דיידלוס

דדאלוס ואיקארוס, ציורו של צ'ארלס פול לאנדון, שמן על בד

דַ‏יידָ‏לוֹ‏ס (ביוונית Δαίδαλος, בלטינית: Daedalus) הוא דמות במיתולוגיה היוונית, ממציא ואדריכל גאון.

במיתולוגיה מסופר שדיידלוס הוזמן על ידי מינוס, מלך האי כרתים לבנות לו מבוך, לבירינת. במבוך שיכן המלך את המינוטאורוס נגדו נלחם תסאוס. אלא שאחרי השלמת הבניה החליט המלך מינוס לכלוא במבוך גם את דיידלוס ואת בנו איקרוס, לאחר שגילה כי הם יצאו מן המבוך (דיידלוס היה הבונה, ולכן הכיר את הסימנים ואת הדרך החוצה), כלא אותם במגדל, כדי שלא יגלו את סודו ולא יעזרו לאיש לפתור את המבוך.

כדי לברוח, אסף דיידלוס נוצות מציפורים שעפו לגובה המגדל וחיבר אותן בשעווה לכדי שני זוגות כנפיים. אחרי שהרכיב לכנפיים רתמה, דיידלוס ואיקרוס עטו על גופם את הכנפים פרי המצאתו של דיידלוס וכך הצליחו לעוף ולהימלט מכרתים.

לפני שנמלטו דיידלוס ואיקרוס מהאי, הזהיר דיידלוס את בנו שלא יעוף גבוה מדי, כדי שהשמש לא תמס את השעווה. אולם איקרוס, שהיה צעיר ופזיז, התלהב מכך שהוא יכול לעוף והמריא גבוה מדי. השמש המסה את השעווה שחיברה את הכנפיים לגופו והוא נפל ונהרג. דיידלוס מצא את גופת בנו שנסחפה אל החוף וקבר אותה באי שנקרא על שמו- איקריה.

במיתולוגיה הרומית מובא גם הרקע למות בנו של דיידלוס. שנים לפני שמינוס כלא את דיידלוס ואיקרוס, הפקידה בידיו אחותו את בנה בן ה-12, כדי שילמד מדיידלוס את חכמתו. הנער היה חריף-שכל ומהיר-תפישה והחל להמציא מכשירים שונים. ביניהם, המסור, אותו הכין לאחר שהתבונן בחוט שדרה של דג. דיידלוס קינא באחיינו-תלמידו והשליך אותו ממגדלה של מינרווה, האלה המופקדת על החכמה והמדע, בו למדו השניים. מינרוה הצילה את הנער על ידי כך שהפכה אותו לציפור, קיכלי. אצל אובידיוס, המשורר הרומי, מובא שהקיכלי לא עף לגבהים אלא רק מנתר. התנהגות זו מוסברת בכך שהוא סובל מפחד גבהים לאור מעשהו של דיידלוס. הקיכלי מתגלה לדיידלוס בעת שהוא קובר את בנו, וכך הוא מבין שמדובר בתגמול מהאלים.

בהמשך חייו, עסק דיידלוס בבנייה ועיצוב של מבנים מיוחדים באי סיציליה, ומקדש לאל אפולו באי קוס.

דיידלוס מרבת עמון

קבוצת פסלים משיש שכללה את דמותו של דיידלוס ואולי גם את זו של איקרוס בנו, התגלתה בשנת 1947 על צוק המצודה של רבת עמון (פילדלפיה) במרחק של כ-300 מ' מהתיאטרון הרומי. מדמות אחת, של גבר מזוקן נותר חלק ניכר. זהו גבר שרירי בגובה טבעי המוצג כמעט במלוא עירומו. על גוו גלימה קלילה (כלאמיס). ארבע רצועות המוצלבות על גוו מצביעות על זהות הדמות: האומן היווני דיידלוס שכנפיים מחוברות לגופו. מן הכנפיים לא נותר דבר. שחזור הפסל מראה שהפסל עיצב אותו כשהוא ניצב על בהונות רגל אחת, ורגל שנייה מורמת מאחור באוויר. ידיו פרושות, כלומר האיש במעופו. למעשה חובר הפסל אל הקיר שמאחוריו באמצעות פיני מתכת, ומוט מתכת עבר בניצב לאורך רגלו. פניו של הגבר המביט לרום מביעים חשש רב.

זהו העתק רומי של פסל הלניסטי מן המאה השנייה לפנה"ס, המזכיר בסגנונו את אסכולת הפסול של פרגמון. גברים בעלי הבעה דומה, למשל, ניתן למצוא במזבח הגדול של פרגמון.

מפסלו של הנער נותרו רק שברים ספורים, אך יש להניח שהציגה את איקרוס המת, שרוע על הארץ.

הפסל מוצג כיום במוזיאון הארכאולוגי ברבת עמון, בקרבת המקום שבו התגלה.

לקריאה נוספת

H. Moebius, Ein Hellenistischer Daidalos, Jahrbuch des deutschen archaeologischen Instituts, LXVIII, Berlin, 1953, pp. 96-01

רוני רייך, פסל הלניסטי של דיידאלוס ואיקרוס שנתגלה בפילדלפיה/רבת עמון, קדמוניות, 111 (תשנ"ו), עמ' 43-39.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דיידלוס

• לבנה, שוש (2005). דיידלוס ואיקארוס. באתר פסיכולוגיה עברית