מרילין מונרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרילין מונרו
תאריך לידה: 1 ביוני 1926
מקום לידה: לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
תאריך פטירה: 5 באוגוסט 1962
מקום פטירה: ברנטווד, לוס אנג'לס, ארצות הברית
עיסוקים אמנותיים בולטים אחרים: זמרת
האתר של מרילין מונרו
פרופיל ב-IMDb
צילום מסך מהסרט "גברים מעדיפים בלונדיניות", 1953

מרילין מונרואנגלית: Marilyn Monroe;‏ 1 ביוני 1926 - 5 באוגוסט 1962) הייתה כוכבת קולנוע אמריקאית וזמרת. עם לידתה ניתן למונרו השם נורמה ג'ין מורטנסן (Norma Jeane Mortenson; הוטבלה בשם נורמה ג'ין בייקר). הנוכחות הבימתית שלה, יפי תוארה, מאהביה הנודעים ומותה המסתורי הפכו אותה לסמל מין ולדמות פופולרית וידועה.

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה כ"נורמה ג'ין בייקר" בבית חולים בלוס אנג'לס ב-1 ביוני 1926. ב-23 בפברואר 1956 שינתה את שמה למרילין מונרו באופן רשמי.

אמה, גלאדיס פרל מונרו, נולדה במקסיקו. היא נישאה לראשונה לג'ספר בייקר במאי 1917, ונולדו להם שני ילדים: רוברט (שנולד ב-1918) וברניס (שנולד ב-1919). לאחר שהתגרשו, עבר בייקר עם הילדים לקנטקי. גלאדיס מונרו עברה לשם גם כן, כדי להתקרב לילדיה, ולאחר זמן מה שבה ללוס אנג'לס, שם נישאה למרטין אדוארד מורטנסון ב-11 באוקטובר 1924. הם נפרדו לאחר שנה, לפני הולדתה של נורמה ג'ין, והתגרשו במרץ 1927.

גלאדיס מונרו התקשתה לגדל את נורמה ג'ין ולא הצליחה לשכנע את אמה לגדל אותה, לכן מסרה אותה לאימוץ. היא חיה עם הוריה המאמצים, אלברט ואידה, עד גיל 7. אמה ביקרה אותה בכל שבת. היא לקחה אותה בחזרה לאחר שקנתה בית, אך מספר חודשים לאחר המעבר סבלה האם מהתמוטטות. לאחר שאושפזה, חברתה הטובה של האם, גרייס מק'קי (ומאוחר יותר גודארד), הפכה לאפוטרופוסית של נורמה ג'ין. מק'קי נישאה ב-1935, אז נשלחה נורמה ג'ין לבית יתומים בלוס אנג'לס, שם שהתה עד גיל 11. מאוחר יותר נשלחה לאורך השנים למספר משפחות אומנה.

כאשר עברה משפחת גודארד לחוף המזרחי, הציעה גרייס לאמו של ג'יימס דוהרטי, שבנה יישא את נורמה ג'ין לאישה. הזוג התחתן שבועיים לאחר יום הולדתה ה-16 של נורמה ג'ין, כדי שלא תצטרך לחזור לבית היתומים או למשפחת אומנה.

תהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר בעלה הראשון, דוהרטי, נלחם במלחמת העולם השנייה, החלה נורמה ג'ין לעבוד במפעל מטוסים. במפעל זה היא נקלטה בעין הצלם דייוויד קונובר, שזיהה מיד את הפוטנציאל שלה כדוגמנית. היא חתמה עם סוכנות הדוגמניות "בלו בוק" והפכה לאחת מהדוגמניות המצליחות ביותר שלהם, כאשר היא הופיעה על גבי מאות שערי מגזינים.

נורמה ג'ין שאפה בעיקר להיות שחקנית. היא הוצגה בפני אנשי אולפני "פוקס המאה ה-20" על ידי צייד הכשרונות בן ליון, שארגן לה שם מבחן בד. היא עברה את המבחן בהצלחה, והוצע לה חוזה סטנדרטי של חצי שנה בו הרוויחה 75 דולר לשבוע. בשלב זה של הקריירה שינתה נורמה ג'ין את שמה: היא בחרה בשמה הפרטי של השחקנית מרילין מילר, ובשם הנעורים של אמה, מונרו. בשנת 1946 הופיעה לראשונה בשם מרילין מונרו.

במהלך חצי השנה הראשונה שלה באולפני פוקס, לא הזדמן לה לעבוד כשחקנית. היא עסקה בלימוד רזי המקצוע, לרבות עיצוב שיער, איפור, ביגוד ותאורה. עם סיום החוזה הראשון שלה, הוחלט בפוקס לחדשו לחצי שנה נוספת, במהלכה היא הופיעה בשני סרטים ("סקדה הו, סקדה היי" ו"שנים מסוכנות"), שלא זכו להצלחה, ובסיום החוזה השני שלה החליטו אנשי פוקס שאין בכוונתם להחתימה על חוזה שלישי.

מונרו השקיעה את זמנה בדוגמנות, וכך יצרה לעצמה רשת של קשרים חברתיים ברחבי הוליווד. היא חתמה על חוזה של חצי שנה בחברת קולומביה, ולוהקה לסרט "נשות המקהלה" שיצא ב-1948, אך גם הוא נחל כישלון בהכנסות. בשלב זה בקריירה פגשה מונרו את ג'וני הייד, אחד מהסוכנים המובילים בהוליווד, שהשיג לה חוזה נוסף בפוקס (לאחר ש-MGM דחו אותה). ראש האולפנים, דריל זאנוק, החל להתעניין בה במיוחד לאחר שביצעה סצנות בסרטים "הכל אודות חווה" ו"ג'ונגל האספלט", שיצאו ב-1950.

ב-1952 הציע זנוק למונרו לככב בתפקיד ראשי ראשון בסרט באורך מלא, "אל תטרח להקיש". בסרט זה היא גילמה שמרטפית שתוקפת את הילדה עליה היא שומרת. מונרו זכתה לביקורות מעורבות על תפקידה; אך על אף המחלוקת בין המבקרים לגבי יכולותיה כשחקנית, מעטות היו המחלוקות בנוגע לסקס-אפיל שלה. מונרו כיכבה לאחר מכן בסרט עם תקציב גדול, "ניאגרה", ב-1953; מבקרי הסרט שיבחו את הנוכחות הבימתית והכריזמה שלה בסרט זה.

בתקופה זו החלו להתפרסם תמונות עירום שלה, שצולמו על ידי טום קלי כאשר הייתה אלמונית; יו הפנר פרסם אותן בגיליון הראשון של המגזין "פלייבוי", אשר הודפס בדצמבר 1953. המגזין, שהפך ללהיט, גרם לחשיפה רבה של התמונות, ולפרסום רב של תמונות שונות של מונרו בעיתונות. מונרו נודעה בגישתה הרגועה בנוגע לתמונות העירום (כאשר היא נשאלה מה לבשה לצילומים, ענתה "שאנל מספר 5").

הסרטים "גברים מעדיפים בלונדיניות" ו"איך להתחתן עם מיליונר" שפורסמו ב-1953, הפכו את מונרו לאחת השחקניות הידועות ביותר בעולם בתקופתה. עם זאת, שני הסרטים הבאים שלה לא הצליחו כמצופה בקופות. לאחר צילום הסרט "חטא על סף ביתך" ב-1955, העדיפה מונרו לשנות את תדמית "הבלונדינית המטומטמת" שכיכבה בתפקידים שקיבלה מזונק בסרטיו, והיא עזבה את הוליווד ואת החוזה שלה ועברה לניו יורק כדי ללמוד משחק. בפוקס סירבו לתנאים שהציבה להם לחתימת חוזה חדש, ודרשו ממנה לחזור לאולפן ולשחק בסרטים שלטענתה לא התאימו לה. אך לאחר ש"חטא על סף ביתך" הגיע לפסגת שוברי הקופות, ובמקביל כוכבות אחרות של האולפן כמו ג'יין מנספילד ושרי נורת' לא הצליחו לשחזר את הצלחתה של מונרו, החליטו בחברת פוקס להיענות לדרישותיה. הסרט הראשון תחת החוזה החדש היה "תחנת אוטובוס", ומונרו זכתה לשבחי המבקרים על תפקידה בו.

בתקופה זו היא הקימה לעצמה חברת הפקות משלה, "מרילין מונרו הפקות", יחד עם הצלם מילטון גרין. הסרט הראשון שיצא בחברה זו היה "הנסיך ונערת השעשועים", שאותו היא גם הפיקה. הסרט זכה לביקורות מעורבות. עם יציאת הסרט "חמים וטעים" ב-1959, שחזרה מונרו את הצלחת סרטיה הקודמים; על משחקה בסרט זכתה בפרס גלובוס הזהב. בסרט "יוצאי הדופן" שיצא ב-1961, היא שיחקה לצד קלארק גייבל, שמת זמן קצר לאחר מכן.

ב-1962 החלה מונרו להצטלם לסרט "יש דברים לתת" לצידם של דין מרטין וסיד צ'ריס; אך בתקופה זו היא נעדרה לעתים קרובות מהצילומים, והבמאי ג'ורג' קיוקור החליט לפטרה. לבסוף הסרט לא יצא לאקרנים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונרו נישאה לג'יימס דוהרטי ב-19 ביוני 1942 והתגרשה ממנו ב-1946. בספרים "האושר הסודי של מרילין מונרו" ו"נורמה ג'ין, באהבה", הצהיר דוהרטי על כך שהם היו מאוהבים ושהיו חיים באושר כל ימי חייהם אילולא סונוורה בחלומות על תהילה. היא, מצידה, טענה תמיד שנישואיהם היו "נישואי נוחות" שנכפו עליה בידי גרייס גודארד. בסרט שנעשה ב-2004 טען דוהרטי שהוא זה שהמציא את האישיות "מרילין מונרו", שמנהלי פוקס הכריחו אותה להתגרש ממנו, ושהיא תמיד השתוקקה לחזור אליו. עם זאת, אף אחד מכותבי הביוגרפיה שלה לא אישר טענות אלה, ואין הוכחה שבני הזוג נשארו בקשר לאחר פרידתם. דוהרטי עצמו נישא לאישה אחרת חודשים ספורים לאחר שמונרו התגרשה ממנו. הוא לא השתתף בהלווייתה, ונטען כי כאשר הודיעו לו על מותה, אמר "אני מצטער" והמשיך בסיורו כשוטר במשטרת לוס אנג'לס.

ג'ו דימאג'יו (משמאל למטה) ומרילין מונרו בירח הדבש שלהם בטוקיו

ב-1951 ראה שחקן הבייסבול ג'ו דימאג'יו תמונה של מונרו עם שני שחקני בייסבול אחרים, ועם פרישתו מבייסבול ביקש מאיש יחסי הציבור שארגן את הצילום הקודם, לארגן עבורו פגישה איתה. הם נישאו ב-14 בינואר 1954 בסן פרנסיסקו אחרי שנים מתוקשרות ביותר של יחסים כ"ידועים בציבור".

נישואיהם היו מורכבים, וכללו מספר פרשיות קנאה ובגידות. דימאג'יו רצה להקים בית ומשפחה, אך שאיפתה של מונרו לתהילה הייתה חזקה יותר. ריצ'רד בן קרטר, שכתב ביוגרפיה על דימאג'יו, טען שכאשר מונרו צילמה את הסצנה הידועה בה מתנפנפת החצאית בסרט "חטא על סף ביתך" בניו יורק, מול מאות מעריצים, זעם בעלה שצפה במתרחש. כאשר הכריזה מונרו שבכוונתה להתגרש, פחות משנה לאחר חתונתם, היא צוטטה כאומרת "הקריירות שלנו פשוט התנגשו זו בזו".

מונרו פגשה את המחזאי ארתור מילר ב-1950, ונישאה לו בטקס אזרחי ב-29 ביוני 1956, ובטקס יהודי אורתודוקסי יומיים לאחר מכן. לפני חתונתם שינתה מונרו את דתה ליהדות. כשחזרו מאנגליה לאחר צילומים של סרטה שם, התברר שהיא בהריון. מונרו סבלה מדלקת רירית הרחם, וכתוצאה מכך הופסק הריונה כדי להציל את חייה. הריון נוסף הסתיים בהפלה טבעית. מונרו הייתה המפרנסת העיקרית שלהם, ואף מימנה את דמי המזונות לאשתו הראשונה של מילר. מילר כתב עבורה תסריט לסרט "The Misfits", אך עד לתחילת הצילומים הנישואים ביניהם כבר היו הרוסים. גירושיהם היו לרשמיים ב-1961.

לאחר פרידתה ממילר חזר דימאג'יו לחייה. בפברואר 1961 היא אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי במנהטן בהמלצת הפסיכיאטר שלה. במהלך ימי האשפוז היא יצרה קשר עם דימאג'יו, שדאג להעבירה לבית חולים. היא שהתה שם 3 שבועות וכשהשתחררה היא הצטרפה לדימאג'יו בעבודתו בפלורידה כמאמן קבוצת בייסבול. הזוג טען בפני התקשורת שהם רק חברים ושאין בכוונתם להינשא מחדש. במאי אותה שנה היא עברה ניתוח בחצוצרות וחודש לאחר מכן עברה ניתוח בכיס המרה. לאחר מכן היא חזרה לקליפורניה והתגוררה בדירה שכורה עד להחלמתה.

במהלך נישואיה נטען כי ניהלה רומנים עם מפורסמים רבים בהוליווד, ביניהם לורנס אוליבייה, איב מונטאן, ולקראת סוף חייה - גם עם האחים ג'ון ורוברט קנדי.

כזמרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונרו נמצאה מתה על ידי הפסיכיאטר שלה, ראלף גרינסון, ב-5 באוגוסט 1962, בגיל 36, בביתה שבברנטווד, קליפורניה. החוקר שביצע את הניתוח לאחר המוות ייחס את מותה למנת יתר של סמי הרגעה, ושיער כי מונרו התאבדה.

כמו ברצח קנדי, גם סביב מותה של מונרו התפתחו תאוריות קונספירציה שונות. יש שטענו כי נרצחה כתוצאה מקשריה עם משפחת קנדי ובמיוחד נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי; עם זאת, לא ניתן הסבר מדוע לכל שאר חברותיו של הנשיא (למעט מרי פינצ'ט מייר), לא אירע דבר. בהמשך נחשפו מסמכים של הבולשת הפדרלית האמריקנית, מהם עולה שהארגון חשד שמונרו נוטה לקומוניזם, עקב קשרים שיצרה עם איל הון בדרום אמריקה בעל נטיות שמאלניות. לפי התאורייה, חשד זה הפך אותה, כפילגשם של ג'ון ורוברט קנדי במקביל, לסיכון לאומי.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרילין מונרו בסרט "חמים וטעים"
מרילין מונרו ב"חטא על סף ביתך"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]