת, הקהל במופע היה גדול יותר מהופעתם המפורסמת בסנטרל פארק, וצפו בו כ-600,000 איש.[2]
יצירתם המוזיקלית [עריכה]
הצלחתם של סיימון וגרפונקל נבעה משילוב בין מילות השירים, מוזיקה קליטה, עיבוד מוזיקלי מוצלח ושילוב הרמוני בין הזמרים.
על המילים והלחנים אחראי פול סיימון, שכתב על מגוון נושאים, אישיים: אהבה ("ססיליה", "גשר על מים סוערים"), אכזבה ("אני סלע"), געגועים ("הכיוון הביתה"), זקנה ("חברים ותיקים"), וחברתיים: חיפוש העצמי ("אמריקה") ומחאה כנגד החברה האמריקנית ("המתאגרף") והאלימות ומלחמת וייטנאם ("לילה שקט").
מילות השירים של פול סיימון פשוטות אך קולעות. פה ושם מפגין סיימון גם הומור. בשיר "ססיליה" קם הגיבור מהמיטה בה תינה אהבים עם ססיליה על מנת לשטוף פנים ומגלה כשהוא חוזר למיטה שמישהו נטל את מקומו. בשירים מסוימים נוהג הקהל להגיב בתשואות על שורות מסוימות המדברות אל ליבו, כמו "באור העירום ראיתי עשרת אלפים איש, אולי יותר", מתוך "צלילי השקט". רוב השירים הם בסגנון הבלדה, ולעתים כמו בשיר "המתאגרף" מצליח סיימון לצמצם למספר שורות סיפור חיים שלם. ב"המתאגרף" עוזב גיבור השיר את ביתו ומשפחתו, עובר לניו יורק במטרה למצוא עבודה, אך ההצעות היחידות שהוא מקבל הן שידול מהזונות של השדרה השביעית בעיר. בלית ברירה הוא בוחר בקריירה של מתאגרף, מקצוע אכזרי שאותו הוא רוצה לעזוב אך אינו מסוגל:
- "בזירה ניצב מתאגרף ולוחם במקצועו
- והוא נושא עמו זיכרון של כל מכת אגרוף שפצעה או הפילה אותו
- עד שהוא קרא בחמת זעם ומתוך בושה
- אני נוטש, אני נוטש, אך הלוחם נשאר
- אכן הוא נשאר עדיין"
התקופה בה התפרסמו סיימון וגרפונקל, סוף שנות הששים של המאה ה-20, הייתה תקופה סוערת: מלחמת וייטנאם וההפגנות נגדה, ילדי הפרחים ופסטיבל וודסטוק וגם בשיריו של סיימון מופיעות התייחסויות לתקופה זו. בצורה חבויה כמו בשיר "אמריקה" בו יוצא זוג לחפש את אמריקה והחיפוש נגמר בשבר. ובצורה גלויה כמו בשיר "לילה שקט" (Silent Night), מזמור ידוע לחג המולד, שאותו שרים סיימון וגרפונקל על פי המסורת ברוך, כשעל רקע השיר מושמעות לפתע חדשות השעה שבע ובהן ברצף מוזכרים קרבות בוייטנאם, הבטחה של המפקד הצבאי לשהייה ארוכה שם, ההפגנות נגד המלחמה ומשפטו של רוצח סדרתי שאחראי למותן של שבע נזירות.
המוזיקה של פול סיימון היא לרוב בסגנון הפולק או הפולק רוק. חלק מהרפרטואר של הצמד כלל שירים של אחרים שלהם ידעו ליצור עיבוד חדש: שירים של האחים אוורלי ("שלום לאהבה"), בלדה אנגלית ("יריד סקרבורו") שלה הוסיף סיימון נעימת רקע, ועיבוד לשיר עם פרואני ("הנשר עובר").
העיבוד המוזיקלי עשה לעתים שימוש מפתיע בכלי הקשה כמו בשיר "ססיליה" או בשיר "אמריקה". חלק מהשירים מלווים בגיטרה אקוסטית בלבד ולחלקם יש ליווי מוזיקלי עשיר. את השיר הפרואני "הנשר עובר" ליווה חליל אינדיאני. השיר "המתאגרף" מלווה בעיקר בגיטרה אבל השיר מסתיים בקרשנדו שבו מצטרפת תזמורת בעת שהצמד חוזר על המשפט "לה-לה-לאי". גם "גשר על מים סוערים" המלווה בעיקר בפסנתר מסתיים בקרשנדו תזמורתי.
דיסקוגרפיה [עריכה]
- Wednesday Morning, 3 A.M. (1964)
- Sounds of Silence (1966)
- Parsley, Sage, Rosemary and Thyme (1966)
- The Graduate Original Soundtrack (1968)
- Bookends (1968)
- Bridge Over Troubled Water (1970)
- Simon and Garfunkel's Greatest Hits (1972)
- The Concert in Central Park (1982)
- Live In New York City, 1967 (2002)
- Old Friends: Live on Stage (2004)
בנוסף, הוציא הצמד מספר אוספים לאורך השנים.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- סיימון וגרפונקל, באתר MOOMA
- Simon and Garfunkel האתר הרשמי
- האתר של פול סיימון
- האתר של ארט גרפונקל
- Song For The Asking - אתר מעריצים
- ראיון עם סיימון וגרפונקל (2004)
- עמר לחמנוביץ, צמד רעים, באתר ישראל היום, 25 במרץ 2011
הערות שוליים [עריכה]
- ^ Simon and Garfunkel in Central Park
- ^ Steve Knopper, Simon & Garfunkel Conquer, באתר הרולינג סטון, 9 באוגוסט 2004
