גואנין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המבנה הכימי של גואנין

גואניןאנגלית: Guanine) הוא בסיס חנקני, נגזרת של פורין, המהווה מרכיב מרכזי בכל חומצות הגרעין. גואנין מסומן בגנטיקה באות G.

גואנין התגלה לראשונה בשנת 1846 בלשלשת של עופות ימיים וצואת עטלפים וכלבי ים (גואנו; מכאן שמו). רק בסביבות 1880 הוא קושר לחומצות הגרעין. המבנה המולקולרי שלו תואר לראשונה ב-1875 והמולקולה עצמה סונתזה בשנת 1900.

כשגואנין נקשר לפחמימה ריבוז בקשר גליקוזידי מתקבל הנוקלאוזיד גואנוזין (Guanosine). כשגואנוזין נקשר לקבוצת זרחה מתקבל הנוקלאוטיד גואנוזין מונופוספט (GMP); הלה משתתף באופן ישיר בבניין RNA. הנוקלאוטיד המשתתף בבניין ה-DNA נבדל בכך שהפחמימה שבו, דאוקסיריבוז, חסרה אטום חמצן אחד. גואנין נקשר בזיווג בסיסים לציטוזין באמצעות שלושה קשרי מימן. שיעור ה-GC (כלומר: אחוז בסיסי הגואנין והציטוזין בקטע מסוים של חומצת גרעין) משמש כמדד חשוב בגנומיקה ובגנטיקה; שלושת קשרי המימן שבזיווג GC מקנים יציבות רבה לחומצות גרעין דו-גדיליות, זאת בהשוואה לשני קשרי המימן שבזיווג אדנין-תימין. משיעור ה-GC ניתן להסיק את יציבות חומצת הגרעין; שיעור ה-GC משמש אף למיון טקסונומי של חיידקים.

כששלוש קבוצות זרחה קשורות לאדנוזין מתקבל הנוקלאוטיד גואנוזין טריפוספט (GTP), אחת התרכובות החשובות ביותר בכל הייצורים החיים. GTP משמש בתגובות כימיות רבות בתא כ"מטבע אנרגיה" במקום ATP. בנוסף משמש הנוקלאוטיד כ"שליח" של אותות תוך-תאיים. GTP הוא קופקטור חשוב בעיקר בתהליך התרגום ובמטבוליזם של פחמימות.