חרם חברתי

בחרם חברתי מנדה חברה אדם מסוים מחוץ לקרבה. לעתים מתבטא החרם גם בהימנעות ממתן שירותים מסחריים, קהילתיים וכלכלים לאותו אדם. בעדה החרדית בישראל משמש החרם החברתי לכלי ענישה .

גם בעבר נהגו קהילות יהודיות להטיל חרם על מי שלא פעל על פי מצוות התורה או שהמר את דעת הנהלת הקהילה. ידועים במיוחד החרמות שהוטלו על אוריאל ד'אקוסטה ועל ברוך שפינוזה - שניהם חברי הקהילה הספרדית (קרי מצאצאי יהודי ספרד ואנוסים ששבו ליהדותם) באמסטרדם.

ככל שהקהילה לכידה וסגורה יותר כך כוחו של נשק החרם גדול יותר, שכן המוחרם מוצא את עצמו מורחק מכל המעגלים, עסקיים, חברתיים ואף אישיים שהקיפו אותו.

מחוץ לקהילה החרדית, שימוש מוצהר בחרם חברתי ככלי ענישה קיים בקרב ילדים ונוער. אמנם מבוגרים עשויים גם הם לנקוט צעדים דומים, אך לרוב לא במוצהר, כיוון שניהול יחסים חברתיים בדרך זו נחשב קיצוני ונתפס כהתנהלות ילדותית.

ראו גם

• חרם (הלכה)
• חרם דרבנו גרשום

קישורים חיצוניים

• בדין סילוק מתפלל מבית הכנסת
• חרם חברתי על ילדים

ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.