גולות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גולות עתיקות

גולות (נקראות לעתים גם ג'ולות או ג'ולים) הן צעצוע המשמש למשחקי ילדים מגוונים. את הגולות רוכשים בקיוסקים בחבילות המאופיינות במראה טיפוסי, ובהן כארבעים יחידות קטנות וגולה אחת גדולה יותר, המכונה "בומבילה" במלעיל. גולות הארוזות והנמכרות בחבילה נבדלות זו מזו בעיצובן האישי המקרי. הגולה הגדולה בעלת ערך רב משום ששטח החתך שלה להתנגשות עם גולות אחרות גדול, ומשחקי הגולות מבוססים רובם ככולם על התנגשות מכוונת של גולות.

אופני משחק בגולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מאופני המשחק בגולות משותפים גם לגוגואים, תחליפן הזול יותר, לפי אופני המשחק שהיו נהוגים בגוגואים בשנות החמישים עד השבעים - אופני המשחק הסימטריים. בגלל סימטריית המשחקים, משחק בגולות מצריך "הון ראשוני" של גולות, אשר משאיר ילדים עניים יותר מחוץ למעגל המשחקים. דרכי התמודדות של ילדים עם מצב זה (פרט לדרך הפשוטה - לא לשחק) כוללות, בין היתר, סחיטה אלימה של גולות מילדים עשירים יותר או לווית גולות, המסתמכת על הנחתם שיצליחו לזכות באמצעות גולות אלו במספיק גולות כדי לעשות הון ראשוני. אופני התנהגות אלו מזכירים את התנהגות המבוגרים הנקלעים למצוקה בהימורים בקזינו.

טכניקת הקליעה בגולות כוללת אחיזה של הגולה ביד יציבה בתוך האצבע המורה המקופלת סביבה, והדיפתה החוצה באמצעות האגודל ולמתקדמים יותר - החזקת הגולה בין קצה האגודל החיצוני לבין קצה האצבע הפנימי והפעלת לחץ של האגודל, עד שהגולה "נורית" בעוצמה.

כאשר המשחק בגולות מתבצע על קרקע, יש חשיבות לתוואי השטח. המשחק נפוץ פחות באזורים הרריים (אלא אם יש אזורים שטוחים המתאימים למשחק). שחקן המתווה בידו את המסלול בו אמורה הגולה שבידו לעבור ייחשד בהתאמת התוואי לצרכיו. הביטוי בו ישתמשו יתר השחקנים יהיה "בלי דרכי המלך".

מי קרוב לקיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשתתפים עומדים בשורה אל מול קיר, ומטילים גולות לעבר הקיר. המנצח הוא זה שהטיל את גולתו קרוב ביותר לקיר, והוא זוכה בגולות של יתר המשתתפים. המשחק דומה ברוחו לשיבר.

משחק זה במיוחד נפוץ גם תוך שימוש בגוגואים, מכיוון שלצורת החפץ המוטל אין חשיבות קריטית. כאשר משחקים אותו ילדים במטבעות מתוך דמי החנוכה שלהם הוא מכונה מטבע.

משחק קרוב - מי קרוב לקו.

קליעה לבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על המשתתפים לקלוע לבור שנחפר מראש. אלה שקלעו מתחלקים בגולות של אלה שלא קלעו.

בגרסה אחרת על המשתתפים לכוון את הגולה כך שתפגע בקיר ורק אז תיכנס לבור. במסגרת המשחק חופרים בור קטן (בערך בגודל אגרוף) - חשוב שדפנות הבור יהיו חלקות, ושהבור לא יהיה עמוק מידי, כל משתתף שם גולה אחת בתוך הבור, מסמנים קו בערך 4 מטרים מהבור; המשתתפים עומדים אחרי הבור וזורקים את הגולות לכיוון הקו, כל אחד בתורו; מי שהכי קרוב לקו - ראשון, וכך הלאה - מי שעובר את הקו - אחרון; עומדים מאחרי הקו, וזורקים לפי התור את הגולות לכיוון הבור; המטרה להוציא גולות מהבור - גולה שהוצאה שייכת למוציא. (כל אחד משחק בתורו לפי התור שנקבע בהתחלה); אם שחקן מצליח להכניס את הגולה שלו לבור הוא זוכה בכל הקופה (הגולות שהונחו בתחילת המשחק)- ומתחילים משחק חדש.

ג'ורות - מטרת השחקן להכניס את הגולה לבור ומשם לפגוע בגולות היריבים. פגיעה מזכה בנקודה או בגולה. שוחק בחיפה בשנות החמישים, על פי יעקב וייס.

קליעה לעבר גולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר גולות נקבעות מראש כמטרה: גולה שהשליך השחקן הראשון, מספר גולות שנקבעו במרחק 5 ס"מ זו מזו או במבנה אחר. המשתתפים צריכים לפגוע בגולות הנמצאות כבר בשטח. אם השחקן לא פגע באף גולה, הגולה שלו נשארת במגרש כמטרה, ואם פגע, מקבל השחקן גם את הגולה הנזרקת וגם את הגולה (או גולות) הנפגעות.

(שלושה) בורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך מסלול נחפרות שלוש גומות - "בורות" או ג'ורות. המשתתפים עומדים בשורה חזיתית במרחק מהגומה הראשונה. מטילים את הגולות לפי תור ומתחילים בגומה הקרובה ביותר. השחקן קולע את הגולה שלו לתוך הגומה. אם הצליח, ימשיך הלאה לגומה הבאה וכן הלאה - ומי שמסיים ראשון כשהגולה שלו הגיעה לבור השלישי - הוא המנצח. מהלך לגיטימי הוא פגיעה בגולות יריבים לשם הרחקתם מן הבורות. בגרסה אחרת, על מי שסיים את מסלול הבורות לפגוע בגולות של אלה שלא סיימו עדיין, ולהוציאם מהמשחק (חיפה, שנות החמישים).

מוֹר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המור הוא תחום קבוע מראש, בו מציבים המשתתפים מספר גולות התחלתיות כמטרה. על כל שחקן להוציא גולות מתחום המור בלי שגולות תילכדנה בתחום זה, שאז יפסיד אותן. המשחק מתחיל במתיחת קו במרחק מן המור והשלכת גולה על ידי כל שחקן מן המור לקו; מי שמגיע קרוב ביותר לקו מבלי לעבור אותו - מתחיל. ההתחלה היא מן הקו. במהלך המשחק, קולעים השחקנים בתורם מן הקו לכיוון הגולות שבאזור המור. שחקן שפגע אוסף את הגולות (הפוגעת והנפגעת) ושב לנסות מהקו. שחקן שהחטיא משאיר את הגולה במקומה. בתור הבא יצטרך לנסות לפגוע מן המקום אליו הגיע. לאחר שנפגעו כל הגולות שהוצבו במור מלכתחילה, פוגעים השחקנים זה בגולתו של רעהו. המנצח הוא זה שנותר אחרון.

ייתכן מור בצורת קשת, מעגל (מכונה גם מור גת) אליפסה (מכונה מור בננה, הגולות מונחות על ההקף), קו (מור בננה-קו) או משולש (הגולות מונחות בקדקודים).

על פי יעקב וייס, בספרו "ילדות נשכחת - הווי ונוסטלגיה בסמטאות חיפה", במור בננה (בניגוד למור משולש) לא היה צורך לשוב לקו ההתחלה לאחר פגיעה, אלא ניתן היה להמשיך במשחק עד להוצאת כל הגולות. אם נפגעה גולה של שחקן או נכנסה לתחומי המור, נאלץ השחקן הנפסל להחזיר את כל הגולות שצבר לתחומי המור.

במהלך המשחק נהוגות הכרזות שונות כהוראה ליריב או כהקלה למכריז.

  • בירושלים: "באבאליאש": מותר לנקות את השטח בין הקולע למטרה; "רג'ע": מותר להשתמש בקיר או מכשול שיחזיר את הגולה הנקלעת; "תחצה בכיוון": הוראה לקולע להעביר את הגולה לצד השני של המור; "אירי": החמצה מביכה;
  • בחיפה, שנות החמישים: מינט-ג'וז: המכריז מתכוון לפגוע ביותר מאשר גולה אחת. עם/בלי מידֶה - מותר/אסור להושיט את היד מעבר לקו.

כינויים לגולות על פי מראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולות מסודרות על פי גודלן

כל כינויי הגולות הנם במלעיל.

כינויי גולות על פי גודלן:

  • קטינה - גולה קטנה יותר מהגולה הרגילה. בדרך כלל יש אחת בחבילה.
  • רגילה - ככינוי לגולות בכלל או ככינוי לגולות מנצחות, גולות מזל, או כינוי לגולות הגדולות במיוחד ("בגודל רגיל").
  • בוקית, בומבילה, דוגשית - גולה גדולה יותר. בגודל של גולה וחצי.

כינויי גולות על פי עיצובן:

  • חלבית - גולה בעלת גוון חלבי, דמוית חרסינה, לרוב עם 3-2 פסים בצבעים שונים.
  • פושטית (מיידיש - זולה, חסרת ערך), פשוטה, פשוטית.
  • חלנגית, לנגית - על פי דיויד סלע, גולה חסרת מאפיינים ייחודיים ושיש בה 3 צבעים עיקריים. על פי יעקב וייס, גולה בתולית, להבדיל מפצוצה, שפניה מחוספסים מפגיעות.

שמות נוספים לגולות ככלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמות כלליים: ג'ולים, ראסיות.
  • בירושלים - ג'ולות.
  • בחיפה - ביחיד: בָּ‏לוֹ‏רָ‏ה ברבים: בָּ‏לוֹ‏רוֹ‏ת. מערבית - בלורה במובן גביש.
  • בתל אביב - בנדורות, ג'ולות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]