דגנים מלאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לחם העשוי מגוון דגנים מלאים - החיטה המלאה נותנת צבע חום בהיר והשיפון נותן צבע חום כהה יותר.
לחם העשוי חיטה מלאה בלבד (ללא שיפון, או דגנים אחרים). ללחם חיטה מלאה יש, באופן טבעי צבע-חום בהיר.

גרעיני דגנים מלאים הינם גרעיני דגנים (כגון גרעיני חיטה), המכילים את גרעין הדגן במלואו[1], כלומר את ארבעת רכיבי הגרעין, הנקראים נבט, אנדוספרם, מעטפת פנימית‏[2], ומעטפת חיצונית (הנקראת גם "סובין"). זאת בניגוד לגרעינים מעובדים המכילים רק את האנדוספרם.

מוצרים הנקראים מוצרי מזון מלא מיוצרים מקמח או גרעינים של דגנים מלאים. הדגן הנפוץ ביותר הוא החיטה אך נפוצים גם מוצרי מזון מלא מדגנים אחרים דוגמת שעורה מלאה, שיפון מלא, שיבולת שועל מלאה, אורז מלא, ועוד.

דוגמה למזון מלא נפוץ הוא לחם חיטה מלאה.

השפעות בריאותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרעיני דגנים מלאים עדיפים מבחינה תזונתית על גרעינים מעובדים משום שהם עשירים יותר למשל בסיבים תזונתיים, נוגדי חמצון, חלבונים (במיוחד חומצת האמינו ליזין), מינרלים (כולל מגנזיום, מנגן, זרחן וסלניום) וויטמינים (כולל ניאצין, ויטמין B6, וויטמין E).

לפעמים החוק מחייב יצרני מזונות להוסיף למוצריהם רכיבים של גרעינים מלאים כדי לפצות על התזונה החסרה של ויטמינים ומינרלים.

אחד האנשים הראשונים בחברה המערבית שהמליצו על אכילה של דגנים מלאים במקום דגנים מעובדים היה הרופא הבריטי תומאס אליסון.

הדבר מומלץ במיוחד לתזונת ילדים.

האבחנה בין מוצרים מקמח מלא לבין מוצרים המכילים גרעינים מלאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגנים מלאים לא מעובדים הם בעלי מדד גליקמי נמוך משמעותית מדגנים לא מלאים, אולם יתרון זה לא בהכרח נשמר כאשר טוחנים את הגרעינים לקמח[דרוש מקור]. קמח מלא בכל מקרה נחשב בריא יותר עקב תכולת ויטמינים, מינרלים וסיבים תזונתיים גבוהה יותר.

שרלטנות בתחום הדגנים המלאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר מדינות בעולם, ביניהן ישראל, החוק מתיר ליצרנים להוסיף צבע מאכל קרמל לבצק הלחם‏[3] גם אם מדובר בלחם מקמח לבן (שהוא זול יותר ליצרנים בגלל תפוצתו הגדולה יותר). כמו כן, לא קיימת הסדרה בחוק למונחים "קמח מלא" ו"דגן מלא", וכך נוצר מצב בו "חיטה מלאה" יכולה להיות עם סובין וללא סובין (כלומר עם או ללא המעטפת החיצונית), כאשר הסובין עצמו יכול להימכר על ידי היצרנים הן כתוסף מזון עצמאי והן כמספוא. אנשי מקצוע וגופים שונים מתחו ביקורת על הפרקטיקות השונות בהם נוקטים יצרני הקמח ויצרני הלחם כדי להגדיל את רווחיהם‏[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ובמינוח כמותי, 100% דגן מלא.
  2. ^ כלומר חלקים הסמוכים לקליפת הגרעין.
  3. ^ משרד הבריאות, שירותי בריאות הציבור, המחלקה לתזונה; ד"ר זיוה שטל - "נייר עמדה מפורט - היתרונות התזונתיים ללחם מקמח מלא".
  4. ^ ליה שומרון פינדר, יועצת קולינרית