פחמן חד-חמצני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבנה של מולקולת פחמן חד-חמצני
מודל תלת ממדי של פחמן חד-חמצני

פחמן חד-חמצני (CO בכתיב כימי) הוא תרכובת של פחמן וחמצן, ובטמפרטורת החדר הוא גז. כל מולקולה של CO מורכבת מאטום פחמן (C) אחד ואטום חמצן (O) אחד, הקשורים זה לזה בקשר קוולנטי משולש. זהו גז חסר צבע וריח, והוא תוצר לוואי של שריפה (חימצון) בלתי מושלמת של תרכובות אורגניות. בעירה חלקית של דלק היא שריפה ללא נוכחות מספקת של חמצן, ושריפה כזו גורמת לפליטת מולקולות מים ופחמן חד-חמצני. בבעירה מלאה של דלק יש נוכחות מספקת של חמצן, וכתוצאה ממנה מתפרקות התרכובות למולקולות מים ופחמן דו-חמצני.

המקור לפחמן חד-חמצני[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור העיקרי לפחמן חד-חמצני מחוץ לבית הוא שריפה לא מושלמת שנוצרת כחלק מפעילותם של מנועי כלי רכב. בשנים האחרונות הופחת ריכוז הפחמן החד-חמצני באוויר, כתוצאה משיפור הדלקים, משיפור מערכת השריפה במנועי כלי הרכב ומכניסתם לשימוש של ממירים קטליטיים. למרות כל זאת, עיקר החשיפה לריכוזים גבוהים של פחמן חד-חמצני מתרחשת באזורים בהם יש ריכוז צפוף של כלי רכב הנעים באיטיות, בעיקר במרכזי ערים סואנות ולאורך צירי הגישה לתוכן.

השפעות בריאותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאיפת פחמן חד-חמצני אינה גורמת נזק משמעותי לריאות עצמן, אלא מקטינה בצורה משמעותית, ולעתים קטלנית, את יכולת נשיאת החמצן על ידי תאי הדם האדומים בדם. הפחמן החד-חמצני נקשר בקשר קוולנטי לקבוצת ההם, אותו חלק במולוקלת ההמוגלובין שנושא את החמצן (קשר קוולנטי הוא קשר תוך-מולקולרי.; זיקתו לקבוצת ההם גדולה פי 240 ממולקולת החמצן, וכך הוא מתחרה בצורה ניכרת על המקום של החמצן ומונע את העברתו. חשיפה לריכוזים נמוכים של פחמן חד-חמצני גורמת לסחרחורות, בחילות וכאבי ראש. בחשיפה לריכוזים קצת גבוהים יותר, חלה ירידה ביכולת הריכוז, פגיעה בעירנות וביכולות הפיזיות, כלומר הקטנת היכולת לתפקד ולמלא משימות יומיומיות. ההשפעות נגרמות מכך שרקמות ואברים שונים בגוף אינם מקבלים אספקת חמצן מלאה. פחמן חד-חמצני מסולק מהגוף רק דרך הריאות ועל ידי מולקולות החמצן המתחרות איתו על הקשירה להמוגלובין. כלומר, כאשר יהיה יותר חמצן הוא ייקשר יותר להמוגלובין וכמות הפחמן החד-חמצני שתוכל להיקשר להמוגלובין תפחת והוא יסולק מהר יותר בזמן נשיפת האוויר החוצה. זמן מחצית החיים של הקרבוקסיהמוגלובין באוויר חדר הוא כ-300 דקות ויורד עד 90 דקות כאשר מספקים חמצן בקצב מהיר ובריכוז גבוה דרך מסכה המושמת על פיו ועל אפו של הנפגע.

חשיפה לריכוזים גבוהים, העשויה להתרחש באזורים סגורים, עלולה לגרום להרעלה חריפה שתוצאותיה הן אובדן הכרה ואף מוות כתוצאה מחנק. פחמן חד-חמצני הנפלט ממכשירים ביתיים כגון תנורים לחימום או בישול, עלול לגרום להרעלה, כיוון שהגז חסר צבע, חסר ריח וחסר טעם. מחוץ לבית קטן הסיכוי לחשיפה קטלנית לפחמן חד-חמצני למעט במקרים נדירים, כגון כבאים הנחשפים לרמות גבוהות של ריכוזי פחמן חד-חמצני בעת כיבוי שריפה.

אוכלוסיות הרגישות במיוחד לחשיפה לפחמן חד-חמצני:

  • לנשים בהריון עלולה חשיפה לריכוזי פחמן חד-חמצני לגרום נזק לעובר המתפתח.
  • קשישים נוטים לסבול ממחלות לב כרוניות, אשר עלולות להחמיר עקב חשיפה למזהם זה.
  • חשיפה לפחמן חד-חמצני בקרב חולים הסובלים ממחלות כרוניות אשר מעכבות אספקת חמצן סדירה בגוף, כגון ברונכיט כרונית או אנמיה על סוגיה, עלולה להגביר את התופעות של מחלות אלו.

תקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקן האמריקאי לפחמן חד-חמצני הוא 10 מיליגרם למטר מעוקב לפרק זמן של 8 שעות ו-40 מיליגרם למטר מעוקב לפרק זמן של שעה אחת. אלו הם ערכים מרביים של ממוצעים לפרקי הזמן הללו ואסור לחרוג מהם יותר מפעם אחת בשנה.

התקן הישראלי לפחמן חד-חמצני הוא 11 מיקרוגרם למטר מעוקב לפרק זמן של 8 שעות ו-60 מיקרוגרם למטר מעוקב לפרק זמן של חצי שעה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]