דו-מימן חד-חמצני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דו-מימן חד-חמצני, DHMO, או מים

דו-מימן חד-חמצניאנגלית: Dihydrogen monoxide, ידוע גם בראשי התיבות DHMO) הוא שם אחר למים, שנעשה בו שימוש לצורכי מתיחה. במסגרת המתיחה מוצגים המים, מבלי לנקוב בשמם המקובל אלא בשם אחר, מדויק מדעית אך שאינו נמצא בשימוש, כתרכובת כימית נפוצה שלה מיוחסות תכונות שליליות רבות, כמו היותה מרכיב חשוב בגשם חומצי כחומצה הידרוקסילית, תרומתה לאפקט החממה, היותה גורם עיקרי לארוזיה של נופי טבע, ולקורוזיה והחלדה של מתכות; בד בבד עם כל אלה, עולה הטענה כי נמשך השימוש בתרכובת על ידי מפעלי תעשייה, וכי היא נשפכת לים ולנחלים בכמויות עצומות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בשם דו-מימן חד-חמצני (Dihydrogen monoxide) לצורכי מתיחה החל עוד בסוף שנות השמונים. בבסיס המתיחה עמד הרעיון לכנות את המים בשם מדויק מדעית, אך אינו ידוע לציבור, ולבקש מציבור רחב לתמוך בהחרמת התרכובת. השם דו-מימן חד-חמצני מבטא במלים את הרכבם הכימי של המים: אטום חמצן המחובר לשני אטומי מימן. בעוד שהנוסחה הכימית של מים - H2O - ידועה לציבור רחב, ההנחה של מבצעי המתיחה הייתה כי השימוש בנוסחה בצורתה המילולית לא יובן על ידי מרבית השומעים. מטרתה של המתיחה הייתה להראות כיצד חוסר בידע מדעי בסיסי עלול להביא לדעות קדומות, למסקנות שגויות ואף לפחד.

Water-2D-labelled.png
מבנה של מולקולת מים

מינוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "דו-מימן חד-חמצני" (דיהיידרוג'ן מונוקסייד) הוא נגזרת של שני מרכיבי המים: שני אטומי מימן ואטום חמצן אחד. התחילית "די" מסמלת שני אטומים, והתחילית "מונו" מסמלת אטום אחד. הצירוף דייהיידרוג'ן הוא אפוא שני אטומי מימן, והצירוף מונוקסיד מסמל אטום אחד של חמצן. כאשר לחומר המורכב משני יסודות אין צירופים רבים אפשריים, נהוג לוותר על התחיליות. כך למשל נקרא מימן גופריתי בשם היידרוג'ן סולפייד (Hydrogen sulfide), למרות שהמולקולה שלו בנויה בדומה למים, משני אטומי מימן ואטום גופרית אחד.

חמצן ומימן מרכיבים מולקולה נוספת - מי חמצן (dihydrogen dioxide), שבה שני אטומי מימן ושני אטומי חמצן. תרכובת זאת נקראת גם מימן על חמצני. למים יתרון נוסף בהקשר המתיחה, בשל הרכבם המיוחד הכולל אטום מימן ומולקולת הידרוקסיד. ניתן להציגם כבסיס - מימן הידרוקסידי, או כחומצה - חומצה הידרוקסילית. השם דו-מימן חד-חמצני נבחר גם בשל דמיונו באנגלית לשמו של הגז הרעיל פחמן חד-חמצני (Carbon monoxide), הנקשר לזיהום אוויר.

המתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המתיחה הגו לראשונה שלושה סטודנטים מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז שבארצות הברית. השלושה, אריך לכנר, לארס נורפצ'ן ומאת'יו קאופמן פרסמו את המתיחה ב-1989 במנשרים ברחבי הקמפוס, זאת לאחר שקאופמן קרא בעיתון מקומי על אזהרה דומה לגבי הידרוקסיד המימן.‏[1] השלושה ניסו למצוא מונח שנשמע מאיים ומסוכן יותר, והחליטו להשתמש במונח דו-מימן חד-חמצני (Dihydrogen monoxide). המנשרים כללו לקט עובדות בנוגע ל"כימיקל" וקריאה לאסור על הפצתו, תחת אמתלות דוגמת אלו:

בתחילת שנות התשעים הגיעה המתיחה לרשת האינטרנט. ב-1994 יצר קרייג ג'קסון אתר אינטרנט ובו קריאה להחרמת ה"חומר". בתגובה נוצר באינטרנט חוג ידידי ה-DHMO, שהסביר כי לחומר גם תכונות חיוביות. ב-1997, השתמש נתן זונר, תלמיד תיכון מאיידהו, בתכונות המים על מנת לתאר חומר כימי מסוכן כביכול, במסגרת פרויקט שכונה "כמה פתאים אנו יכולים להיות?". ארבעים ושלושה מתוך חמישים תלמידים שנשאלו לדעתם על הצעדים הנדרשים השיבו, כי יש לאסור על הפצת החומר. העיתונאי ג'יימס ק. גלסמן טבע בעקבות כך‏[2] את המונח "זונריזם" לציון התופעה לפיה בעזרת שימוש בעובדות נכונות ניתן להוביל ציבור חסר ידע בסיסי במדעים למסקנות שגויות לחלוטין. ב-1998 נוסד האתר Dihydrogen Monoxide Research Division כאתר מחקר היתולי לחקר סוגיית הדו-מימן חד-חמצני.

קורבנות המתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-2004 היו פרנסי העיירה אליסו וייחו בקליפורניה, ארצות הברית קורבן למתיחה, כאשר עמדו לאשר איסור על שימוש בספלי פוליסטירן בטענה ש-DHMO מעורב בתהליך הייצור שלהם.‏[3]
  • חברת הפרלמנט הניו זילנדית ג'קי דין (Jacqui Dean) נפלה בפח והאמינה למתיחה, עד כדי כך שהפנתה בשנת 2007 מכתב לשר הבריאות ג'ים אנדרטון, ושאלה האם בכוונתו לאסור את השימוש ב-DHMO.‏‏[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם אפשרי נוסף למים Hydrogen Hydroxide
  2. ^ מקור
  3. ^ מקור:msnbc
  4. ^ מקור