סובין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סובין חיטה.
מאפין סובין עם ריבת תאנים.
ערכים תזונתיים בגרגרי חיטה.

סֻבִּין (ברבים גם: סֻבִּים) הם קליפות הגרעין של צמחים ממשפחת הדגניים: חיטה, שעורה, אורז, שיבולת-שועל, תירס ודוחן. הם מתקבלים בשלב הפרדת השכבות החיצוניות שעוטפות את הגרעין אשר נטחן לקמח. הסובין מכילים תאית וחומצה פיטית. בתזונה, התאית עוזרת לגרות את דפנות הקיבה ולהניע את פעולת העיכול אצל אדם בריא.

הסובין עשירים בסיבים תזונתיים וחומצות שומן חיוניות. הם מכילים כמות משמעותית של עמילנים, חלבונים, ויטמינים ומינרלים. מכילים בעיקר סיבים שאינם מסיסים ומסייעים בתהליך העיכול על ידי הוספת נפח לצואה בדומה ללתת. בסובי חיטה, השכיח מהמינים השונים, הסובין הם כ-14% ממשקל הגרעין.

סובי אורז[עריכת קוד מקור | עריכה]

סובי אורז הם תוצר לוואי של תהליך טחינת האורז (הפיכת אורז חום לאורז לבן). והם מכילים חומרים נוגדי חמצון שונים בעלי השפעה חיובית על בריאות האדם. סובי אורז מכילים רמה גבוהה של סיבים תזונתיים (בטא גלוקן, פקטין).

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סובין משמשים לעיתים קרובות כדי להעשיר לחמים (בעיקר מאפינס) ודגני בוקר, במיוחד לטובת הגדלת צריכת סיבים תזונתיים והם מרכיב עיקרי בפת קיבר.

ביפן, משתמשים בסובי אורז להחמצה, מוסיפים אותם למים רותחים עם נצרי במבוק, ומשתמשים בהם לשטיפת כלים.

בבורמה מערבבים אותם עם אפר והם משמשים כחומר ניקוי לשטיפת כלים. בנוסף מוסיפים אותם לגושי קרח מסחריים כדי לעכב את תהליך המסתם.

סובי אורז ושמן סובי אורז נמצאים בשימוש נרחב בטיפולי יופי טבעי ביפן. רמות גבוהות של חומצה אולאית מאפשרות להם להיספג היטב בעור.

סובין משמשים כחלק ממספוא לבהמות ובעלי חיים שונים כדוגמת: ארנבים, ביזונים, קביות ועזים, וכמשטח מזון לגידול חרקים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סובין בוויקישיתוף