דום נשימה בשינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צניחת בסיס הלשון וההחך הרך, כסיבה שכיחה לדום נשימה חסימתי

תסמונת דום נשימה בשינה (Sleep Apnea) היא הפרעת שינה המתבטאת בהפסקת נשימה בזמן השינה, וכאשר היא חוזרת על עצמה פעמים רבות במהלך השינה, היא גורמת לירידה משמעותית באיכות השינה. ככל הידוע מתסמונת זו סובלים כ- 6 אחוזים מהאוכלוסייה‏[1].

סוגים של דום נשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דום נשימה יכול להיגרם מחסימה בדרכי האוויר ואז הוא נקרא דום נשימה חסימתי. סוג אחר של דום נשימה, פחות שכיח, הוא דום נשימה מרכזי.

דום נשימה חסימתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דום נשימה חסימתי (OSA) נגרם מכך שבשעת השינה צונחים בסיס הלשון וההחך הרך, וחוסמים את דרך מעבר האוויר. חסימת מעבר האוויר מביאה להפסקת הנשימה ולירידה ברמת החמצן בדם, מה שגורר יקיצה קצרה, בשביל חידוש הנשימה ופתיחת מעברי האוויר. פעולה שעל-פי רוב מלווה בנחירה. הפסקת הנשימה נמשכת בין 10 ל30 שניות בדרך-כלל, אך יכולה להגיע עד לשתי דקות. כאשר היקיצות תכופות, הן פוגעות ברצף השינה ובאיכותה מה שגורם לעייפות במשך היום. קללת אונדין מהווה דוגמה מסוג דום נשימה זה.

דום נשימה מרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דום נשימה מרכזי (CSA) נגרם מכך שמרכז הנשימה במוח לא שולח גירוי חשמלי לשרירי הנשימה. דום נשימה מרכזי יכול להיגרם מפגיעה במוח. אצל ילדים קטנים ותינוקות הוא יכול להיגרם מחוסר ההתפתחות של אזור זה במוח. סוג זה של דום נשימה הוא נדיר יחסית.

דום נשימה משולב[עריכת קוד מקור | עריכה]

דום נשימה משולב, כשמו, נובע משילוב של דום נשימה חסימתי ומרכזי.

סימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתסמונת דום נשימה יש השפעות רבות על הגוף ובהם - נחירות, יובש בפה, יקיצות תכופות בלילה, עייפות וישנוניות בבוקר ובמהלך היום. אך לא תמיד מופיעים כל הסימפטומים. יש להסתייע בעדות של בן הזוג כדי להגיע לאבחנה היות שבמקרים רבים החולה אינו מודע להפסקות הנשימה שלו. רק מקצת הנוחרים סובלים מ-OSA. להשמנה יש קשר הדוק עם דום נשימה, נמצא כי אחד מכל שלושה אנשים שסובלים מהשמנת יתר סובל גם מדום נשימה בשינה. לגברים יש סיכוי גדול יותר לסבול מדום נשימה בשינה מאשר לנשים. דום נשימה בשינה מגביר את הסיכוי לחלות ביתר לחץ דם, מחלות לב, סוכרת ולעתים אף להפרעות בריכוז ולדיכאון. וכן מגביר בצורה ניכרת את הסיכוי למעורבות בתאונות דרכים.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית יש צורך בבדיקה מקיפה על ידי רופא מומחה באף אוזן גרון כדי לשלול סיבה מכנית לבעיה. האבחנה וחומרת המחלה נקבעת רק לפי תוצאות בדיקה במעבדת שינה בו רושמים את תנועות שרירי הנשימה, קצב הלב, EEG, תנועות גלגלי העיניים וריווי החמצן בדם כשהנבדק ישן במעבדה. לאחרונה פותח מכשיר לבדיקה ביתית אבל עדיין הוא אינו בשימוש רחב

טיפול והתמודדות עם דום נשימה חסימתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכשיר CPAP

לרוב הטיפול בדום נשימה בשינה הוא בעזרת מכשיר CPAP (אנ') (סיפאפ - Continuous Positive Airway Pressure). מכשיר זה מונע את צניחת הרקמות על ידי הזרמת אוויר. המכשיר בנוי ממדחס המזרים אוויר בלחץ בעזרת מסכה לאף. מכשיר ה-CPAP איננו מרפא את הבעיה אלא רק מונע ממנה להפריע לתפקוד האדם. ההסתגלות ל-CPAP לעתים לא נוחה כיון שהוא מזרים אוויר קר על הפנים ומשפיע על תנוחת השינה.

בשנים האחרונות מתרחב השימוש בהתקן לקידום הלסת - מכשיר פלסטי שמורכב על השיניים בזמן השינה. ההתקן דוחף את הלסת התחתונה לכיוון קדימה, ויחד איתו נדחף קדימה גם בסיס הלשון, ובכך גדל המרווח של הלוע ומתפנה מקום למעבר אוויר דרכו. זהו פתרון טוב ונוח לחולים שאינם יכולים להסתגל למכשיר CPAP.

על פי מרבית המחקרים מכשיר ה-CPAP יעיל יותר מאשר ההתקן הדנטלי. בכל זאת, במקרים רבים, מטופלים עם מכשיר CPAP אינם משתמשים בו במהלך כל הלילה או אינם משתמשים בו כלל. במחקר השוואתי‏[2] נמצא, כי בקרב 126 ממטופלים ב-CPAP‏, 71% העדיפו את השימוש בהתקן הדנטלי, 19% העדיפו את ה-CPAP ו-10% לא יכלו להצביע על מכשיר מועדף.

לאנשים הסובלים מעודף משקל, ירידה במשקל הגוף יכולה להביא לשיפור משמעותי בהפסקות הנשימה עד כדי היעלמותן. בבדיקות CT הסתבר ללאנשים אלה יש הסננה של שומן הגורם להיצרות מעבר האוויר מאחורי הלשון. ירידה במשקל גורמת להיעלמות הרקמה הזאת. קשה לטפל בתסמונת OSA ללא ירידה במשקל.

אפשרות נוספת היא ניתוח UPPP‏ (Uvulopalatophryngoplasty) בטיפול בדום נשימה בדרגת חומרה קלה עד בינונית. בניתוח זה כורתים את החך הרך, הענבל והשקדים מה שיוצר קשת המאפשרת זרימת אוויר טובה יותר. הצלחת הניתוח הזה היא בסביבות 40% ויש בו סיבוכים כמו חזרת מזון והפרשות לחלל החיך ודיבור מאנפף.

טיפול חדשני במקרים קשים שלא יכולים להיות מטופלים בCPAP, הוא גרוי העצב התת-לשוני - Hypoglossal Nerve Stimulatin. מחדירים מכשיר ממוחשב המחובר לאלקטרודה. האלקטרודה מחוברת לעצב התת-לשוני. המכשיר שולוח גרוי חשמלי בהתאם לחיישנים של תנועות שרירי הנשימה. גרוי העצב התת-לשוני גורם להתכווצות שרירי הלשון ופותח את מעבר האוויר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ה-Wisconsin Sleep Cohort Study קבע ב-1993 כי בערך 1 מכל 15 אמריקנים סובל מדום נשימה בשינה
  2. ^ McGown AD, Makker HK, Battagel JM, et al. Long-term use of mandibular advancement splints for snoring and obstructive sleep apnoea: a questionnaire survey. Eur Respir J. Mar 2001;17(3):462-466.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.