גודרון בורוויץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גודרון בורוויץ (מימין) עם אמה, 1945

גודרון בורוויץגרמנית: Gudrun Burwitz; נולדה ב-8 באוגוסט 1929) היא בתו של היינריך הימלר מנהיג האס אס והגסטפו בגרמניה הנאצית.

גודרון הייתה הבת היחידה שנולדה מנישואיו של הימלר עם מרגרט סיגרות, אך מאוחר יותר אימצו הוריה בן בשנת 1940.

הקשר עם אביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היינריך הימלר העריץ את בורוויץ, והיה טס באופן קבוע למשרדיו בברלין ממינכן, שם היא גרה עם אמה מרגרט סיגרות. בעת שהייתה בביתה טלפן היינריך הימלר לבתו כמעט יום יום, וכתב לה כל שבוע. הוא המשיך לקרוא לה בשם החיבה מזמן ילדותה "פופי" (בגרמנית "Püppi") לאורך כל חייו. לעתים ליוותה בורוויץ את אביה בחלק מתפקידיו רשמיים, ואכן מצולמת היא לעתים כשהיא מופיעה לידו בתמונות השונות.

היינריך הימלר מת בשבי הבריטי כשהתאבד על ידי כמוסת ציאניד סמויה, אך בורוויץ מעולם לא קיבלה את הגרסה הזו, גרסתה הייתה כי הוא נרצח בזמן מאסרו. לאחר מלחמת העולם השנייה נעצרו היא ואמה על ידי האמריקאים והוחזקו במחנות שונים באיטליה, צרפת וגרמניה, ולאחר שהובאו להעיד במשפטי נירנברג שוחררו בנובמבר 1946. לאחר שנים היא התייחסה בחריפות לאותם זמנים כקשים ביותר בחייה, וטענה כי היא ואמה קיבלו יחס מחפיר כנסיון לכפר על חטאי אביה לכאורה.

בורוויץ מעולם לא ויתרה על האידאולוגיה הנאצית, ושוב ושוב בקשה להצדיק את מעשי אביה, ביחס לקונטקסט של זמנו. מכריה כיום טוענים כי יצרה דימוי של דמות זהב על אביה ומעשיו.

אהדה לנאצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורוויץ נישאה לעיתונאי והסופר וולף דיטר בורוויץ, ולהם נולדו שני ילדים. בורוויץ נשארה פעילה בקהילה הנאצית החדשה הנקראת כזרם הנאו-נאציזם, ומשנת 1951 היא חברה בארגון ה"שטילה הילפה" (Stille Hilfe) אשר בעברית פירושו "עזרה שקטה", ארגון המעניק תמיכה לאנשים אשר נעצרו בחשד להיותם פושעי מלחמה נאצים, או חברי אס אס לשעבר הנמלטים מהחוק. בשנת 1952 היא סייעה בהקמת ה"וויקינג יונד" (בגרמנית Wiking-Jugend), ארגון אשר הוקם על מודל הנוער ההיטלראי.

במשך שנים רבות הייתה בורוויץ ידידתה הוותיקה של פלורנטין רוסט פון טוניננגן, אשר כונתה "האלמנה השחורה" בקרב חוגי החברה הנאצית של אחרי מלחמת העולם השנייה.

במשך שנים רבות עקב מוצאה ומעשיה זכתה בורוויץ למעמד של כוכבת בקרב חוגי החברה הניאו נאצית, וכונתה בשם "הנסיכה הנאצית הראוותנית".

בורוויץ העצימה את תמיכתה בפושעי המלחמה הנאצים לכאורה בשנים האחרונות, במיוחד בלט מקרהו של אנטון מלות (Anton Malloth) אשר היה ממונה על מחנה הריכוז במבצר טרזיינשטט שבו נרצחו כ-90% מהאסירים היהודים על ידי הנאצים. מתוך 160,000 אסירים יהודים שנשלחו למחנה, נותרו במחנה בסוף המלחמה 19,000 איש בלבד.

אנטון מלות הוסגר לגרמניה בשנת 1988 ולאחר משפט פומבי מתמשך נידון בשנת 2001 למאסר העולם.

במשך כל אותם שנים שבהן נערך המשפט משנת 1988 ועד 2001 ארגנה בורוויץ את שהותו בבית אבות יקר בלפולאך במבואותיה הדרומיים של מינכן.