האשה ששרה
 האשה ששרה |
|
| שם במקור: | Incendies |
|---|---|
| שחקנים ראשיים: | לובנה אזאבל |
| מדינה: | קנדה, ירדן |
| הקרנת בכורה: | 4 בספטמבר 2010 |
| משך הקרנה: | 131 דקות |
| שפת הסרט: | צרפתית, ערבית |
| תקציב: | 6.8 מיליון דולר |
| פרסים: | שמונה פרסי ג'יני |
האשה ששרה (בצרפתית Incendies - אש) הוא סרט דרמה קנדי שנכתב ובוים על ידי דניס וילנב. הסרט מספר את סיפור המסע של אח ואחות אשר חיים בקוויבק אחר עברה של אימם המהגרת הערביה לאחר מותה בהתאם לצוואתה. הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בפסטיבל וונציה ב-17 בספטמבר 2010.
העלילה [עריכה]
נוואל מרואן עובדת כמזכירה במשרדו של נוטריון בשם לבל בקוויבק שבקנדה. לאחר פטירתה הפתאומית מוקראת צוואתה לילדיה התאומים הבגירים ז'אן וסימון. בצוואתה מבקשת נוואל להיקבר עירומה, בקבר בלתי מסומן כשפניה כלפי מטה. עוד מבקשת האם מילדיה לחפש את אביהם ואת אחיהם. ז'אן וסימון היו מופתעים מאחר שנאמר להם על ידי אימם עוד מילדותם שאביהם נהרג ולא ידעו כלל שיש להם אח. סימון החליט שלא לבצע את הבקשה של אימו מאחר שתמיד הייתה אישה נוקשה ומשונה, אך אחותו ז'אן החליטה לצאת לארץ מולדתה של אמה, שהיא מדינה ערבית מזרח תיכונית (זהות המדינה לא נחשפת לאורך כל הסרט). מסע החיפושים מוביל את ז'אן בכפרים וערים שונות כשהיא אוספת פיסות מידע אודות עברה של אימה בשנות השבעים. במהלך המסע מתוודעת ז'אן לתרבות ולמנהגים של החברה המקומית הפרימיטיבית, האלימה, המפולגת והמסוכסכת. נודע לז'אן כי אמה בצעירותה התאהבה בפליט והרתה לו. בני משפחתה שנודע להם על הקשר של נוואל עם הפליט ניסו לרצוח אותה על רקע חילול כבוד המשפחה אך סבתה הצילה אותה וסייעה לה בתקופת ההריון. את התינוק מסרה הסבתא לבית יתומים ושלחה את נוואל ללמוד באזור מרוחק כדי שתתנתק מעברה ותשקם את חייה. נוואל עזבה את מחוז מגוריה והחלה את לימודיה באוניברסיטה. בשלב מסוים בחיפושים גילתה ז'אן כי במהלך מלחמת האזרחים בין מוסלמים לנוצרים שהתחוללה בראשית שנות השבעים במדינה התנקשה אימה שהייתה אז סטודנטית בעלת תודעה פוליטית שמאלנית במנהיג הנוצרים ובעקבות זאת נכלאה ל-15 שנה. לאחר שז'אן גילתה מידע זה טילפנה נסערת לאחיה סימון וביקשה שיצטרף אליה למסע. סימון הגיע מקנדה בלווית לבל (מעסיקה לשעבר של נואל) והשלושה המשיכו במסע החיפושים. השלושה גילו כי נוואל עברה בכלא התעללויות ונאנסה באופן מתמשך על ידי חוקר בשם "אבו טארק". בשנים האחרונות לכליאתה כתוצאה ממעשי האונס החוזרים הרתה נוואל לאבו טארק וילדה בבית הכלא תאומים. היו אלה ז'אן וסימון. לקראת סוף הסרט מגלים האחים כי אבו טארק היה בנה של נוואל אותה עינה ואנס מבלי שידע שהיא אימו לאחר שגויס כילד יתום בן חמש לשורות המוסלמים במהלך מלחמת האזרחים. כך גילו ז'אן וסימון שאביהם הוא בעצם גם אחיהם.
פרסים [עריכה]
הסרט זכה בשמונה פרסי ג'יני עבור השחקנית הטובה ביותר (לובנה אזאבל), הבמאי הטוב ביותר, העיבוד הטוב ביותר, הצילום, העריכה, סאונד ועוד.
בשנת 2011 היה הסרט מועמד לפרס אוסקר כסרט הזר הטוב ביותר.
