האי קייפ ברטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מידע רב חסר ולא מעודכן דיו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
נוף אופייני
מיקום האי בנובה סקוטיה; במרכזו האגם ברה ד'אור
נוף אופייני
שביל קאבוט

קייפ ברטון (אנגלית: Cape Breton Island; צרפתית: île du Cap-Breton, לשעבר île Royale, האי המלכותי; סקוטית: Eilean Cheap Breatuinn) הוא אי השוכן על חוף האוקיינוס האטלנטי, המשתייך לפרובינציית נובה סקוטיה, קנדה. מקור שמו של האי הוא במילה ברטון - על שם הברטונים, תושבי חבל ברטאן. שטחו של קייפ ברטון הוא 10,311 קילומטר מרובע ואוכלוסייתו כ-147,000 נפש.‏‏‏[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודם לגילויו על ידי מגלי ארצות מערביים, היה האי מיושב על ידי אינדיאנים משבטי המיקמאק. ב-1497 דיווח המגלה ג'ון קאבוט כי ביקר בחופי האי, אך חוקרים מודרניים לא משוכנעים בכך, ומניחים כי המקום בו ביקר היה ניו פאונדלנד. ב-1521 התיישבו באי דייגים פורטוגזים, במסגרת מושבת דיג שהקימו, שמנתה כ-200 נפש, אך מ-1570 לא נמצא זכר למושבה זו.

הצרפתים, שהתיישבו באזור במסגרת המושבה אקדיה, כינו את האי "איל רויאל" (Île Royale "האי המלכותי"). הם הקימו בסביבות 1629 יישוב בשם פור סנט אן, שלא שרד. ב-1713 עברה אקדיה כולה לשלטון בריטי, לאחר כיבושה על ידי הבריטים, אך האי נשאר בשלטון צרפתי. ב-1719 הקימו הצרפתים על חוף האוקיינוס האטלנטי את היישוב לואיבור, כדי לשפר את מעמדם באזור מפרץ סנט לורנס ולהגן על צי הדיג שלהם. היישוב, שהפך למצודה מבוצרת. שרד נסיונות כיבוש בריטיים, ונשאר הקשר היחיד של צרפת החדשה, כפי שקראו הצרפתים למושבת הכתר שלהם בצפון אמריקה, עם האוקיינוס האטלנטי. לאחר שנכבש ב-1745, והוחזר לצרפתים ב-1748, נכבש האי סופית על ידי בריטניה ב-1758, במלחמת הצרפתים והאינדיאנים, ועבר רשמית לשלטון בריטי ב-1763. לאחר מכן מוזג האי לתוך נובה סקוטיה.

ב-1775 החלה באזור התיישבות סקוטית בשם Judique. בעקבותיה הגיע לאי במחצית הראשונה של המאה ה-19 גל של הגירה מסקוטלנד שמנה כ-50,000 נפש. עד היום מהווים צאצאי המהגרים הסקוטים רוב באי, ותרבותם נחשבת לדומיננטית. באי שרדו גם קהילות אקדיות, שהן צאצאיהן של המתיישבים הצרפתים ששרדו את הגירוש הבריטי מאקדיה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי ממוקם בקצה המזרחי של נובה סקוטיה, והוא מופרד מחצי האי נובה סקוטיה על ידי מצר, אך מחובר ליבשת על ידי סוללה שעליה כביש. חופיו הצפוני והמערבי נושקים למפרץ סנט לורנס, ואילו חופיו המזרחי והדרומי פונים לאוקיינוס האטלנטי. בצפון האי ממוקם הפארק הלאומי רמת קייפ ברטון, ששטחו 950 קמ"ר, המוקף בחלקו על ידי שביל ג'ון קאבוט, שאורכו כ-300 קילומטרים. האי משופע במצוקים הנופלים אל האוקיינוס. במרכז האי שוכן האגם בראס ד'ור ששטחו 1099 קמ"ר.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסייה וחלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי מחולק מנהלית בין ארבעה מחוזות של נובה סקוטיה: קייפ ברטון, אינוורנס, ריצ'מונד ווויקטוריה. העיר הגדולה באי היא סידני, המהווה גם את מרכזו העירוני של האי, ובה כ-24,000 תושבים (2001). אוכלוסיית האי דלילה מאוד, כ-147,000 תושבים, ורובה ממוצא סקוטי. עיר אחרת באי היא באדק, לגדות האגם בראס ד'ור, בה שוכנת אחוזתו של ממציא הטלפון אלכסנדר גרהם בל, בה בילה את שנותיו האחרונות ובה גם נקבר.

באי חמש שמורות אינדיאנים שבהם מתגוררים אנשי שבטי המיקמאק.

מבט מהאוויר על נמל סידני. האונייה העוגנת ברציף היא שוברת קרח של משמר החופים הקנדי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נכון ל-2001. ‏בשנים האחרונות נמצאת האוכלוסייה בנסיגה‏