תזונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תזונה היא משטר האכילה הקבוע של הפרט, ותחום מדעי העוסק בקשר בין מאפייניו של משטר זה לבין בריאות וחולי. אדם המתמחה בחקר או בייעוץ טיפולי בתחום זה נקרא תזונאי.

קיים מגוון רחב של מצבים המשתרע בין תזונה לקויה לבין תזונה אופטימלית, אשר כולל תסמינים רבים ומחלות אשר ניתן למנוע אותם או להקל עליהם באמצעות תזונה טובה יותר.

צלחת המזון המעודכנת, שפרסם משרד החקלאות האמריקני בשנת 2011, היא מדריך תזונה כללי למזונות מומלצים

דיאטה חסרה, עודפת או לא מאוזנת יכולה לגרום להשלכות שליליות על הבריאות, דבר שעלול להתפתח למחלות כמו מחלת לב כלילית, השמנה, דלדול עצם, או צפדינה, כמו גם לבעיות פסיכולוגיות והתנהגותיות. בנוסף, בליעה של חומרים רעילים (כמו עופרת, כספית, PCB או דיוקסינים), יכולה לגרום להרעלה ולתוצאות קטלניות, כתלות במינון.

ניתן למנוע או לשפר את הטיפול במחלות נפוצות רבות כמו גם בתסמינים שלהן, באמצעות תזונה טובה יותר. מדע התזונה מנסה להבין איך ומדוע היבטים מסוימים של דיאטה משפיעים על הבריאות.

אבות המזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אבות המזון

ישנן שש קבוצות עיקריות של חומרי תזונה שהגוף האנושי צריך: פחמימות, חלבונים, שומנים, ויטמינים, מינרלים, ומים. אם רוצים לשמור על תפקוד גוף בריא חשוב לצרוך את 6 אבות המזון האלה על בסיס יומיומי.

תזונה לא מאוזנת באבות המזון עלולה לגרור פגיעה בבריאות, הן עקב עודף או מחסור. ההשפעה היא מצטברת וניכרת בדרך כלל רק לאחר זמן מה. לדוגמה, תזונה עתירת שומנים, ובפרט אכילה של שומן רווי (בשר שמן, חמאה, ביצים) או של שומן מוקשה (שעבר תהליך כימי, שבו הפך משומן לא רווי לשומן רווי), עלולה להעלות את רמת השומנים בדם ובמיוחד להעלות את רמות הכולסטרול והטריגליצרידים בדם, להוביל לטרשת עורקים, גורם התמותה העיקרי בעולם המערבי.

בנוסף, היות שרוב מרכיבי המזון מעורבים גם בתקשורת בין-תאית (כאבני בניין שמאפשרים תקשורת זו או כחלק מהורמון או מזרם איתות), חוסר או עודף של חומרי תזונה משפיע באופן עקיף על התפקוד ההורמונלי. מסיבה זו, הורמונים, אשר מווסתים את הביטוי של גנים, מהווים קישור בין התזונה של בעל חיים לבין הדרך בה גנים שלו באים לידי ביטוי (הפנוטיפ שלו). הדרך בה קשרים אלו פועלים ועוצמתם היא דבר המצוי במחקר, אבל מחקרים מהתקופה האחרונה הדגימו את התפקיד המרכזי של תזונה בפעילות הורמונלית ולפיכך גם בבריאות.

תזונה לקויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזונה לקויה מוגדרת כחוסר איזון בין התזונה הרצויה לבין מה שהאדם אוכל. תזונה לקויה מתפתחת מאכילת יתר או אי אכילה (תת תזונה), והיא יכולה להיגרם מסיבות רבות.

דרך אמצעי התקשורת הללו נחשפים הילדים לפרסומות המשבחות אורח חיים לא בריא. אורח החיים של הילדים לקוי עקב הבעייתיות שבהרכב תפריטם. צריכה גבוהה של פחמימות מרובות, אכילת מאכלים עתירי שומן הכוללים שומן רווי ושומן טרנס וחוסר אכילת ירקות. כמו כן, מיעוט בכמות הארוחות ביום, אי אכילת ארוחת בוקר ושיטות קיצוניות ולא בטוחות לירידה במשקל.‏[1][2][3] גורם מהותי נוסף הוא הגורם התורשתי המשפיע על חילוף חומרים בגוף. בנוסף, לעתים סגנון החיים הלא בריא של ההורים מוכתב על הילד ללא התחשבות בצרכיו. אי הכוונת ההורים את הילד לאכילה בריאה יכולה לגרום לבעיות תזונה רבות.‏[1]

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזונה לקויה עלולה להוביל למחלות שונות ולהזיק לבריאותו של הילד גם בבגרותו. עודף משקל מוביל ללחץ דם ולכולסטרול גבוה וכתוצאה מכך למחלות לב קשות. הפרעות אכילה מנגד עלולות להוביל לאנורקסיה ובולימיה נרבוזה וכן לחוסר סידן שגורם למחלות פרקים. תחלואות נוספות יכולות להיות בעיות אורטופדיות, אנמיה, נחירות עם דום נשימתי, אבנים בכיס מרה, סוכרת שאינה תלויה באינסולין, סרטן השד, המעי הגס הכליות והוושט.‏[1][2][3] תזונה לקויה גורמת להשמנה, וכתוצאה ממנה עלול הלוקה בה לסבול מנידוי חברתי ואי השגת קשרים חברתיים בתעסוקה ובאקדמיה. הנידוי החברתי יכול להשפיע גם על הפן הפסיכולוגי. הדבר יכול להתבטא בדימוי עצמי נמוך, הערכה עצמית דלה, עצבנות יתר, חוסר סבלנות, אי השתתפות בפעילות חברתית וכוח רצון חלש.‏[1][2] תזונה לקויה בייחוד בגיל הנעורים פוגעת בהתפתחותו הגופנית והקוגניטיבית של המתבגר. בנוסף, הדבר גורם להתבגרות מינית מוקדמת.‏[2] גם לימודיו של הילד נפגעים קשה עקב תזונה לקויה, פגיעה ביכולות הלמידה, פגיעה בפתרון בעיות, פגיעה בזיכרון, תוצאות נמוכות במבחני הישגים, פגיעה באינטליגנציה, עייפות וקשיים בריכוז.‏[1]

חינוך תזונתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החינוך לתזונה נכונה צריך להתחיל מגיל צעיר על מנת להקנות לילד אורח חיים בריא שישמש אותו גם בבגרותו. פיתוח הרגלים שכאלה יעלה את רמת הוויטמינים בגוף וימנע תחלואות רבות. בנוסף העלאת צריכת הסידן תועיל בהתפתחותו של הילד. הקטנת כמויות המזון וצריכה מופחתת של קלוריות ושומנים וכן הקניית הרגלים לאכילת ירקות באופן יציב יביא לשינוי מהותי בהרגלי אכילה ולא לשינוי זמני.‏[1][2][3] יש לשלב פעילות גופנית יחד עם הקניית אורח חיים בריא: הפחתת זמן צפייה במחשב ובטלוויזיה והגברת פעילות גופנית, וסיוע לילד בהקניית הרגלי האכילה.‏[1] יש להתחיל טיפול חברתי בבית הספר, עבודה בקבוצות נמצאה יעילה יותר מעבודה פרטנית. בנוסף, שיתוף של המשפחה עתיד לסייע רבות להצלחתו של הילד. פתיחת מרכזים לטיפול בהשמנה על מנת להעלות למודעות את הנושא, מרכזים שיכללו צוות טיפולי של פסיכולוגיים, דיאטנים, עובדים סוציאליים ורופאים.‏[1][2] כיום לא ניתן לסייע בהשמנה על ידי אמצעים תרופתיים. במקרים קיצוניים כדאי לשקול אופציה של טיפול תרופתי או ניתוחי במקרים שבהם נשקפת סכנה לחייו של הילד.‏[1]

עבודת התזונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת התזונאי היא לבנות דיאטה מאוזנת לאדם הזקוק לכך.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דיאטן קליני

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר שפר הגר, מה ילדים צריכים לאכול - המדריך המלא לתזונת ילדים ונוער, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2008
  • ד"ר ג'ואל פורמן, לאכול כדי לחיות, הוצאת פוקוס, 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תזונה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.91.D7.99.D7.A8.D7.9E.D7.9F_.D7.95.D7.A4.D7.99.D7.A7.D7.A8
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 שליטין ש' (2007), השמנה בילדים, בתוך: אוריינות בריאותית- תזונה מקדמת בריאות חוברת הדרכה למורה, המכון למדע, עמ' 13-16
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 וילט ו', שטמפפר מ' (2003), לבנות מחדש את פרמידת המזון. בתוך: אוריינות בריאותית- תזונה מקדמת בריאות חוברת הדרכה למורה, המכון למדע, עמ' 17-24