סופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סופיה
София

סמל העיר

דגל העיר

התיאטרון הלאומי על שם איבן ואזוב

מדינה / טריטוריה

בולגריה

ראש העיר

יורדאנקה פנדקובה

שטח

1,349 קמ"ר

גובה

550 מטרים

תאריך ייסוד

המאה ה-8 לפנה"ס

אוכלוסייה
‑ בעיר
‑ צפיפות

1,263,328‏ (נכון ל-2010)
1,030 נפש לקמ"ר (נכון ל-2008)

קואורדינטות

42°42′00″N 23°19′00″E

אזור זמן

UTC +2

http://www.sofia.bg/en/index_en.asp

(הצגת סופיה במפת בולגריה רגילה)

סופיה

קתדרלת אלכסנדר נבסקי

שומרי משכן הנשיא בסופיה

בית הכנסת בסופיה

סופיה (בבולגרית: София ), היא בירת בולגריה. בעיר מתגוררים 1,263,328 תושבים (נכון ל-2010). בשל גודלה, סופיה העיר, הינה מחוז עצמאי, ( בבולגרית Област София), והיא אינה נכללת במחוז סופיה, אשר מצוי באזור העיר. בעיר מצויה כנסיית בויאנה, אשר הוכרזה כאתר מורשת עולמי.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
2 כלכלה
3 תחבורה
4 השכלה
5 גאוגרפיה
6 אוכלוסין
7 הקהילה היהודית
8 ערים תאומות
9 הערות שוליים
10 קישורים חיצוניים
- 10.1 קישורים למוסדות להשכלה גבוהה

[עריכה] היסטוריה

במקום בו ניצבת העיר סופיה, ניצב יישוב החל מהמאה השמינית לפנה"ס.

סופיה היא הבירה השלישית בעתיקותה באירופה. במקורה הייתה התיישבות בשם "סרדיקה" על שם שבט בשם סרדי ששכן במקום. העיר נכבשה על ידי רומא בשנת 29 לספירה. והעיר סרדיקה הפכה לבירת הפרובינציה הרומאית "דאקיה מדיטרניאה". העיר נשרפה על ידי ההונים בשנת 447 ונבנתה מחדש על ידי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר ביזנטיון, אשר שינה את שמה ל"טרידיטצה". מאוחר יותר שונה שם ל"סרדטס" על ידי הבולגרים, ולבסוף ל"סופיה". על שם סופיא (או שופיא) אלת החוכמה במיתולוגיה היוונית, (על שמה נקראת אסכולת ה"סופיזם" הינו החוכמה). בשנת 1376 נכבשה סופיה על ידי הסולטאן מוראט הראשון שליט האימפריה העות'מאנית, וב-1382 הפכה העיר לבירת הפרובינציה הטורקית רומליה. בשנת 1878, במהלך המלחמה העות'מאנו-רוסית, נכבשה העיר על ידי רוסיה ובשנת 1879 הפכה לבירת בולגריה לאחר שזו קיבלה את עצמאותה. במהלך מלחמת העולם השנייה בתאריך 1 במרץ 1941, נכבשה בולגריה מרצון על ידי הצבא הנאצי ובכלל זה העיר סופיה. העיר שוחררה על ידי הצבא האדום של ברית המועצות בספטמבר 1944.

סיסמת העיר: "גדלה, אך אינה מזדקנת" ("Расте, но не старее").

[עריכה] כלכלה

סופיה היא המרכז הכלכלי של בולגריה, והמרכז התעשייתי שלה. באזור העיר מעל 800 מפעלים המייצרים, בין היתר מתכות (75% מייצור המתכת במדינה), טקסטיל, גומי, מוצרי עור, דפוס ומוצריו (50% מהייצור במדינה), ומוצרי אלקטרוניקה (15% מהייצור במדינה). בעיר נמצא הבנק הלאומי של בולגריה, הבורסה של בולגריה וכן כל הבנקים הראשיים של המדינה.

[עריכה] תחבורה

סופיה היא מרכז התחבורתי של בולגריה. בעיר 9 תחנות רכבת ושדה תעופה.

בעיר מערכת אוטובוסים, חשמליות, רכבת תחתית וכ- 15,000 מוניות.

[עריכה] השכלה

בסופיה 16 אוניברסיטאות. אוניברסיטת סופיה נוסדה בשנת 1889.

[עריכה] גאוגרפיה

שטח העיר סופיה הוא 1,349 קמ"ר, וגובה העיר מעל פני הים - 550 מטרים.

[עריכה] אוכלוסין

בעיר 1,395,568 תושבים וצפיפות האוכלוסין 1030 נפשות לקמ"ר. הגיל הממוצע של התושבים 38.3.

[עריכה] הקהילה היהודית

ערך מורחב – יהדות סופיה

שנת 1396, במהלכה כבש מחדש הסולטאן העות'מאני באיזיט הראשון, שטחים בבולגריה ובכלל זה עיר הבירה של הממלכה הבולגרית טרנובו, הינה הפעם הראשונה בה מתועדים יהודים בעיר סופיה, ברשומות שנלקטו ונכתבו בהמשך, על ידי מתעדי החצר העות'מאניים. מתקופה זו והלאה מתועדת קהילה יהודית מאורגנת היטב, אשר בתחילה הורכבה מרומניוטים, בצירוף יהודים אשר גורשו מהונגריה של ימינו בשנת 1360 ^[1]. בשנת 1470 הגיעו לבולגריה יהודים שגורשו מבאווריה. שפתם, גרסה מוקדמת של יידיש, נשמעה היטב ברחובות סופיה‏^[2]. הם בנו לעצמם בית כנסת עצמאי. בסוף המאה החמש עשרה, זרמו לאימפריה העות'מאנית יהודים מספרד ואחריהם אנוסי פורטוגל וצאצאיהם, אשר התיישבו בעיקר בסלוניקי, איסטנבול וארץ ישראל, אך גם בערים אחרות בבלקן ובכלל זה בערי בולגריה וסופיה בתוכן. בכמותם הרבה, הביאו לשינוי במבנה הקהילות. היהודים השתלבו באימפריה, תרמו לה ואף שגשגו במסגרותיה החברתיות –כלכליות, יותר מכל קבוצה אתנית אחרת‏‏^[3]. בסופיה, עסקו היהודים במסחר, ייצור מזון והלוואות כספים.

לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878),שהובילה מתוקף סיכומי קונגרס ברלין לעצמאות המדינה, תועדו התקפות אנטישמיות על היהודים מצד הצבא הרוסי וקיצונים מקרב בני האוכלוסייה הבולגרית. בסוף המאה ה-19 נימנו בסופיה 5,000 יהודים. מדיניותו הליבראלית של פרדיננד הראשון, גרמה ליהודים להתגייס לצבא ולהצטרף לאקדמיה הצבאית. רבים קיבלו דרגות קצונה. עשרות רבות מיהודי סופיה נפלו במלחמות הבלקן הראשונה והשנייה ובמלחמת העולם הראשונה.

ליהודים היו חיי חברה ותרבות עשירים, בשנת 1909 נחנך בית הכנסת המרכזי, הוקמה בעיר מקהלת צדיקוב שהמשיכה בפעילותה גם במדינת ישראל, הוקם תיאטרון יהודי ותזמורת סימפונית. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נימנו בעיר כ 25,000 יהודים, שהיוו מחצית מכלל יהודי בולגריה בעת ההיא ^[4]. בתאריך ה 9 במרץ 1943, ניצלו יהודי סופיה מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים, בצו המלך בוריס השלישי. ההצלה באה לאחר מאבק עיקש של קומץ פוליטיקאים ואנשי כנסייה כגון דימיטר פשב והמטרופוליט סטפן. בתאריך ה 21 במאי 1943, שוב פורסמו צווי גירוש ליהודי סופיה. היהודים נצטוו למסור את רכושם לשלטונות ובכדי להימנע מכך, מכרו אותו לתושבים הבולגרים. הכנסייה התגייסה בשנית לטובת היהודים והמטרופוליט סטפן ראש הכנסייה, מחה בפני קהל המונים על רדיפת היהודים בנאום לרגל חג נוצרי, תוך שהוא רומז שיוטל חרם דתי על המלך בשל צעדיו. הממשלה הבולגרית הורתה לסגור את כל הכנסיות בסופיה, והכנסייה סרבה לצו. ב 24 במאי בוטל צו הגירוש מבולגריה והוא הומר לגירוש מסופיה לערי השדה. המגורשים נקלטו בערי השדה, בקרב בני הקהילות היהודיות במקום ^[5]. לאחר המלחמה, חלה התעוררות ציונית בקרב יהודי בולגריה ככלל ויהודי סופיה בפרט. בין השנים 1947 ועד 1949, עלו מרבית יהודי סופיה לישראל ^[6].

[עריכה] ערים תאומות

[עריכה] הערות שוליים

^ ‏קשלס, חיים, דורות הראשונים, בתוך: יהדות בולגריה, ירושלים 1967
^ " הקהילה היהודית בסופיה", באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית).
^ ‏רוזן, מינה, עורכת, ימי הסהר-פרקים בתולדות היהודים באימפריה העות'מאנית,המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, התשנ"ו-1996.‏
^ ‏אלברט א.רומנו, יהדות בולגריה, בתוך אנציקלופדיה של גלויות, ירושלים 1967.‏
^ ‏מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, ירושלים, 1999.
^ ‏‏יוסף בן, גולת בולגריה בחיסולה, בתוך: יהדות בולגריה, הוצאת אנציקלופדיה של גלויות, ירושלים 1967.