שמאל וימין בפוליטיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בשמאל וימין בפוליטיקה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שמאל (פירושונים) או ימין (פירושונים).
בפוליטיקה המודרנית נהוג למיין את התנועות והמגמות הפוליטיות לשמאל ולימין, אם כי משמעותה של חלוקה זו אינה מוגדרת בצורה מוחלטת, והיא משתנה במידה מסוימת ממדינה למדינה ומתקופה לתקופה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור המונחים "ימין ו"שמאל"
מקור המונחים "ימין ו"שמאל" הוא במקומות הישיבה של הסיעות השונות בפרלמנט הצרפתי שהורכב אחרי המהפכה הצרפתית אך לפני הדחתו של המלך. בפרלמנט זה, שנקרא "האסיפה הלאומית" ישבו הצירים שצידדו בשינויים מתונים במבנה המשטר והשלטון ובהמשך המלוכה, בימין הבית, ולעומתם היעקובינים והז'ירונדינים, שצידדו בביטול המלוכה ובשינויים חברתיים רדיקליים, ישבו בשמאלו.
[עריכה] עמדות אופייניות - השוואה
במספר תחומים יש מעין קוטביות בין הדעות של הימין לאלה של השמאל. להלן מובא סיכום קצר המתאר עמדות אלה באופן גס. על הקורא לזכור שישנן דקויות וגישות ביניים בנוסף לאלה המוצגות כאן, ושייתכן שיהיו תנועות שיחזיקו בנושא אחד בדעות "ימניות" אך בנושא אחר בדעות "שמאלניות".
- דת:
- הימין בדרך כלל נוטה למסורתיות, כבוד לדת ולעמדה החל מסובלנות דתית ועד לשמרנות דתית.
- השמאל דוגל בחילוניות, בהפרדת הדת מהמדינה, בעמדה המתנגדת להעמדת הדת כערך מרכזי בחברה, החל בסובלנות דתית ועד לאנטי-דתיות קיצונית ומלחמה בדת (למשל, במשטרים הקומוניסטיים בברית המועצות ובסין).
- לאום:
- הימין מייחס משמעות רבה ללאום ולמורשת הלאומית, ומתייחס אל הלאום כאל המסגרת המאחדת הגדולה ביותר. אי לכך, הימין נוטה להעדיף את בני לאומו על פני בני לאום אחר וטוען שמערכת של מדינות לאום בה כל לאום מסדר את ענייניו כראות עיניו ולא מפריע לאחר היא הפתרון האידאלי. הימין מקדש ערכים הקשורים בלאום, כגון אדמת מולדת וכבוד לאומי.
- השמאל דוגל בהומניזם כלל-אוניברסלי (קוסמופוליטיות) וגורס שהלאום זו לא עילה מוצקת להבחין בין בני אדם שונים. החזון של מהפכני השמאל הוא חברה ללא לאומים בהם אנשים מאוחדים מאחורי ערכי ההומניזם והסוציאליזם.
- שימוש בכוח לפתרון סכסוכים בינלאומיים:
- הימין הוא לרוב יותר נִצִי (מהמילה "נץ", עוף דורס המתקיים מציד בעלי חיים אחרים) ומאמין בחשיבות הכוח הצבאי כגורם חיוני לביטחון הלאומי. תנועות ימין בדרך כלל תומכות בפעולות צבאיות בעת הצורך ומאמינות במדיניות של תגובות קשות על תוקפנות מצד האויב.
- השמאל המתון הוא לרוב יותר יוני (מהמילה "יונה", העוף המסמל את השלום) ומאמין בהידברות ומשא ומתן כאמצעי הטוב ביותר לפתרון מחלוקות וסכסוכים. תנועות שמאל בדרך כלל מתנגדות לפעולות צבאיות ומאמינות במדיניות של איפוק ושימוש בכלים דיפלומטיים. עם זאת ארגוני שמאל קיצוני מציגים וגם מפעילים עמדות מיליטנטיות ואף מצדיקים פעולות טרור לשם השגת מטרותיהם.
- יחס לצבא:
- הימין לרוב מתגאה בצבא ורואה בו כלי לחיזוק הלכידות הלאומית שמחשל את אזרחי האומה. הימין רואה בשירות בצבא ערך לאומי ומהלל את אלה המתגייסים לצבא ומשרתים בו.
- השמאל המתון בדרך כלל רואה בצבא משום "רע הכרחי", בעוד השמאל הרדיקלי מתנגד לצבא כמכשיר לאומי ורואה בו ארגון מדכא ואלים, אולם, ארגוני שמאל קיצוני (כמו גם מדינות הגוש הקומוניסטי בעבר) ראו ורואות בשימוש בכוח, באלימות, בצבא העומד לרשות המהפכה ואף באמצעי דיכוי מכשירים לגיטמיים לתיקון החברה. בדרך כלל, תנועות השתמטות וסרבנות שירות במדינות שאינן מקבלות את עמדות השמאל - מוצאן בשמאל. חלקן באות על רקע פציפיסטי וחלקן על רקע פוליטי של התנגדות למדיניות הממשלה.
- כלכלה:
- בעבר, זוהה הימין עם המשטר הפיאודלי והתנגד למעמדות העירוניים (שזוהו עם "השמאל" של אותם ימים). כיום, דוגל הימין בדרך כלל בצימצום המעורבות הממשלתית בכלכלה ובקפיטליזם כשיטה המוצלחת ביותר לפיתוח הכלכלה והחברה, על חשבון מדיניות רווחה הכופה דרכי התנהגות כלכלית על הפרט. הימין מאמין בליברליזם כלכלי (שוק חופשי) ויוזמה חופשית ככלי לפתח את המשק. לעתים - במיוחד במדינות אנגלו-סקסיות - אף בנאו-ליברליזם כלכלי.
- השמאל דוגל בשוויוניות על חשבון היוזמה החופשית, ומעדיף מדיניות סוציאל דמוקרטית ומדיניות רווחה-חברתית, סוציאליסטית, ואף קומוניסטית. בדרך כלל, מחייב השמאל, במידה רבה או מועטה, התערבות ממשלתית במסחר ובהון הפרטי, מתוך הנחה כי תחרות חופשית מדיי והעצמת בעלי נכסים גדולים תרחיב פערים חברתיים ותביא לפגיעה בשכבות פחות מבוססות.
[עריכה] ימין ושמאל בישראל
-
ערך מורחב – פוליטיקה של ישראל
בישראל ישנם מגזרים חברתיים רבים – עובדה הגורמת לריבוי מחנות פוליטיים; ונושאים פוליטיים רבים נתונים במחלוקת עזה. ארבעת נושאי המחלוקת המרכזיים בפוליטיקה הישראלית הם ההתמודדות עם הטרור הפלסטיני, ההתנחלות בשטחים, יחסי דת ומדינה וחלוקת המשאבים. בעוד שלושת הנושאים הראשונים הם ייחודיים לישראל, זה האחרון מהווה בעיה שנויה במחלוקת כמעט בכל מדינה בעולם.
- היחס לפלסטינים ולטרור: מחנה השמאל דוגל בחתירה לפשרה עם הפלסטינים, ואילו הימין דוגל בדיכוי הטרור בכוח צבאי.
- היחס להתנחלויות: הימין דוגל בהתיישבות בשטחים, ואילו השמאל תומך בפירוק ההתנחלויות ומסירת השטחים לידי הפלסטינים. בעבר הימין דגל ברעיון ארץ ישראל השלמה, אולם כיום מטרה זו היא נחלתו הכמעט בלעדית של הימין הדתי, בעוד הימין החילוני ברובו מוכן להכיר בפשרה טריטוריאלית כלשהי. גם השמאל אינו אחיד בגישתו להתנחלויות: בעוד השמאל המתון יותר קורא לחתירה למשא ומתן עם הפלסטינים בנושא השטחים, השמאל המובהק יותר קורא לפינוי מלא של כל השטחים על יישוביהם גם ללא הסכמה בצד הפלסטיני.
- יחסי דת ומדינה: הימין ברובו תומך בחקיקה דתית שתחזק את זהותה היהודית של המדינה (גם אם זה בא על חשבון הדמוקרטיה), ואילו השמאל תומך בהפרדת הדת מהמדינה.
- חלוקת המשאבים: הימין תומך בכלכלה קפיטליסטית (למעט המפלגות הדתיות) ואילו השמאל תומך בסוציאליזם או בקפיטליזם רך.
[עריכה] המחנות הפוליטיים בישראל
- שמאל – באופן מסורתי מנהיגה את מחנה השמאל בישראל, אשר נקרא בעבר מחנה הפועלים בשל זיקתו החזקה לסוציאליזם, מפלגת העבודה על גלגוליה השונים, אשר ייצגה את הכלכלה הסוציאליסטית, ובשנות התשעים הובילה את תהליך אוסלו. שמאלה ממפלגת העבודה ממקומת מרצ – מפלגת שמאל קלאסית אשר דוגלת בהשגת שלום באמצעות ויתורים טריטוריאליים, מדיניות רווחה כלכלית, והפרדת הדת מהמדינה. שמאלה ממנה ממוקמת חד"ש היהודית-ערבית.
- ימין – את מחנה הימין הנהיגה באופן מסורתי תנועת החרות, אשר התאחדה עם מספר מפלגות לגוש שנקרא הליכוד, אשר ייצג את רעיון ארץ ישראל השלמה והציג את עצמו כאנטי-תזה של מפלגת העבודה. ימינה מהליכוד נמצאת המפד"ל, אשר תומכת בהתיישבות בשטחים, מתנגדת בנחרצות לכל ויתור טריטוריאלי ומקדמת חקיקה דתית שתדגיש את זהותה היהודית של המדינה. בקצה הימני של המפה הפוליטית נמצאה בעבר מפלגת מולדת, הדוגלת בטרנספר כפתרון לסכסוך. לימים מולדת התאחדה עם מספר מפלגות ימין קטנות נוספות לגוש שנקרא האיחוד הלאומי, שהתאחד בסופו של דבר עם המפד"ל.
- חרדים – המפלגות החרדיות בישראל, יהדות התורה וש"ס, כמעט שאינן מתעניינות בענייני חוץ וביטחון ועיקר עיסוקן בדאגה לתקציב עבור המגזרים שלהן ובחקיקה דתית שתדגיש את זהותה היהודית של המדינה, מתוך שאיפה למדינת הלכה. אמנם בתחום הדתי המפלגות החרדיות נמצאות בקצה הימני של המפה הפוליטית, אך הן אינן נחשבות למפלגות ימין, כיוון שכאמור, בפוליטיקה הישראלית הקריטריון לשייכות למחנה פוליטי הוא בראש ובראשונה העמדה בענייני חוץ וביטחון.
- העולים מחבר העמים – העולים מחבר העמים נוטים לימין במישור המדיני וחשובה להם הפטריוטיות של המנהיג והקשיחות שהוא מפגין כנגד הטרור. ברם, בנושאי תרבות ודת הם מאוד ליברלים ומאמצים עמדות המזוהות עם מפלגות השמאל. בעבר המפלגה העיקרית אשר ייצגה את ציבור העולים היא ישראל בעלייה (שהתמזגה לתוך הליכוד), ואילו כיום המפלגה העיקרית המייצגת ציבור זה היא מפלגת הימין ישראל ביתנו, הדוגלת בנקיטת יד קשה כלפי הטרור הפלסטיני וכלפי הפשע הפנימי. ראו העלייה מחבר העמים בשנות התשעים#פוליטיקה.
- ערבים – המפלגות הערביות העיקריות בישראל הן חד"ש השמאלנית-קומוניסטית (למעשה, חד"ש הינה סיעה יהודית-ערבית ונתפסה בציבור כמפלגה ערבית עקב חוסר ייצוג יהודי בכנסת בשנים מסוימות), בל"ד הערבית-לאומנית ורע"ם האסלאמיסטית. המפלגות הערביות בישראל אינן מזדהות עם המדינה, מביעות תמיכה בפלסטינים ובמדינות ערב וקוראות לביטול זהותה היהודית של המדינה, על כן אינן שייכות לצד כלשהו במפה הפוליטית בישראל, למעט חד"ש, הנמצאת בקצה השמאלי של הספקטרום.
- אחרים – מלבד מפלגות המשתייכות למחנות הפוליטיים הנ"ל, ישנן גם מפלגות קטנות רבות, אשר עוסקות בעיקר בנושאי פנים מצומצמים, כגון מפלגת הגמלאים, אשר זכתה להצלחה גדולה בבחירות לכנסת השבע עשרה.
